החלטה בתיק ק.פ. 62337-10-13

בפניי בקשה, שהוגשה בהתאם לסעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 (להלן: החוק), להורות על איחוד דיון של שתי קובלנות שהוגשו, האחת על ידי עו"ד שמואל סעדיה (להלן: "המשיב") כנגד המבקש, טוביאס קאופמן, המיוצג ע"י עו"ד רוית פרינץ (ק.פ. 1328-08-13 מתאריך 24.7.13 ), לבין קובלנה פלילית, שהוגשה מנגד ע"י מר טוביאס קאופמן (להלן: "המבקש") כנגד עו"ד שמואל סעדיה, בגינו של אותו אירוע (ק.פ.  62337-10-13), יש לציין כי  הקובלנה הפלילית הוגשה ע"י המבקש כשלושה חודשים לאחר שהוגשה הקובלנה ע"י עו"ד סעדיה.

יש עוד להקדים ולומר, והדברים גם עולים מהמפורט בקובלנות הפליליות דלעיל, כי מדובר בקובלנות פליליות שסובבות ונעוצות באותו אירוע, שהתרחש בתאריך 4.4.13, עת הגיע עו"ד סעדיה אל ארכיב שמנהל המבקש, כדי ליטול משם תיבות המכילות מסמכים השייכים לו.

עוד יש להוסיף, כרקע לדברים דלעיל, כי בין המשיב לבין המבקש, פרץ סכסוך אזרחי, בכל הנוגע לתשלום עבור שירותי ארכיב שניתנו למשיב ע"י חברה שמנהל המבקש, ובסופו של דבר, הגיעו המשיב והמבקש לידי פשרה כספית, שניתן לה תוקף של פסק דין ושבמסגרתה היה אמור המשיב, בין השאר, לפנות את המסמכים השייכים לו, שאוחסנו באותה עת במחסני החברה שמנהל המבקש.

לטענת המשיב, כפי המפורט בקובלנה הפלילית שהגיש, בהגיעו למשרדים, פנה אליו המבקש בלשון מכפישה, הטיח בו כינויי גנאי ואיומים שונים, ואף ירק לכיוונו.

בגין כך, מייחס המשיב למבקש, בקובלנה שהגיש, ביצוע עבירות על פי סעיף 6 יחד עם סעיף 8 לחוק איסור לשון הרע, לרבות עבירות על פי סעיפים 192, 378 לחוק העונשין (ק.פ.1328-08-13).

לאחר מכן ולאחר שחלפו כאמור כ-3 חודשים, ראה לנכון המבקש, בגדרו של אותו אירוע, להגיש אף הוא קובלנה פלילית כנגד המשיב. בקובלנה שהגיש, נטען, כי המשיב הגיע ביום האירוע לחצרי החברה, מלווה באנשים נוספים, ונהג בדרך שנועדה להלהיט את הרוחות וליצור ריב ומדון עם המבקש. כך נטען עוד, כי המבקש החל לפרוק עשרות מכלים שהכילו אלפי מסמכים, ולמיינם, סירב להתפנות משטח המשרדים, ויצר אווירה מאיימת ותוקפנית, כאשר, בנוסף, לא פינה את מכוניתו הפרטית מחנייה השייכת למבקש, הגם שנתבקש לעשות זאת.

על כן,  מייחס המבקש למשיב ביצוע עבירות על פי סעיף 190, 192 ו- 447 לחוק העונשין וסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות (ק.פ. 62337-10-13).

יש להוסיף, כי קיימת חפיפה חלקית בין שמות העדים, כפי שאלה פורטו על ידי כל אחד מהקובלים בקובלנות שהוגשו.

עו"ד סעדיה מתנגד לאיחוד הדיונים, כאשר הוסיף וטען כי המבקש נוהג בחוסר תום לב, כאשר הגיש נגדו קובלנה מופרכת וחסרת שחר.

