החלטה בתיק ת.א. 11349/05

בפני בקשה בה עותרת המבקשת להתיר לה להגיש ראיה נוספת שלא הייתה קיימת בעת הגשת הערעור (בש"א 161807/05).

הראיה הנוספת אותה מבקשת המבקשת כי בית המשפט יתיר לצרפה הנה התנגדות לביצוע שיקים בתיק הוצאה לפועל (בבימ"ש השלום בירושלים) מס' 7-04-250330 שנפתח נגדה ע"י בנק לאומי לישראל, ובו טענה המשיבה 1 כי הבנק אינו אוחז כשורה בשיקים.

נימוקי המבקשת:

1.         ההחלטה נשוא הערעור ניתנה  ע"י כבוד הרשמת עפרון ביום ה 09/03/05 מועד בו טרם הוגשה התנגדות המשיבה 1 לביצוע השטרות לביהמ"ש בירושלים.

2.         אין המשיבה 1 יכולה להתחמק מפירעון השיקים שמסרה למבקשת, בטענות סותרות.

3.         החלטת כבוד הרשמת עפרון מתבססת על ההנחה כי הבנק מחזיק כשורה בשיקים, ולאור טענת המשיבה 1 כי הבנק אינו אוחז כשורה, הרי שהחלטת הרשמת התבססה על מידע מוטעה.

נימוקי המשיבים:

1.         ההתנגדות לביצוע שטר הוגשה חודש ימים לאחר שהרשמת נתנה החלטתה נשוא הערעור כאן.

2.         בהחלטת כבוד הרשמת הנכבדה קבעה כי השיקים נשוא הערעור אינם בחזקתה של המבקשת החל מנובמבר 2004 והם בחזקתו של הבנק שבעצמו תובע את פירעונם מהמשיבים. המבקשת אינה חולקת על קביעות אלו בערעור.

3.         השאלה אם הבנק "אוחז" בשיקים ו/או אוחז בהם "אחיזה כשורה" כמשמעות מונחים אלו בדיני השטרות לא נדונה בין הצדדים ולא הוכרעה על ידי כבוד הרשמת, וממלא מדובר בשאלה משפטית שאינה רלוונטית ואינה דרושה להחלטה בערעור.

4.         העובדה כי הבנק מחזיק בשיקים אין משמעה בהכרח כי זכאי הוא לפירעונם.

5.         ערעור המבקשת מבוסס על כך כי תביעתה הנה בעילה חוזית ובהתאם טוענת כי הרשמת הנכבדה טעתה בכך שקבעה שעילת התביעה שטרית, לאור זאת אין רלוונטיות מי מחזיק בשיקים.

דיון והכרעה

לפי תקנה 457 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, ק"ת 4685 :

"בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית

המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך

היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל

סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור

להתיר הבאת הראיות הנוספות".

שתי עילות לקבלת ראיות נוספות בערעור: האחת כי הערכאה הראשונה סירבה שלא כדין לקבל ראיה; אין המבקשת סומכת בקשתה על עילה זו שכן עת נתנה כבוד הרשמת עפרון את החלטתה לא הובא בפניה בקשה להוספת ראיה. השנייה מסמיכה את ערכאת הערעור להרשות הבאת ראיה נוספת, מקום שיש צורך בכך "כדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת"; על עילה זאת סומכת המבקשת את בקשתה. יודגש כי "תנאי בל יעבור הוא, כי המבקש יראה גם שהראיה הנוספת עשויה לעזור לו, שאם לא כן, שוב אין טעם להתיר הבאתה" (ע"א 210/65 (המר' 371/65) בנק איגוד לישראל בע"מ נ' בנק "אגודת ישראל" בע"מ, פ"ד י(2) 585; ע"א 325/68 (המר' 273/68, 725/68) איטונג-בטרום בע"מ נ' בנק לסחר חוץ בע"מ ואח', פ"ד כב(2) 901; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995) 853).