החלטה בתיק פשר 992/05

1.       בקשת חייבים, בעל ואישה, להכריזם פושטי רגל.

רקע כללי

2.       החייב יליד 1944, שימש קבלן בשנות ה-70. החייבת ילידת 1948 הינה עקרת בית.

          החייבים מתגוררים בכפר ראמה ולהם 5 ילדים בגירים.

3.       בבקשתו הצהיר החייב על חובות בסך 2,305,325 ש"ח ל-25 נושים ואילו החייבת הצהירה על חובות בסך 1,496,084 ש"ח ל-4 נושים.

          ביום 1.1.06 ניתן צו כינוס לנכסי החייבים, במסגרתו הוטל עליהם תשלום חודשי בסך 300 ש"ח כל אחד, החל מיום 1.2.06.

ההליך

4.       מחוות דעת הכנ"ר לפי סעיף 18 ד' לפקודה, עולים הממצאים הבאים:

א.      נגד החייב הוגשו 8 תביעות חוב בסך 548,991 ש"ח. מתוכן 70,122 ש"ח נתבעו בדין קדימה לפי הפירוט הבא; 36,649 ש"ח נתבעו ע"י מס הכנסה, 21,944 ש"ח ע"י מע"מ ו-11,529 ש"ח ע"י המל"ל.

          נכון למועד הגשת חוות הדעת, לא הוגשו תביעות חוב כלשהן נגד החייבת.

ב.       הסתבכותם הכלכלית של החייבים החלה לאחר שבשנת 82' נטל החייב משכנתא מבנק טפחות לצורך שיפוץ ביתם ולא עמד בהחזרים.

          ב-92' הקים בנם חברה בשם "אליאס מרינה חברה לבנייה בע"מ" (להלן: חברה). החייב ערב לחברה והיה מנהלה בפועל ואילו הבן והחייבת היו בעלי מניות. לטענת החייב, החברה כשלה לאחר שביצעה עבודות בערך של 15,000 $ עבור קבלן עצמאי שלא שילם לה. מהדוחות הכספיים לשנים 1993-1992 עולה כי החברה נכנסה לגירעונות של מאות אלפי שקלים ובחקירתו מסר החייב כי החברה נסגרה בשנת 94'.

          ב-95' הקים החייב את "מרינה בוני ראמה (1995) בע"מ" (להלן: החברה השנייה). חברה זו נוהלה ע"י הבן והחייבים היו בעלי מניותיה. החברה השנייה קלטה והעסיקה את כל עובדי החברה הראשונה. לטענת החייב גם החברה השנייה נקלעה לקשיים בגין חובות לקוחות בסך 120,000 $ ולאחר כשנתיים הופסקה פעילותה.

ג.       החייבת תולה את הסתבכותה בחברות הנ"ל שהקימו בנה ובעלה. חברות, להן ערבה אל מול הבנקים. לטענת החייבת, היא אינה מעורה בעסקי החברות שנשלטו ונוהלו ע"י בנה ובעלה והיא רק חתמה היכן שהורו לה.

ד.       ב-99' הוגש נגד החייב כתב אישום ע"י מע"מ. החייב הורשע ככל הנראה, מאחר ולדבריו נגזרו עליו 5 חודשי עבודות שירות, אותם ריצה בכרמיאל. החייב לא המציא לכנ"ר את כתב האישום ופסה"ד, למרות שנתבקש לעשות כן.

ה.      החייב סיפר בחקירתו כי מאז שנת 97' איננו עובד. גם אשתו, החייבת, איננה עובדת לפרנסתה, כך שהשניים מתקיימים מהבטחת הכנסה בסך 2,489 ש"ח לחודש.  כמו כן, לטענת החייב, הוא משלם 500 ש"ח לחודש לבנק טפחות על חשבון המשכנתא.

                   החייב מוכר כנכה בשיעור 36% ע"י המל"ל.

5.       ביום 14.2.07 הגישו החייבים תגובתם לחוות דעת הכנ"ר.

בתאריכים 25.12.06 ו-5.3.07 התקיימו בפניי דיונים בבקשת החייבים. בדיון האחרון עדכן ב"כ הכנ"ר כי הוגשה תביעת חוב נוספת בתיקה של החייבת ע"ס 492,686 ש"ח. 

6.       לקראת הדיון האחרון החליפו החייבים עו"ד. לפיכך, אפשרתי לב"כ הנוכחי, עו"ד דקואר, להגיש תגובה משלימה לזו שהגיש ב"כ הקודם של החייבים.

          ביום 7.3.07 הוגשה תגובה נוספת מטעם החייבים. ב-13.3.07 הגיש הכנ"ר הבהרה, לפיה אין בתגובות החייבים כדי לשנות חוות דעתו.

טענות הצדדים