החלטה בתיק ת.א. 29535/05

1.         הנתבעת מס' 1 נהלה בבנק התובע חשבון עו"ש דביטורי ובשל יתרת חובה שלא נפרעה הוגשה התביעה שבתיק זה.

            נתבע מס' 2, בעל עניין בחברה, ערב לכל חובותיה והתחייבויותיה מכח כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום ומכוח ערבותו הוגשה התביעה גם כנגדו.

            בתצהירו של נתבע 2 שצורף לבקשה למתן רשות להתגונן טען כי בשנת 1999 פנתה אליו סגנית מנהלת סניף הבנק והמליצה לו לפתוח חשבון בבנק ולעשות שימוש באשראי שיועמד לו, במקום האשראי שקיבל מהקרן לעידוד עסקים.

            כעבור כשנה כאשר שקל להעביר את חשבונו לבנק אחר התחייב בפניו מנהל המרחב להעמיד לחברה  אשראי בסך 1,300,000 ש"ח.

            בתחילת שנת 2001 התחלף מנהל המרחב והמנהלת החדשה ביקשה לבטל את מסגרת האשראי, ודרשה כי יפקיד מיידית לפחות 400,000 ש"ח.

            בלית ברירה סיכם עם המנהלת כי תוך ימים סבורים יביא את הסכום הנדרש, ולמרות זאת לא המתין הבנק והחל להחזיר שיקים מהחשבון ולכן במקום לשלם לספקים העביר את התקבולים לבנק ותוך זמן קצר עמדה יתרת החוב ע"ס של 850,000 ש"ח.

            המנהלת לא הסתפקה בכך ודרשה לפרוע את כל יתרת החובה בחשבון ובכך הביאה את החברה למצבה של קריסה.

            הבנק פרע את יתרת החוב מזכויות שהמחתה לו החברה במסגרת הסכם שהיה לה עם חברת אביב שיגור, וכן פרעה תוכניות חסכון ופקדונות.

            הנתבעים סבורים כי התנהות הבנק נבעה מחוסר תום לב, הפרת הסכם האשראי וניצול עמדת הכוח, וגרמה לנזקים שאת סכומם מבקשים הנתבעים לקזז: השקעות בחברה 500,000 ש"ח, הפרת התחייבויות החברה לצדדים שלישיים נזק של מיליון ש"ח, אובדן רווחים עתידיים 1,200,000 ש"ח.

2.         בחקירתו הנגדית הקצרה של הנתבע התברר כי גילה טפח וכיסה טפחיים ולא גילה בתצהירו את כל התנהלות העניינים.

            מסתבר כי ביום 2.5.02 נערך בין הצדדים הסכם לפירעון חובות במספר חשבונות בסכום כולל של 1,194,914 ש"ח, יתרה שאושרה ע"י הנתבעים בחתימתם על ההסכם.

            בהסכם נקבע מנגנון לפירעון החוב, ובין היתר קבלה שיק של אביב יעל דרומה בע"מ, פרעון מוקדם של תכניות חיסכון ויתרה בסך של 880,000 ש"ח בעשרים ושנים תשלומים בתנאי הלוואה שנחתמה גם היא במסגרת ההסכם.

            בנוסף אישר הנתבע מכתב מיום 2.6.03 אשר שלח למנכ"ל הבנק ובו ביקש לפרוע את החוב בחשבון לתקופה ארוכה מזו שנקבעה בהסכם.

            בקשתו של הנתבע נדחתה בעיקר משום שהתברר כי יש לחברה חובות והתחייבויות בניגוד למה שהצהיר בעת עריכת הסכם הפריסה של החוב.

3.         כאשר התבקש הנתבע להתייחס למסמכים טען כי היה אנוס לחתום על ההסכם ואם לא היה עושה את העסקה היה היום חובו לבנק מליון וחצי ש"ח.

            הנתבע טען כי ממכתבו למנכ"ל הבנק עולה כי ההסכם הוא הסכם כפוי.

            מעיון בתוכן המכתב אין אפילו רמז לטענה בדבר כפיית ההסכם.

            במכתב הבהיר הנתבע כי בעקבות המשבר בהיי טק והמצב הביטחוני חלה נסיגה בפעילות החברה שנקלעה לקשיים בתזרים המזומנים שלה והפסידה כ- 100,000 ש"ח לחודש.

            אין כל מסמך אחר לפיו מתריע הנתבע על כפיית ההסכם וכזכור בתצהירו כלל לא ציין את ההסכם והסדר הפירעון.