החלטה בתיק ת.א. 56155/04

התביעה

1.         התובעת בעלים של שטח קרקע באזור התעשייה באשקלון, (להלן:"המושכר"), השכירה את המושכר לחברת פרוגרס 1984 "בי"חר לשוקולד בע"מ" (להלן:"פרוגרס"), עפ"י חוזה מיום 21.4.94 לתקופה של 20 חודשים המסתיימים  ביום 31.12.95 ואופציה להארכת תקופת השכירות לשמונה שנים נוספות.

            פרוגרס מימשה את זכות האופציה ובמהלך שנת 1998 העבירה ע"ח דמי השכירות שיקים בסכום כולל של 612,284 ש"ח אשר לא נפרעו הואיל ופרוגרס נקלעה לקשיים כלכליים אשר בעטיים אף הגישה בקשה להסדר נושים.

            הנאמן שמונה ע"י ביהמ"ש במסגרת ההסדר בדק את הוכחת החוב שהגישה התובעת ואישר סך של 606,453 ש"ח, חוב דמי שכירות.

            פרוגרס לא עמדה בהסדר והפכה לחדלת פירעון והחוב הנ"ל מיום 24.11.98 נותר בעינו.

            כחלק מהסכם השכירות מיום 22.4.94, חתמו הנתבעים על ערבות לשלם לתובעת כספים שפרוגרס לא תשלם, עפ"י תנאי ההסכם.

            עילת התביעה האישית כנגד הנתבעים מבוססת על ערבותם.

הגנת הנתבעים

2.         הנתבעים טוענים כי ערבותם פקעה בשל שינויים מהותיים בחיוב הנערב הנובעים משתי סיבות עיקריות:

א.         בתום תקופת השכירות המקורית, 31.12.95 המשיכה פרוגרס להחזיק במושכר מכוח הסכם שכירות חדש שנערך בעפ"ה, שונה שטח המושכר, שונה סכום דמי השכירות ושונו תנאי התשלום.

ב.         הסדר הנושים יצר מציאות חדשה והסכמת התובעת לקבלת הדיבידנד שולל ממנה האפשרות להעלות כיום כל טענה או תביעה מכוח הערבות.

            כן נטען כי התובעת התרשלה ולמרות שהייתה נושה בעל דין קדימה ובתקופת הנאמנות היו כספים לחלוקה לא קבלה דיבידנד למרות שנושים אחרים באותה דרגה קבלו תשלום.

            בנוסף טוענים הנתבעים כי החוב עם תחילת הקפאת ההליכים לא עלה על סך של 411,000 ש"ח כסכום השיקים וכעולה מהדו"חות של רו"ח, קוסט לב ארי ולא ברור מדוע אישר הנאמן סכום גבוה יותר.

3.         פרוגרס לא מימשה את האופציה עפ"י התנאים שנקבעו בהסכם השכירות ולכן פקע ההסכם ביום 31.12.95 ובהמשך החזקתה במושכר מהווה הסכם חדש שהנתבעים לא ערבו לו.

            טרם כניסת ההסכם החדש לתוקף פנה הנתבע מס' 1 למנהל התובעת והודיעו ואף כתב לו למניעת ספק כי הערבות שנתנה בתחילת תקופת השכירות לא תחודש לתקופה הנוספת ובעניין זה ראה נספח א' לבקשה.

            התובעת ידעה כי הנתבעים אינם ערבים שכן מאז 1995, ואילך לא פנתה לנתבעים באופן אישי ולא העלתה כלפיהם כל דרישה.

            גם כאשר נקלעה פרוגרס להסדר נושים לא פנתה התובעת אל הנתבעים בדרישה לתשלום, אלא הגישה לנאמן הוכחת חוב ובה הצהיר מנהלה כי אין לתובעת כל בטוחה לתשלום חוב דמי השכירות. ראה נספח ג' לכתב התביעה.

4.         גם באסיפת הנושים לא טענה התובעת למעמד מיוחד ועדיף של נושה על פני נושים אחרים. אף הנתבעים בהיותם סבורים שערבותם פקעה לא  בקשו במסגרת הסדר הנושים לקבל פטור מערבות ואף לא סווגו את התובעת במעמד של נושה מובטח בעל ערבות אישית.

            כן טוענים הנתבעים על קשר אישי ורציף שהיה להם עם מנהל התובעת ומעולם לא טען בדבר ערבות אישית לחובות פרוגרס אף לא ברמז וגם לא נשלח מכתב דרישה בנדון.

            פנייה ראשונה נעשתה בחודש נובמבר 2003 לאחר שצד שלישי פנה ודרש את פירעון השיקים ובעקבות הדרישה התקיימה פגישה עם מנהל התובעת ובפגישה זו העלה לראשונה את הטענה של ערבות אישית עפ"י הסכם השכירות.

דיון והכרעה