החלטה בתיק ת.א. 55131/05

1.         המשיב הגיש כנגד המבקש כתב תביעה  בסד"מ לתשלום יתרת חובה בחשבון מספר 337998 כאשר החוב מורכב מיתרת חובה בחשבון בסך של 26,412 ש"ח ויתרת הלוואה שהועמדה ביום 18.5.05 ע"ס  135,000 ש"ח סך חוב של 194,132 ש"ח.

            בתאריך 21.2.06 הודיעו ב"כ הצדדים על הסדר דיוני לפיו יומצאו לב"כ המבקש דפי חשבון ומסמכים הקשורים לחשבון נשוא התביעה, ואם לאחר מכן יעמוד המבקש על המצאת דפי חשבון מחשבון אחר, יכריע בכך ביהמ"ש בהתאם  לבקשה שתוגש ע"י המבקש.

            המבקש הגיש ביום 21.6.06 בקשה מתוקנת למתן רשות להגן במסגרתה אף ביקש לבדוק את החשבון הנוסף.

2.         במקביל לתביעה ניהל המשיב תיק הוצל"פ למימוש רכב שהיה משועבד לחשבון שבתביעה ובמסגרת זו נמכר הרכב ונפדה ע"י גרושתו של המבקש תמורת 42,000 ש"ח סכום אותו מבקש להפחית מסכום התביעה.

            בדיון אישר ב"כ המשיב כי אכן נתקבל הסך הנ"ל במסגרת מכירת הרכב ואולם במסגרת תיק ההוצל"פ היו הוצאות מימוש ושכ"ט עו"ד ולכן הסכום נטו שהועבר ע"ח החוב היה נמוך מהסכום שהתקבל.

            בהעדר פרטים לא תינתן רשות להגן בטענה זו שכן יכול היה המבקש לברר בתיק ההוצל"פ מהו הסכום אותו יש לזקוף ע"ח החוב שבתביעה ומהם הסכומים שאושרו  למשיב בתיק ההוצל"פ עבור הוצאות.

            מאחר וגם ב"כ המשיב לא יכול היה למסור נתון מדויק הרי שלגבי סכום זה, בהבדל מהטענות האחרות לגביהן אתייחס בהמשך, יגיש ב"כ המשיב תחשיב מדויק לגבי הסכום שנזקף לחשבון לעומת התמורה שהתקבלה ממכירת הרכב בצירוף אסמכתאות להוצאות שאושרו ע"י ראש ההוצל"פ.

3.         בתצהירו טוען המבקש כי בנוסף לחשבונו הפרטי נשוא התביעה היו לו שני חשבונות עסקיים נוספים, האחד של א.י. ויזן צילומי אויר בע"מ שלגביו הוגשה תביעה בתיק אחר וחשבון עסקי נוסף של מסעדה בה היה שותף, חשבון ע"ש א.א.ד.

            ההלוואות המצוינות בכתב התביעה אשר נלקחו בחשבון הפרטי הועמדו לכסוי יתרות החובה בחשבונות העסקיים. הלוואה ע"ס 135,000 ש"ח אשר לא נפרעה הועברה לחשבון א.א.ד בחלק היחסי של המבקש עם יתר שותפיו לחשבון.

            בהיותו אחד הבעלים של המסעדה מבקש המבקש לקבל מסמכים כדי לכמת את הנזקים שגרם לו המשיב, כאשר העמיד לו את ההלוואה בחשבון הפרטי בריבית בשיעור גבוה מהריבית שהייתה מחויבת בחשבון העסקי, לו הועמדה ההלוואה שם.

            אם טוען המבקש כי הנזק הינו ההפרש בריבית בין 7.42% תוספת סיכון בה חויב בחשבון הפרטי לעומת תוספת סיכון מקסימאלית בחשבון עסקי בשיעור של 3%, הרי שברשותו הנתונים הדרושים כדי לערוך תחשיב ולכמת את ההפרש ולשם כך איננו זקוק למסמכים.

4.         בנוסף זכות הקיזוז המהותית חלה בין אותם צדדים. גם אם הורחבה הזכות בפסיקה בין חברות אחיות על בסיס המחאת זכות או קיזוז בין חשבונות שונים של אותו בעל דין בנסיבות מתאימות.

            לעניינינו אין המדובר בין אותם צדדים ואין להרחיב את זכות הקיזוז בין חשבון פרטי של אדם לחשבון נפרד של התאגיד שהינו אחד השותפים בו.

            המבקש אף הבהיר בתצהירו כי ההלוואה נדרשה לכסוי חלקו היחסי בחובה של החברה ומכאן ניתן להסיק כי כל אחד מהשותפים  אמור היה להביא ממקורותיו את חלקו היחסי לכסוי החוב, ולכן לא ניתן היה להעמיד את ההלוואה בחשבון העסקי.

            בנוסף, מחקירתו של המבקש לא עולה כפיה מצד הבנק בהעברת כספים מחשבון לחשבון ולכל היותר ייעוץ שהמבקש הסכים לו וכדבריו "הפעולה היתה הגיונית ומקובלת עלי כדי להפחית את יתרת החובה בחשבון החברה".

            מדפי החשבון עולה שיתוף פעולה באופן של פרעון פקדון והעברת התמורה חלק לכסוי חובה בחשבון, חלק אחר מועבר לחשבון אחר ופתיחת פקדון חדש בחלק מכספי הפקדון שנפתח.

            במצב דברים זה ובאופן התנהלות כאמור לא יכולה להיות למבקש כל טענה כנגד המשיב ולמעשה לא מצאתי בתצהירו טענה של ממש בקשר לכך.

5.         טענת המבקש כי למרות מסגרת אשראי של 10,000 ש"ח עמד החשבון בפועל ביתרות חובה גבוהות יותר באופן שגרם לו לנזק של חיובי ריבית, טענה זו לא רק שאיננה מפורטת גם איננה מכומתת בסכום הנזק, לאחר שכל המסמכים בקשר לחשבון הפרטי הומצאו, טענותיו האחרות של המבקש כלליות סתמיות ולא מפורטות כנדרש לצורך מתן רשות להתגונן.

            הדבר אמור לגבי הטענה כי הבנק אילץ להפקיד כספים לתוכניות חסכון מסוג מט"ח, אין פרוט ואין כימות נזק ואף ספק אם מה שנטען בתצהיר לעניין זה בכלל יכול להחשב לאילוץ.