החלטה בתיק ת.א. 11191/06

1.         רקע עובדתי.

            עסקינן בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין ארוע פריצה, אשר כטענת המבקשים, ארעה ביום 30.9.05.

            בפניי מונחות שתי בקשות מטעם המבקשים; למחיקת סעיפים מכתב ההגנה ועיון בדו"ח שנערך ע"י בודק מערכות מיגון מטעם המשיבות.

2.         בש"א 159162/06 - בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה.

א.      המבקשים טוענים כי יש להורות על מחיקת הסיפא לסעיף 3.1 לכתב הגנה, בו כופרות המשיבות בארוע הפריצה הנטען, וכן כל טענה כגון דא המנויה בכתב ההגנה.

לטענת המבקשים ממכתב הדחיה, אשר שיגרו המשיבות ביום 9.1.06 (להלן: "מכתב הדחיה") לא הועלתה כפירה כלשהי בעצם קרות מקרה הביטוח של פריצה וגניבה, ולכן, לטענתם, אין מחלוקת כזו. על אף זאת, לטענת המבקשים, בחרו המשיבות לכפור בעצם התרחשות ארוע הפריצה, טענה אשר לא בא זכרה במסגרת מכתב הדחייה.

לטענת המבקשים, בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח, על מבטחת להעלות בהזדמנות הראשונה את מלוא טעמי דחיית אחריותן, שאם לא כן, תהא מנועה מלהעלות טענה כלשהי בעתיד, ועל כן ולאור הפסיקה התומכת בכך, יש להורות על מחיקת הסעיפים מכתב ההגנה, כאמור.

ב.      המשיבות מתנגדות לבקשה.

המשיבות יוצאות כנגד המועד בו מועלית טענת המבקשים, לנוכח העובדה כי הוגש כתב תשובה מטעם המבקשים עוד ביום 28.2.06, ובו נעדרה התייחסותם לטענות המועלות בבקשה זו.     

לגופו של ענין, טוענות המשיבות, כי הנחיות המפקח על הביטוח מחייבות את המבטחת לפרט את נימוקי הדחיה מבלי להכנס לשאלה בשלב זה, אם ארע או לא מקרה הביטוח. לטענת המשיבות, קיומו של מקרה הביטוח הינו "תנאי מוקדם" שתמיד חובת הוכחתו מוטלת על המבקש לקבל תגמולי ביטוח לפי פוליסה. יתרה מכך, טוענות המשיבות, כי אף במכתב הדחיה נכתב מפורשות כי ארוע הפריצה נטען ע"י המבקשים, ועל כן אין בו הסכמה לארוע עצמו.

עוד טוענות המשיבות, כי אף הפסיקה עליה מתבססים המבקשים, אינה קובעת כי על חברת הביטוח לכפור או להודות בקרות מקרה הביטוח.

ג.        דיון.

נטל הוכחת אירוע בטוחי של פריצה נדון בשני פסקי דין של ביהמ"ש העליון: ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה, פדי' מז(2)837, וע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פדי' מז(5)661. מפסקי דין אלה עולות 3 גישות שונות. יחד עם זאת, ההלכה המחייבת בנושא זה נקבעה ע"י כב' הש' נתניהו בפרשת וייסנר, לפיה קיימים סוגים מסויימים של ביטוחים, כגון ביטוח פריצה, גניבה ושוד, שאינם מתיישבים עם מעשה שנעשה בידי בעל הנכס עצמו. לפיכך, על בעל הנכס המבוטח בביטוחים אלה, להוכיח לא רק את החיוב, אלא גם את השלילה - שהמעשה לא נעשה על ידו או בהסכמתו (ראה גם - דיני ביטוח, ירון אליאס, כרך א', עמ' 465, 466).

לפיכך, על מבוטח בביטוח שעניינו פריצה, הנטל להוכיח לא רק את קרות מקרה הביטוח, אלא אף שלא היה לו חלק באירוע.

מכאן, שעל המבקשים להוכיח את עצם קיום ארוע הפריצה, וכי אין להם חלק בארוע.

עיון בסעיף 2 למכתב הדחיה, מלמד כי כל הטענות המועלות במכתב, הינן על בסיס טענת המבקשים שארעה פריצה לביתם. אין במכתב הדחיה כל הסכמה לארוע הפריצה הנטענת.

לא זו אף זו, אני מסכימה עם המשיבה כי הפסיקה שצורפה ע"י המבקשים, אינה קובעת כי על המבטחת לכפור או להודות במקרה הביטוח, אלא דנה בזכאות מבטחת לטעון טענות נוספות, אשר לא פורטו במכתב דחיה והועלו לראשונה במסגרת כתב ההגנה, כך שנמנע מידע מן המבוטח. כאמור, אין זה המקרה שלפנינו.

ד.      אשר על כן, דין הבקשה להדחות.

אין צו להוצאות.