החלטה בתיק ת.א. 11996/07

1.         הקשר המסחרי בין הצדדים החל בשנת  2003 עת סוכם כי התובעת תספק לנתבע, לחנויות הרהיטים שלו מערכות ישיבה אותן מייבאת התובעת באופן בלעדי מאיטליה.

            התובעת טוענת כי סוכם עם הנתבע כי ימכור בחנויותיו רק את מערכות הישיבה של התובעת, והתובעת לא תשווק את מערכות הישיבה בחנויות הסמוכות לחנויותיו של הנתבע.

            תנאי התשלום לגרסתה של התובעת היו שוטף + 90 בשיקים של הנתבע ובאמצעות מערכת לסליקת כרטיסי אשראי של לקוחותיו של הנתבע, ישירות לזכותה של התובעת.

            הנתבע טוען כי תנאי האשראי היו נדיבים יותר, עפ"י יכולתו הכלכלית ובין היתר ציין שוטף + 140, וטוען כי הסכסוך פרץ כאשר ביקשה התובעת להתנער מהתחייבויותיה, ולהתחרות בו ע"י מכירת מערכות הישיבה באופן עצמאי ובמסגרת זו ביקשה לצמצם את תקופת האשראי.

            לגרסת התובעת הסכסוך החל בשנת  2005 עת פיגר הנתבע בתשלומים ואף לא העביר שיקים מראש כפי שסוכם בעת ההתקשרות.

2.         באוקטובר 2006 גילתה התובעת כי הנתבע הציב בחנות בראשל"צ מערכות ישיבה של חברה מתחרה, בניגוד להסכם, במקום מערכות הישיבה של התובעת שהנתבע דרש להוציא מהתצוגה בחנותו.

            עוד התברר לתובעת באותה עת כי הנתבע חדל לסלוק לחשבונה את כרטיסי האשראי של הלקוחות, הגדיל את האובליגו ובכך גילה דעתו שברצונו להפסיק את ההתקשרות, לאחר שכבר בחודשים אפריל ויוני  2006 הודיע טלפונית על כך אך חזר בו לאחר זמן קצר.

            בנסיבות האמורות התקיימה בין הצדדים פגישה ביום 23.10.06, פגישה שעצם קיומה לא מוכחש על ידי הנתבע.

            בפגישה הודיעה התובעת לנתבע על רצונה לסיים את ההתקשרות העסקית בניהם בתאריך 31.12.06, והנתבע ביקש לסיים את ההתקשרות ביום 31.10.06, דרש להוציא את מערכות הישיבה של התובעת מהתצוגה בחנותו והודיע שלא יכבד שיקים שמסר בעבר.

            אין מחלוקת כי כל השיקים שמסר הנתבע לתובעת עד למועד הפגישה ביום  23.10.06 לא כובדו.

3.         הנתבע מכחיש כי ביקש בפגישה להפסיק את ההתקשרות אלא הועמד בפני שוקת שבורה עת הודיעה לו התובעת כי לא תכבד הזמנות שהזמין עבור לקוחותיו, ובפועל חדלה לספק את מערכות הישיבה, למרות שהיו מצויות במחסניה.

            לאור עמדתה של התובעת, טוען הנתבע, הורה לה להוציא את מערכות הישיבה שלה מהתצוגה ונאלץ לרכוש מספקים אחרים.

            הנתבע מכחיש כי במסגרת ההסכם עם התובעת התחייב שלא למכור מערכות ישיבה של חברות מתחרות לתובעת, ורק התובעת היא זו שהתחייבה שלא להתחרות בעסקיו.

            עפ"י האמור לעיל נאלץ הנתבע, לטענתו, לבטל 81 הזמנות המפורטות בנספח י"ח לתצהירו ונגרמו לו הפסדים כספיים בסך של 244,810 ש"ח.

            הנתבע נחקר על תצהירו ארוכות עד שנאלצתי להפסיק החקירה בהחלטה ובמסגרת החקירה לא התמודדה התובעת עם הטענה, אשר נותרה בעינה כטענת הגנה.

            גם בסיכומיו של ב"כ התובעת לא מצאתי התייחסות כלשהי לטענה ומכאן אפשר להניח כי ב"כ התובעת מסכים שיש ליתן רשות להגן בטענה זו, בניגוד לכל יתר הטענות שמבקש לדחות.

            אכן זכאי הנתבע לרשות להתגונן בטענת הקיזוז האמורה שכן קיימת בין הצדדים מחלוקת לגבי הפגישה מיום 23.10.06, מה נאמר בה ומה סוכם.

            טענתו של הנתבע כי לא ביקש לסיים את ההתקשרות לא נסתרה, לא ברור האם כל 81 ההזמנות נשוא הקיזוז אכן הועברו לתובעת לאספקה, ויש צורך לבחון את גרסתה של התובעת (אשר איננה נבחנת בשלב זה) אל מול גרסתו של הנתבע.

            בהנחה שהתובעת יזמה את בטול ההסכם באופן חד צדדי יש לבחון האם עמדה לה הזכות לעשות זאת ולבחון את רכיביו של סכום הקיזוז בטענה זו.