החלטה בתיק ת.א. 59965/06

1.         במסגרת ערעור אשר הגישה המבקשת על החלטתו מיום  12.3.07, של כב' הרשם משה כהן לפיה נדחתה בקשתה של המבקשת לבטל את העיקול הזמני שהוטל כנגדה, עותרת המבקשת לצרף לכתב הערעור מסמכים אותם לא צרפה ולא הגישה בבקשה בפני הרשם.

            המדובר בדפי חשבון הבנק של המבקשת לפיהם נטען כי המבקשת החזירה הלוואת בעלים בסך 30,600 ש"ח, וחשבונה חויב בסכום זה ובנוסף דף חשבון לפיו זוכה חשבונה של המבקשת בסך של  500,000 ש"ח, סכום אותו טוענת כי קבלה כהלוואה מחברה אחרת.

            בנוסף מבוקש לצרף אישור מסירה של דואר רשום שנשלח לרשם החברות ובו דיווח על שינויים בדירקטוריון המבקשת ובהעברת המניות.

            ב"כ המשיבים מסרה תגובה מפורטת בה הביעה את התנגדותה לבקשה מהטעמים הרבים שפורטו בתגובה.

            ב"כ המבקשת הגיש תשובה לתגובה בה חזר על הבקשה לצירוף המסמכים לחומר הראיות במסגרת הערעור.

2.         הבקשה מבוססת על תקנה  457 לתקנות סדה"א ולפיה בעלי הדין אינם רשאים להביא ראיות חדשות בערעור אלא בשני מקרים:

            ביהמ"ש בערכאה הקודמת סירב לקבל את הראיות שלא כדין, ביהמ"ש של ערעור סבור שיש לקבל את הראיות כדי לאפשר לו ליתן פסק דין או מכל סיבה חשובה אחרת דרושה הצגת המסמך.

            הכלל הוא שאין להתיר הוספת ראיות בשלב הערעור אלא במקרים חריגים ושלא להתיר את הרצועה יתר על המידה, ולא להביא להפקרות בסדרי הדין.

            על המבקש להגיש ראיות נוספות המתייחסות לשלב שקדם למתן ההחלטה נשוא הערעור להוכיח כי אי הבאת הראיה נבעה מסיבות שאינן תלויות בו, ולשכנע את ביהמ"ש בתום ליבו בעת הגשת הבקשה.

            ביהמ"ש יעתר לצירוף ראיות אם נוכח לדעת כי הראיה דרושה  לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין.

            עוד נקבע כי רשלנותו של בעל דין בגינה לא הובאה הראיה בערכאה הראשונה אינה יכולה לשמש עילה להבאת הראיה בשלב מאוחר.

            ראה הפסיקה הרבה שהובאה בטיעוניהם של ב"כ הצדדים, וכן בספרו של הנשיא גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית בעמ'  521,522.

3.         השיקול המרכזי אשר על ביהמ"ש של הערעור לשקול האם יש בצירוף הראיות כדי לאפשר מתן פס"ד נכון וצודק יותר, גם אם קיים מחדל באי הגשת הראיה בערכאה הדיונית, וגם אם סרב הרשם שלא בצדק לקבל את הראיה האמורה.

            בסוגיה שבפני התרשמתי כי צירוף המסמכים לא היה משנה את ההחלטה נשוא הערעור, שכן ההחלטה איננה מבוססת על מסמך כזה או אחר, אלא על תפיסה כוללת של המצב כפי שקבע הרשם הנכבד אשר הביאה אותו למסקנה, ומסקנה זו עומדת למבחן הערעור גם ללא צירוף המסמכים.

            לא מצאתי כי צירוף דפי החשבון ישנה את ההתייחסות למערכת היחסים במבקשת ואת העדר המסמכים שציין הרשם בהחלטתו.

            על הפקדת הכספים בחשבון מחד ומשיכת כספים מאידך הובאו ראיות בדיון, גם ללא המסמכים עצמם, ולכן אין במסמכים כדי לענות לחריגים שבתקנה.

            לא מצאתי סיבה חשובה גם באשר למשלוח דואר רשום לרשם החברות, שכן אין בשינויים בדירקטוריון כדי לשנות את הטענה בדבר קנוניה ועניין זה יצטרך להתברר ביסודיות בדיון לגופו.

            בנוסף גם אם נקבל כי נשלחה ההודעה לרשם החברות הרי מועד המשלוח הינו בסמוך לאחר הגשת התביעה, כפי שקבע הרשם בהחלטתו.

4.         בנוסף אין להתיר את צירוף המסמכים גם משום שלא צורפו במועד, בעת הגשת הבקשה, כאשר המסמכים היו מצויים בידיה של המבקשת ורק בשל רשלנות לא צורפו ולא בשל סיבות שאינם תלויות במבקשת.