החלטה בתיק ת.א. 22516/05

התביעה

1.         התובע, עורך דין במקצועו, ייצג את הנתבע ואת שותפו בתביעה כנגד החברה לפיתוח לוד רמלה בשל הריסת מבנה שלהם.

            הייצוג המשפטי החל בתחילת שנות התשעים ושכ"ט נקבע בהסכם נספח א' בשיעור של 20% מכל סכום שיתקבל ובפשרה 10%.

            בתאריך 2.2.94 ניתן פס"ד אשר חייב את חברת לו"רם לשלם לנתבע ולשותפו סך של 305,769 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ובסה"כ שווה ערך ל- 117,000$.

            פסה"ד הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ ובמקביל הגישו שני הצדדים ערעור על פסק הדין ובנוסף הגישה לו"רם בקשה לעיכוב ביצוע של פסה"ד.

            בביהמ"ש הושג הסדר לפיו ישלם מינהל מקרקעי ישראל עבור לו"רם סך של 80,000$, ולגבי יתרת סכום פסה"ד הופקדו המחאות, עד למתן פס"ד בערעורים.

2.         בעת הדיון בערעור המליץ הרכב הערעור בפני המינהל לנסות ולמצוא פיתרון בדרך של הקצאת מגרש חלופי.

            ביום 27.11.96 אישרה הנהלת המינהל הקצאת מגרש ללא מכרז ואולם בשל הצורך של הנתבע ושותפו לגייס מימון למגרש התעכב הביצוע עד ליום 21.9.03 עת אושרה העסקה עקרונית ע"י המינהל וביום 9.1.04 שילם הנתבע למינהל תמורת המגרש 1,080,309 ש"ח.

            הנתבע ושותפו מכרו את המגרש לצד ג' תמורת 318,600$ והנתבע שילם לשותפו 80,000 ש"ח לרכישת זכויותיו של השותף במגרש מהסכום שהתקבל ממכירת המגרש 1,385,910 ש"ח מופחתת התמורה ששילם הנתבע למינהל 1,080,309 ש"ח, וכן התשלום לשותף בסך 80,000 ש"ח באופן שהנתבע קיבל שווי כספי של 225,601 ש"ח, בנוסף לסך של 80,000$ שקיבל בתחילת ההליכים.

            התובע גבה שכר טרחה בשיעור של 20% מהתשלום של 80,000$ ועתה תובע 20% מהסך של 225,601 ש"ח בתוספת מע"מ, סך של 52,790 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה.

הבקשה למתן רשות להתגונן

3.         בתצהירו מאשר הנתבע את עיקרי העובדות העולות מכתב התביעה.

            הנתבע טוען כי לכל היותר עליו לשלם 10% כפי שנקבע בהסכם למקרה של פשרה.

            הנתבע טוען כי התובע נוהג בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים, הוליכו שולל וגבה סכומי כסף הרבה מעבר למוסכם ותוך מרמה וניצול תמימותו ואמונתו בו.

            האשמות חמורות אלה אין להן ביסוס עובדתי בטענות שנטענו ויש להצטער על כי נטענו לאחר שקיבל הנתבע טיפול משפטי במשך למעלה מעשר שנים, וכאשר יכול היה בכל עת לבטל את ייפוי הכוח ולהפסיק את הקשר עם התובע.

            בנוסף ל- 20% ומע"מ שגבה התובע מהסך של 80,000$ שהתקבלו, ועל כך אין מחלוקת, טוען הנתבע כי התובע גבה סכום נוסף של 20,000 ש"ח שהתקבלו מהמינהל כשכר טרחה שנפסק ע"י ביהמ"ש השלום.

            בדיון אישר התובע קבלת סכום זה אך טען כי סכום זה שימש אותו להוצאות בקשר לביצועו של פסה"ד, לרבות הוצאות ושכ"ט בלשכת ההוצל"פ, שכן עפ"י הסכם שכר הטרחה היה על הנתבע לשאת בהוצאות בנוסף לתשלום שכר טרחה.

4.         טוען הנתבע כי בגין הטיפול בהוצל"פ ובערעור, למעט הוצאות, אין הוא צריך לשאת בשכר נפרד שכן הטיפול הנוסף כלול בהסכם שכר הטרחה.

            בחקירתו הנגדית חזר הנתבע על טענותיו, אישר את הסכומים שצוינו לעיל הגם שטען כי מיתרת התמורה יש להפחית הפסד הכנסה שלו במשך 15 שנה, מאז נהרס הבית ועד שהוחלף המגרש, וכן עלות רכישתו של הבית בעבר בסך של 50,000$.

            הפסד ההכנסה הנטען לא פורט ואף איננו רלוונטי כמו גם המחיר ששולם בעת רכישת הבית שכן נתונים אלו לא היו מובאים בחשבון גם אם היה הנתבע זוכה רק בפיצוי כספי, שאז שכ"ט היה נגזר מפסה"ד הכספי ללא התחשבות בגורמים האמורים.

דיון והכרעה

5.         שיטתו של הנתבע לפיה שכר הטרחה צריך להיות בשיעור של 10% איננה יכולה להתקבל שכן ההסכם קובע שיעור כזה למקרה של פשרה מחוץ לכותלי ביהמ"ש, הואיל ושיעור של 20% נקבע בשכר טרחה "בבית המשפט" ראה נוסח נספח א' לכתב התביעה.