החלטה בתיק ת.א. 45807/05

כללי

1.         בפני בקשתו של המבקש - הנתבע למתן רשות להתגונן כנגד התביעה  אשר הגישה נגדו המשיבה - התובעת לתשלום סך של 218,816 ש"ח מכוח ערבותו מיום 31.3.98 להבטחת חובותיה של פלד פלדות בע"מ, (להלן:"החברה") לתובעת.

            כנגד החברה הוגשה תביעה בגין חובותיה לתובעת וביום 27.7.03 ניתן כנגדה פס"ד המחייבה בתשלום הסך של 178,012 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.7.00 ועד התשלום בפועל ובצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

            פסה"ד האמור הינו חלוט ואף הנתבע מאשר כי בכפוף לטענותיו, החוב הנערב הינו כמצוין לעיל אך ללא חיובים נלווים של הוצאות משפט ושכ"ט (סעיף 7 לתצהיר).

            בתאריך 9.4.06 התקיים דיון בבקשה במסגרתה נחקר הנתבע על תצהירו, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

            להלן פרוט טענות ההגנה המועלות בבקשה והכרעה לגבי כל אחת מהטענות.

2.         צמצום תחולת הערבות לחוב בצירוף ריבית והפרשי הצמדה וללא כל תוספות נלוות.

            למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי בהתאם לסעיף 1 לכתב הערבות ערב הנתבע לחובה של החברה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בלבד שכן חיובים נוספים שהיו רשומים בטופס הסטנדרטי של כתב הערבות נמחקו.

            אף מוסכם בין הצדדים כי החוב האמור של החברה שהינו החוב הנערב סכומו 178,012 ש"ח נכון ליום 27.7.00.

            המחלוקת שבין הצדדים הינה בשאלה האם תמורה כספית שהתקבלה בעקבות מימוש נכסי החברה סכומה יופחת מחובה נטו של החברה, כטענת הנתבע, או שיופחת מהוצאות משפט הוצאות גביה ומימוש בהוצל"פ ושכ"ט ורק לאחר מכן מקרן החוב, כטענת התובעת.

            בפועל עלה בידיה של התובעת לממש ולמכור מעוקלים שונים של החברה ולקבל סך של 171,046.58 ש"ח בתוספת מע"מ ובסה"כ 200,124.49 ש"ח נכון ליום 14.2.05.

            טוען הנתבע כי החוב הנערב המשוערך למועד 14.2.05 הינו 231,066.63 ש"ח ובהפחתת התמורה הכספית הנ"ל, נותר חוב נערב בסך של 31,968.68 ש"ח בלבד, בכפוף לטענות ההגנה הנוספות.

            מנגד טוענת התובעת כי אכן חישוביה מבוססים על תוספת של הפרשי הצמדה וריבית לחובה של החברה לצורך קביעת  החוב הנערב ואולם הכספים שהתקבלו ממימוש מעוקלים התקבלו בתיק ההוצל"פ שהתנהל כנגד החברה ובהתאם לסעיף 75 לחוק ההוצל"פ כספים שנגבים נזקפים תחילה על חשבון אגרות והוצאות לפי סעיף 9 לחוק, ורק לאחר מכן וככל שנותרת יתרה ע"ח החוב הפסוק לפי סדר קדימויות של הוצאות, ריבית וקרן כולל הפרשי הצמדה.

            מקובלת עלי עמדתה של התובעת כנכונה וכמשקפת את הדין, זקיפת תקבולים במסגרת תיק ההוצל"פ המתנהל נגד החברה נעשתה בהתאם להוראות חוק ההוצל"פ.

            הכספים שהתקבלו הם כתוצאה ממימוש רכושה של החברה ולא של הנתבע ולכן גם אין לנתבע, כאשיות נפרדת, זכות לקבוע לאיזה ממרכיבי חובה של החברה לתובעת יזקפו התקבולים  הכספיים.

            אף סעיף 49 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי סכום שניתן לסילוקו של חיוב אחד ייזקף תחילה לחשבון ההוצאות שנתחייב בהם החייב בשל אותו חיוב, לאחר מכן לחשבון הריבית, ולבסוף לחשבון החיוב עצמו.

            לחברה בתור החייבת בתיק ההוצל"פ לא הייתה הזכות הקבועה בחוק החוזים להורות ולציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום שכן חלוקת הכספים נעשית במסגרת תיק הוצל"פ, עפ"י הוראת חוק ההוצל"פ שהינו חוק ספציפי.

            לבסוף יצוין כי בכל מקרה אין לזקוף את סכום המע"מ ע"ח החוב הנערב שכן סכום מע"מ שנגבה ע"י התובעת מועבר לשלטונות המס ואיננו בבחינת תקבול.

            הטענה בדבר צמצום תחולת הערבות נדחית.

3.         צמצום תחולת הערבות לחוב מוסכם