החלטה בתיק ת.א 40678/06

1.         התביעה מבוססת על שתי עילות תביעה, הראשונה הסכם שכר טרחה מיום  10.1.05, בקשר לייצוג המבקש על ידי המשיב וההליכים המשפטיים בקשר לעזבון הוריו, כאשר שכ"ט שנקבע יהיה תשלום ראשוני של 9,130 ש"ח כולל מע"מ, בנוסף סכום השווה ל- 5% בתוספת מע"מ מכל סכום או טובת הנאה שהמבקש יהיה זכאי לו מהעיזבון.

            עילת התביעה השנייה מבוססת על הסכם שכ"ט מיום 28.9.05, בכל הקשור לתיק הוצל"פ כנגד המבקש בו ביצע בנק המזרחי פסק דין שניתן כנגדו, לרבות הגשת בקשה לבטול פסק הדין, בעניין זה התחייב המבקש לשלם סכום קבוע של  26,500 ש"ח כולל מע"מ, בנוסף סך השווה ל- 10% בתוספת מע"מ מההפרש שבין סכום החוב בתיק ההוצל"פ ובין סכום החוב הסופי אותו ישלם המבקש לסגירת התיק.

אין מחלוקת כי המבקש שילם למשיב בתחילת הטיפול את הסכום הראשוני של  9,130 ש"ח ובנוסף שילם ביום 6.6.06, סך של  25,674 ש"ח המהווה 5% מהכספים אשר זכה המבקש במסגרת עזבון הוריו.

            הסכום של 5,598 ש"ח אשר שולם איננו קשור לשני העניינים הנ"ל.

2.         טענותיו של המבקש בכל הקשור לעניין העיזבון נטענו באופן כללי וסתמי, שאין בהם את הפירוט הנדרש על מנת שתינתן רשות להתגונן.

            כך למשל  כאשר טוען המבקש כי חתם על הסכם שכ"ט עשה זאת מתוך לחץ ומצוקה, אין הוא מפרט מהו אותו לחץ ומהי אותה מצוקה בגינם חתם על ההסכם.

            המבקש מנסה לקשור את המצוקה והלחץ בדיון המשפטי אשר התנהל בביהמ"ש לענייני משפחה ביום 30.12.04 ואולם בחקירתו הנגדית אישר כי על הסכם שכ"ט חתם בפגישה השלישית עם התובע וכן עולה כי בין מועד הדיון ועד למועד החתימה על ההסכם, חלפו 10 ימים, כך שאם אכן היה המבקש מצוי בלחץ ובמצוקה במועד הדיון, הרי שהם חלפו ועברו מן העולם עד למועד חתימתו על הסכם שכ"ט.

            לא הוכח דבר וחצי דבר ולו גם לכאורה בשלב הרשות להגן מהטענות אשר המבקש מנסה להטיח במשיב.

            המבקש הגיע למשרדו של המשיב מיוזמתו לאחר שקיבל המלצה מעו"ד חבר,  וההתנהלות בין הפגישה הראשונה למועד חתימת הסכם שכ"ט, כאשר בין לבין מעביר המבקש למשיב חומר משפטי, שוללת מניה וביה את טענתו בדבר אילוץ או לחץ במעמד חתימת ההסכם.

3.         לא זו אף זו, טוען המבקש כי הלחץ והאילוץ בו היה נתון נמשכו בכל תקופת עבודתו המשפטית של המשיב, כשנה וחצי מבלי שמצא לנכון לבטל את ההסכם וייפוי הכוח, אם אכן חתם תחת לחץ, המשיך לשתף פעולה עם המשיב על דרך של תיקוני טיוטות של הסכם פשרה, ואף במכתביו למשיב לאחר שהסתיים הטיפול המשפטי אין הוא מעלה טענה כלשהי בדבר האילוץ שכביכול היה נתון בו.

            ראה נספחים לכתב התביעה.

            אם לא די בכך, הרי שבדיון היום השמיע ב"כ המשיב למבקש הקלטה של שתי שיחות טלפוניות שקיים עם המשיב,  בשיחות האלו לא טען אף לא ברמז מהטענות שמעלה כיום בבקשתו, אלא להיפך, הבטיח להכנס למשרדו של המשיב ולהסדיר את התשלום תוך ימים ספורים.

            לא שמעתי מהמבקש הסבר של ממש מדוע למרות טענותיו הקשות כנגד המשיב והיותו סבור שאין המשיב זכאי לתשלום, שילם לו בשלב מאוחר, ביוני  2006, שכ"ט בדיוק בשיעור שנקבע בהסכם.

            אם מכיר המבקש בהתחייבותו לשלם שכ"ט בשיעור שנקבע בהסכם לגבי כספי העיזבון,  מדוע מתכחש לאותה התחייבות כאשר מדובר בדירה שקיבל בירושה?

            טענותיו של המבקש על כי משך המשיב וסחב את ההליכים וכי יכול היה להגיע לאותו הסכם אליו הגיע בסופו של דבר, כבר בראשית ההליכים איננו מתיישב עם העובדות שבתיק ואף לא עם הגיון הדברים.

            ראשית יצוין כי הסכם שכ"ט איננו מבוסס על פעולות או על שעות עבודה ולכן לא היה למשיב אינטרס להרבות בפעולה אף לא למשוך זמן שכן רק בסיום ההליכים ועם חלוקת העיזבון, סוכם כי יקבל את שכרו.

            בנוסף, מסתבר כי בין המבקש לאחיו היה סכסוך קשה מאוד כפי שהדבר מתבטא ממכתבו בביהמ"ש לענייני משפחה מיום  29.4.04  וכן מכתבו למשיב מיום  13.9.04.

            חיזוק למצב דברים זה ניתן לראות בפרוטוקול הדיון של ביהמ"ש לענייני משפחה מיום  13.12.04, בדבריו של עו"ד סטמרי אשר ייצג בסכסוך את אביו המנוח של המבקש.

            למעלה מן הצורך יצוין, כי טענותיו של המבקש בדבר נזקים שכביכול נגרמו לו, בבחינת טענת קיזוז הרי שלא פורטו ולא כומתו ועל כן לא יכולה לעמוד לו למבקש הגנת קיזוז כנגד התביעה, בהבדל מתביעה נפרדת אשר שמורה לו הזכות להגיש.