החלטה בתיק ת.א. 64345/04

הבקשה ועמדות הצדדים

1.         בפני בקשתם של המבקשים ליתן כנגד המשיב פסק דין עפ"י העתירות שבכתב התביעה, בהסתמך על פסק הדין שניתן ביום 10.4.05 בביהמ"ש המחוזי בת"א בהמרצת פתיחה 1329/04.

            לטענת המבקשים פסק הדין שניתן מהווה מעשה בית דין והשתק פלוגתא לנוכח העובדה כי ביהמ"ש העדיף את גרסתם של המבקשים על פני גרסתו של המשיב ולכן נתקבלה התביעה וניתן פסק דין המצהיר כי בטול עסקת המכר מיום 4.2.02, נעשה כדין וביהמ"ש הורה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה מכוחו של הסכם המכר שבוטל.

2.         ב"כ המשיב הגישה תגובה בכתב לבקשה וטוענת כי פסה"ד האמור איננו מהווה השתק פלוגתא שכן בתביעה כאן קיימות שאלות עובדתיות שלא הוכרעו שם ואין להשתיק את המשיב על ממצא שלא הועלה ולא נדון במשפט האחר ואשר לא הייתה לו הזדמנות להביא לגביו ראיות.

            ההכרעה בפסה"ד התייחסה לטענת המשיב בדבר תשלום 70,000 ש"ח במסגרת הסכם המכר ואילו כאן המדובר בהסכם שכירות ותביעת פיצויים במסגרתו.

3.         ב"כ המבקשים הגיש תשובה לתגובה בה חזר על עתירתו למתן פסק דין הן בתביעת הפיצויים המוסכמים והן בעתירה למתן פס"ד פינוי ואף ציין כי למרות מכתב ששלח המשיב בו הודיע כי יפנה את הנכס עד ליום 1.5.05, לא עשה כן עד למועד הגשת התשובה, 26.6.05.

            עוד נטען כי פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי הפך חלוט משלא הוגש עליו ערעור נחלף המועד להגשת ערעור ולכן משנקבע כי הסכם המכר בוטל כדין, היה על המשיב לפנות את החנות ביום 4.2.03 ומשלא עשה כן עליו לשלם את הפיצויים המוסכמים שנקבעו בהסכם השכירות מהמועד הנ"ל ועד ליום הגשת התביעה.

התביעה וההגנה בתיק

4.         בכתב תביעה זה עותרים המבקשים למתן פסק דין של פינוי כנגד המשיב ולחיובו בתשלום הסך של 30,850$, כפיצויים מוסכמים לפי 50$ ליום  בגין אחור בפינוי החנות מיום 4.2.03 ועד ליום 12.10.04, מועד הגשת התביעה.

            התביעה מבוססת על הסכם שכירות מיום 4.2.02, לפיו שכר המשיב את החנות לתקופה של שנה, והתחייב בתום השנה להחזיר את החזקה בנכס למבקשים, באם לא יעשה כן ישלם פיצויים מוסכמים ומעורכים מראש בסך של 50$ עבור כל יום של אחור בפינוי החנות.

            במקביל לחתימת חוזה השכירות נחתם בין הצדדים חוזה מכר לפיו רכש המשיב את החנות מהמבקשים תמורת 40,000$ בתוספת מע"מ, ואת התמורה התחייב לשלם ב- 14 תשלומים חודשיים ורצופים.

            מועד מסירת החזקה בחנות, על פי חוזה המכר, נקבע לא יאוחר מיום 1.8.03.

            מאחר והמשיב החזיק בחנות בפועל במועד עריכת ההסכמים בתור שוכר על פי הסכם קודם, ולא ניתן היה להעביר לו את החזקה בחנות מכוח חוזה המכר, כל עוד לא שילם את מלוא התמורה הציע עוה"ד אשר ייצג את שני הצדדים את הפתרון של חתימה על שני ההסכמים.

5.         הגנתו של המשיב כנגד התביעה בתיק מבוססת על הגנתו בתביעה בביהמ"ש המחוזי ועניינה הסכם המכר, כאשר המשיב טוען כי בנוסף לסכום של 14,285$ אשר המבקשים מודים כי קבלו, שילם סכום נוסף של 70,000 ש"ח ומאחר והמבקשים סירבו למסור לו חשבונית או קבלה, חשש להמשיך ולשלם את יתרת התמורה בגין רכישת החנות.

            המשיב מודה כי לא השלים את התשלומים אך טוען כי הדבר נבע מאי קבלת אישורים על התשלומים שביצע, מאחר והבין כי המבקשים מתכננים תרגיל "עוקץ" כנגדו, ורק בשל כך עצר את התשלומים הנוספים.

            כנגד התביעה בתיק, טען למעשה המשיב, כי אין למבקשים עילה לבטול הסכם המכר וממילא אין הם זכאים לפנותו מהחנות ואף לא לקבל כספים מכוח הסכם השכירות.

            במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, הסכימו ב"כ הצדדים על מתן רשות להתגונן, מבלי לוותר על כל טענה, וביקשו לקבוע מועד מאוחר לקדם משפט על מנת לראות כיצד התקדם הדיון בבית המשפט המחוזי.

            הסכמה דיונית זאת, נבעה מהכרתם של ב"כ הצדדים כי פסק הדין בתביעה המחוזית, וממצאים ככל שיקבעו בו יהיה בהם כדי להכריע במחלוקת שבתיק.

מעשה בית דין

6.         הכלל של השתק עקב מעשה בית דין אינו כלל טכני פורמאלי אלא הוא כלל שימושי המיועד למנוע הטרדת בעל דין יריב, על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק.

            משהיה לבעל דין "יומו בבית המשפט",  דהיינו לאחר שנתנה לו שעת כושר להביא את כל ראיותיו ולהשמיע את כל טענותיו בפני ביהמ"ש, משתיקים אותו כאשר הוא מבקש לחזור ולהתדיין בעניין שנפסק במשפט הראשון.