החלטה בתיק ת.א. 59622/06

1.         בתאריך  1.1.01 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו תעניק התובעת לנתבעת שירותים חשבונאיים שונים, כמפורט בהסכם.

            עוד נקבע בהסכם כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 28,085 ש"ח לחודש בתוספת מע"מ כחוק כאשר הסכום יהיה צמוד למדד יוקר המחייה הכללי ויתעדכן בהתאם.

            התובעת טוענת כי עד למועד הפסקת העבודה נותרה הנתבעת חייבת לה סך של 494,592 ש"ח כולל מע"מ נכון ליום  30.9.06.

            על חשבון החוב מסרה הנתבעת לתובעת 6 הוראות תשלום בלתי חוזרות בבנק אוצר השלטון המקומי על סך של  40,000 ש"ח כל אחת, ובסך הכל 240,000 ש"ח, סכום אותו קיזזה בתביעתה מהחוב ועל כן תובעת את היתרה בסך של 254,952 ש"ח.

            בדיון היום התברר כי 5 מהוראות התשלום נפרעו ונותרה עוד הוראה אחת בסך של  40,000 ש"ח, בגינה ניתנת לתובעת רשות לפיצול סעדים, למקרה וההוראה לא תכובד.

2.         הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן הנתמכת בשני תצהיריו של מר עבד עייאט שהינו הגזבר של הנתבעת.

            בתצהירים נטען כי הנתבעת נאלצה לפנות לקבלת שירות במשרד אחר לאחר שהתובעת לא ביצעה את השירותים אותם התחייבה לספק, לרבות אי הכנת חישובי שכר לעובדים.

            כמו כן נטען כי התובעת לא ביצעה את חישובי השכר לחודש יוני  2006, והנתבעת נאלצה לשלם לעובד בשם עימאד סך של  3,500 ש"ח סכום אותו מבקשת לקזז מכל סכום בו תחויב.

כמו כן נטען כי התובעת הפרה את ההסכם, בין השאר, בכך שלא נתנה ליווי מקצועי, השתתפות בדיונים עם משרד הפנים וייעוץ בעריכת התקציב השנתי.

בשל מחדליה של התובעת נגרמו נזקים לנתבעת העולים על סכום התביעה ולכן יש לדחות את התביעה מכל וכל.

3.         בדיון בפני נחקר המצהיר על תצהירו בקשר לתשלום הנטען לעימאד בגין עבודתו בחודש יוני  2006, ומחקירתו עלה כי איננו בקיא או איננו זוכר את העובדות לאשורן ודי לעיין בחקירתו כדי להגיע למסקנה זו.

            בסיכומיו וויתר ב"כ התובעת על הסכום של 3,500 ש"ח למרות שסבר שאין אמת בטענת הנתבעת בעניין זה, ולכן יש להפחית את סכום התביעה בהתאם.

4.         למעט הטענה בגין התשלום לעימאד, אשר כאמור איננה עומדת עוד על הפרק, לא מצאתי בכל יתר הטענות שבתצהיר   הגנה בגינה יש ליתן לנתבעת רשות להתגונן.

            הלכה פסוקה כי על נתבע המבקש לקבל רשות להתגונן " להכבד ולהכנס לפרטי העובדות" ראה ע.א. 543/86 פד"י מב (3) עמ'  343.

            חובת הפירוט נדרשת לגבי כל טענת הגנה ובפרט כאשר טוען הנתבע כנגד חישוביו של התובע שאזי עליו להציג גרסה חשבונאית מטעמו שתהיה מפורטת ומבוססת.

            הפסיקה כבר קבעה כי אין ליתן רשות להתגונן כדבר המובן מאליו על מנת שלא ייהפך ההליך לחוכא ואיטלולא ואין ליתן רשות  להגן בהעדר פירוט או כאשר הטענות העובדתיות חסרות ממשות על פניהן או שהם בבחינת "הגנת בדים". ראה ע.א. 465/89 פד"י מה (1) עמ' 70.

5.         הטענות הנטענות בשני התצהירים נטענו באופן כוללני ביותר, בניסוח סתמי שאיננו מציג הגנה של ממש.

            המצהיר איננו מפרט מהי "התקופה הארוכה" בה לא עמדה התובעת במשימות שהתחייבה ומהן אותן משימות שלא בוצעו (למעט הטענה המתייחסת לחודש יוני 2006 וטענות כלליות נוספות).

            לא מפורט איזה ליווי מקצועי לא ניתן, מתי נמנעה התובעת מלהשתתף בדיונים עם משרד הפנים וכו'.