עו"ד סעדיה עותר כי תחילה  תתברר בבית המשפט  הקובלנה שהגיש ולאחר מכן, לאור הממצאים שייקבעו ע"י בית המשפט, תתברר הקובלנה שהגיש המבקש. עם זאת, במהלך טיעוניו, הוסיף עו"ד סעדיה כי אין מצידו התנגדות כי שתי הקובלנות תתבררנה, בסופו של דבר, בפני אותו מותב.

ב"כ המבקש, עו"ד פרינץ, חזרה והדגישה את זהות הצדדים בשתי הקובלנות, הכל בגין אותו ארוע, כאשר, לטענתה, בנוסף על כך, מדובר בחפיפה בין האירועים נשוא הקובלנות, הסובבים אותו ארוע.

הכלל, כפי שהינו קבוע בסעיף 90 לחוק הוא, כי ניתן לצוות על איחוד דיון, בכתבי אישום נפרדים, התלויים ועומדים באותו בית משפט, כאשר מתקיימות הנסיבות המפורטות בסעיף 86 או  87 לחוק, קרי, האישומים מבוססים על אותן עובדות, או עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה, עד שהם מהווים פרשה אחת.

דומה שבענייננו לא ניתן ואין מקום להפריד בין האירועים, כפי שאלו מפורטים על ידי כל אחד מהצדדים בקובלנה שהוגשה מטעמו.

אכן, המשיב, עו"ד סעדיה, טוען להתנהגות מכפישה ומאיימת מצד המבקש כלפיו, עת הגיע למשרדי החברה, ובגין זאת הינו מייחס למבקש ביצוע עבירות כמפורט לעיל. מנגד, ניתן ללמוד, לפחות משלב דברים זה, מהקובלנה שהוגשה ע"י המבקש, כי הוא מייחס למשיב פן אחר של התנהגות, כפי שזו פורטה לעיל, במסגרת אותו אירוע, שבגינו הוא טוען כלפי המשיב להתקיימותן של עבירות אחרות, כפי שפורטו ושהתרחשו בעקבות סירובו של המשיב, על פי הנטען, לצאת מחצריו של המבקש.

בנסיבות הללו, הגעתי לכלל מסקנה, כי טעמים של יעילות דיונית, הכל כאשר מדובר בסדרת מעשים הקשורים זה בזה, עד שהם בעצם מהווים פרשה אחת, מחייבים את איחוד הדיון בקובלנות דלעיל.

אכן, לצדדים אינטרסים מנוגדים, אלא שבשיקול מכלול השיקולים הנוגעים לאותן שתי קובלנות, שאינן אלא פרשה אחת, לרבות השיקול הנוגע למניעת קיפוח ועיוות דין לכל אחד מהצדדים לקובלנות ההדדיות ולאחר בחינת הטענות שהועלו בפניי, המסקנה המתבקשת הינה כי יש מקום להורות על איחוד הדיון באותן שתי קובלנות, שנשענות על אותה מערכת נסיבות ועובדות, שכל אחד מהצדדים מוצא בה היבטים ופרשנות שונים.

יש לחזור ולומר כי שתי הקובלנות מתארות פעולות, מעשים וארועים, הכרוכים אלו באלו  בקשר הדוק ובאותו פרק זמן.

בנסיבות אלה, וגם מטעמים של עשיית צדק, לא יהיה זה מן הנכון לפצל את שמיעת הקובלנות בין שני שופטים ויש מקום כי שופט אחד יתן דעתו לאותה סידרת מעשים הקשורים אלו באלו ושמהווים למעשה פרשה אחת, ולהורות על איחוד הדיונים בשתי הקובלנות (ראה בהקשר זה בש"פ 3869/13, נבון נ. מנירב ואח'). 

אני מורה, אפוא, כי המשפטים יאוחדו, כך שהדיון בשתי הקובלנות דלעיל, יתקיים, במאוחד, בפני כב' השופט צחי עוזיאל.