החלטה בתיק ת.א. 57960/07

1.         בתאריך 3.1.06 חתמה הנתבעת מס' 1 על בקשה לפתיחת חשבון לקוח אצל התובעת כדי לרכוש ממנה מוצרים בתחום הצילום.

            נתבע מס' 1, מנהלה של הנתבעת מס' 1, חתם על כתב ערבות לפיו הינו ערב אישית לכל חובותיה של נתבעת מס' 1 לתובעת.

            בגין רכישות שבצעה הנתבעת טוענת התובעת לחוב של  99,371 ש"ח, ע"פ כרטסת שצורפה וסכום נוסף בסך של  505,000 ש"ח בגין שיקים שנמסרו לכיסוי החוב הנוסף שהיה.

            המדובר בשתי סדרות של שיקים שהשנייה החליפה את הראשונה ואולם השיקים לא נפרעו ועל כן נתבע החוב הכולל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מוסכמת של 1.5% לחודש.

2.         הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן בה העלו מספר טענות הגנה אליהן אתייחס להלן.

            בבקשה נאמר כי צורפו כרטסת וחשבוניות זיכוי ואולם מסמכים אלה לא צורפו, גם לא לאחר קבלת פרוטוקול הדיון הקודם בו ביקש ב"כ התובעת לקבל את המסמכים.

            כרטסת הוגשה רק ביום הדיון וכן חשבונית זיכוי ע"ס  1,265 ש"ח אשר הייתה אחת משש חשבוניות זיכוי, אשר בסעיף 7.5 לתצהיר נטען כי לא זוכו בכרטסת התובעת.

            דא עקא שב"כ התובעת הראה כי הזיכוי נרשם בכרטסת  התובעת במועד ובסכום הנכון  ובכך הוצגה הטענה כטענת בדים.

            חמור מכך כי הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית אם בדק את הכרטסת שצורפה לכתב התביעה, ואכן הזיכוי לא נרשם והשיב בחיוב.

            יתר החשבוניות הנטענות לא הוצגו ועל כן נדחית הטענה שבסעיף  7.5 ולא ניתנת רשות להגן בטענה כי זיכויים לא הופחתו מהחוב.

3.         בהתייחס לכתב הערבות טוען הנתבע כי ערבותו האישית חלה רק לגבי סחורה שנמכרה ונמסרה לנתבעת  מס'  1, וזאת ע"פ סעיף  2 לבקשה לפתיחת חשבון.

            כתב הערבות עצמו מנוסח באופן כוללני יותר ואולם אין ספק כי ערבותו של נתבע מס' 2 מוגבלת לחיוביה של נתבעת מס' 1, ככל שתחויב, שכן הערבות הינה חיוב משני ונלווה לחיובה העיקרי של נתבעת מס' 1.

            מסקנה זו עולה אף מסיכומיו של ב"כ הנתבעים שאישר מפורשות את הערבות לגבי החוב בו מודה נתבעת מס' 1 ולגבי חיובים נוספים אם יוטלו עליה לאחר בדיקת החוב האמיתי.

            בהקשר לערבות העלה נתבע מס' 2 טענה נוספת בסעיף 13.1 לתצהירו וטען כי במסגרת המו"מ ויתרה התובעת על ערבותו האישית והחזירה לו את כתב הערבות המקורי הנמצא בידיו.

            טענה זו נזנחה בסיכומים ומכאן שוויתר עליה הנתבע מס' 2, ואולם לא ניתן להסתפק בכך.

            כתב הערבות הועבר לנתבע מס' 2 לחתימה ולאחר שחתם החזירו לתובעת בפקס, כפי שניתן לראות מצילום המסמך, ובמצב דברים זה המקור של המסמך נותר בידי הנתבע מס' 2.

הטענה כי המקור נמצא בידיו של נתבע מס' 2, כראיה לוויתור על הערבות, הינה טענה מטעה המעידה על חוסר תום לב בעליל.

4.         הגנתם המרכזית של הנתבעים הינה כי לא קבלו בפועל את כל הסחורה שפורטה בחשבוניות שצורפו למשלוח הסחורה, ואת השיקים בסכומים של מאות אלפי ש"ח מסרו כיוון שהתובעת איימה בהגשת תביעה משפטית גדולה.

            "הכרטסת" שהוצגה בדיון לתמיכה בטענה איננה כרטסת הנה"ח אלא ריכוז נתונים של הנתבעים לפי סוג המוצר המפרטת את  הסחורה שנתקבלה אצל הנתבעת מס' 1, לטענתה.

            הנתבע מס' 2 טען כי ערך את הרישומים מרישומי אמת המצויים ברשותו, אותם לא טרח להציגם.

            ע"פ הכרטסת שהוצגה מודים הנתבעים בחוב של 112,747 ש"ח וכופרים בכל יתרת סכום התביעה.