החלטה בתיק ת.א. 71412/04

בפני בקשת רשות להגן מפני התובענה שבכותרת. לאחר הדיון ביום 27.9.05, הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב.

כללי

1.         המשיב, בנק הפועלים, הגיש כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקש וכנגד נתבע נוסף, שניהם מבעליה של חברת דה וינצ'י רהיטים בע"מ, היא החייב העיקרי (להלן:"החברה"). מצויה בהליכי פירוק בביהמ"ש המחוזי ולפיכך מנוע המשיב מלפעול כנגדו בהליך פרטני.

כתב התביעה מתייחס להלוואה שהועמדה לטובת החברה ביום 27.6.04 ע"ס 280,000 $ שמועד פירעונה היה בתשלום אחד ביום 17.9.04 ובתוספת ריביות וכן לסכום של 33,271 ש"ח אשר היה יתרת החוב של החשבון, בטרם הועמדה ההלוואה לפירעון.

טענות המבקש

2.         בסוף שנת 1999 רכש המבקש 30% ממניות החברה ונכנס כשותף לא פעיל. חוב החברה כלפי בנק הפועלים היה מובטח בשעבוד של הנכס העיקרי של החברה- נכס מקרקעין בקרית אריה בפתח תקווה ואשר שוויו עלה על גובה החוב לבנק.

            בסוף שנת 2001 נקלעה החברה לקשיים בתזרים המזומנים והבנק ביקש להקטין את יתרת החובה  בסכום של 200,000$ לפחות.

            באותו זמן התקשרה החברה בעסקת קומבינציה בנכס הנ"ל אשר הייתה אמורה להביא לפירעון מלוא החוב.

            הבנק שנתן ליווי פיננסי לקבלן עפ"י עסקת הקומבינציה היה בנק לאומי.

            בסוף 2001 הגיעו המבקש ושותפו להסכמה עם מר מיקי פיפקו ממרכז עסקים של הבנק לפיה- הבנק יאפשר לחברה להמשיך לפעול בחשבונה, לא יממש את הנכס ויאפשר את שעבודו לטובת בנק לאומי וזאת בשלושה תנאים:

            החברה שבבעלות המבקש, נגרית משה חלפון בע"מ, תקנה משרדים בנכס ותזרים בכך לבנק סכום של 300,000$.

בל"ל ימציא ערבות בנקאית בגין מלוא יתרת החוב בקיזוז הסך הנ"ל של 300,00$.

לתקופת הביניים שעד למועד בו יזרים את הסך של 300,000$ ועד למועד קבלת הערבות הבנקאית מבל"ל, יהיה חתום  המבקש על כתב ערבות לחובות החברה.

בניגוד להסכמות הנ"ל הבנק, בחוסר תום לב,  כבר באפריל 2002, חודש אחד בלבד לאחר חתימתו על הערבות,  חילל שיקים המשוכים ע"י החברה.

הבנק לא דאג לקבלת ערבות בנקאית על מלוא יתרת החוב של החברה אלא על סך של 1.05 מיליון דולר בלבד, כל זאת בעוד שהמבקש עמד בהסכם והפקיד לחשבון החברה סך של 300,000$.

הבנק הפר את חובות הגילוי המוטלות עליו בדבר מצב החשבון, שעה שהחשבון היה בפרפורי גסיסה אחרונים והבנק ידע כי החברה איננה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה, פעל כדי להחתים את המבקש כערב על מנת שיהיה לו ממה להיפרע.

כמו כן נמנע הבנק מלחשוף את מסמכי הביטחונות שהעמידה החברה החייבת ונענה באופן חלקי בלבד לבקשת גילוי המסמכים.

טענות המשיב

3.         טענתו של המבקש לקיומו של "הסכם" עם הבנק אין לה כל תימוכין.  המבקש הוא מבעליה ומנהליה של החברה וערב לפירעון חובותיה בהתאם לכתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, כפי שצורפה לכתב התביעה.

אין כל זכר לטענתו כי כתב הערבות עליו חתם ניתן לזמן קצוב ובתנאים מסוימים.