החלטה בתיק פשר 75/05

בפניי בקשת הנאמן להורות על ביטול הסתלקותה של החייבת מעזבון סבה המנוח לטובת אמה.  

הרקע לבקשה :

1.       ביום 26.6.05 ניתן צו לכינוס נכסי החייבת שפרה מלאך (להלן: החייבת), על פי בקשתה, וביום 15.6.06 הוכרזה החייבת פושטת רגל ועו"ד נפתלי נשר מונה לנאמן על נכסיה (להלן: הנאמן).

2.       סבה של החייבת, אברהם רוזנבך ז"ל, אשר הלך לעולמו ביום 10.4.94 (להלן: המנוח), הותיר צוואה מיום 28.12.93 (להלן : הצוואה), ובה הוריש לחייבת מניות רגילות בשיעור של  13.6% מהון המניות שהיו לו בחברת "קארו 24 בע"מ" (להלן: החברה). ביום 2.7.97 חתמה החייבת על תצהיר הסתלקות מזכויותיה במניות החברה לטובת אמה, הגב' לאה צאל (להלן: צאל או המשיבה). אחיה של החייבת, דרור צאל (להלן: דרור), ואחותה, אפרת פרחי (להלן: אפרת), חתמו אף הם על תצהירי הסתלקות, ובעוד שהחייבת הסתלקה מכל זכויותיה במניות על פי הצוואה, הסתלקו האחים לטובת צאל רק מחלק מהמניות שצוו להם. 

          ביום 4.3.98 הגישו היורשים, וביניהם החייבת, בקשה בהסכמה ליתן צו לקיום צוואת המנוח בהסתמך על תצהירי ההסתלקות האמורים, וביום 29.3.98 ניתן צו לקיום הצוואה על פי המוסכם. (ת"א 1035/95 בבית המשפט המחוזי בתל אביב).  

3.       לבקשת הנאמן, בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייבת ובתמיכת הכנ"ר, נתן כב' השופט סעב ביום 5.2.06 צו מניעה ארעי במעמד צד אחד, האוסר על ביצוע פעולות כלשהן במניותיה של צאל בחברה, עד למתן החלטה בבקשה לביטול ההענקה, לאחר הכרזתה של החייבת פושטת רגל. כמו כן, ניתן צו המורה למנהלות החברה, צאל ופנינה רוזנבך, להימנע מלעשות כל פעולה שיש בה כדי לפגוע ברכוש החברה, ובכלל זה להימנע מלהעביר נכסים שבבעלות החברה, ליטול התחייבויות כספיות חדשות בשמה, לקבל החלטות ביחס לחלוקת הדיבידנדים, ולכנס אסיפות כלליות ו/או מיוחדות כדי לקבל החלטות שיש בהן כדי לפגוע בנכסי החברה וברווחיה, וזאת עד להחלטה אחרת. (בש"א 2221/06).

4.       ביום 9.3.06 הגישו צאל והחברה (להלן: המשיבות) בקשה לביטול צו המניעה (בש"א 3999/06), אשר נתמכה גם בתצהיר של שמואל צאל, אביה של החייבת ובעלה של צאל (להלן: שמואל), ובדיון שהתקיים בפניי ביום 3.4.06 צומצם צו המניעה, בהמלצת ביהמ"ש ובהסכמת הצדדים, באופן שמנהלות החברה יוכלו לנהל את החברה באופן שוטף, לרבות תשלום הוצאות נדרשות, אך נאסר עליהן להעביר נכסים ומניות או לקבל החלטות מיוחדות עד למתן החלטה בבקשה לביטול הצו. ביום 7.5.06 נדחתה בקשתן של צאל והחברה לביטול צו המניעה, מהנימוקים המפורטים בהחלטה.

5.       תכלית הבקשה שבפניי היא להורות על תיקון הרישום במשרד רשם החברות באופן שחלקה של צאל בחברה יוקטן בשיעור של 13.6% מהון המניות, ומניות אלו יירשמו על שם הכנ"ר. 

          כן מבקש הנאמן להורות לצאל להשיב לקופת פשיטת הרגל את חלקה היחסי של החייבת בדיבידנדים אותם קיבלה צאל מרווחי החברה לאחר ההסתלקות, העומד, לשיטתו, על סך של 469,363 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הבקשה - 3.7.06.

6.       טענות הנאמן :

א.החייבת הסתלקה מחלקה בעזבון סבה המנוח בעת שהייתה חסרת כושר פרעון של כל חובותיה, ולפיכך מהווה הסתלקותה הענקה הבטלה כלפי הנאמן מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם- 1980 (להלן: הפקודה), וכן פעולה הנוגדת את חובת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, החל גם על דיני הירושה מכוח סעיף 61 לחוק זה, ודינה להתבטל. בעת ההסתלקות הייתה החייבת שקועה בחובות ניכרים בהיקף של מיליוני שקלים, כפי שיפורט בהמשך, אשר לא היה בכוחה לפרעם.

ב. צאל לא הרימה את הנטל הרובץ עליה להוכיח כי במועד ההסתלקות הייתה החייבת כשרת פרעון של כל חובותיה, ולפיכך לא מתקיים החריג הקבוע בסעיף 96(ב) לפקודה.

ג. בנסיבות המקרה, לא חלים אף החריגים הקבועים בסעיף 96(ג) לפקודה. נטל הבאת הראיות להוכחת החריגים רובץ על צאל, והיא לא עמדה בו.

כפי שיפורט להלן, טוענות המשיבות כי ביום 23.7.95 הלוו שמואל וצאל לחייבת ולבעלה, עמוס מלאך (להלן: הבעל) 100,000 ש"ח, וערכו הסכם הלוואה ומשכון, לפי התחייבו האחרונים להשיב את ההלוואה בתשלומים חודשיים של 2,000 דולר לחודש החל מיום 1.9.95. (להלן: הסכם ההלוואה). לגרסתן, לא עמדו החייבת ובעלה בהסכם ולא השיבו את ההלוואה, והחייבת העבירה את מניותיה בחברה לצאל כנגד ההלוואה שניתנה לה. 

לטענת הנאמן, המשיבות ושמואל לא הוכיחו קיומו של קשר בין ההסתלקות לבין הסכם ההלוואה הנטען משנת 95', או כי המניות הועברו לצאל בתמורה, וגרסתם רצופה סתירות ותמיהות רבות. המסקנה המתבקשת בנסיבות העניין היא כי העברת המניות לצאל נעשתה במטרה למלט את זכויותיה בעזבון מהנושים. 

ד. הצדדים הגישו חוות דעת שמאיות לעניין שווי המניות. הנאמן טוען כי המניות כלל לא נישומו בעת העברתן לצאל, חוות הדעת שהוגשה על ידי צאל איננה משקפת את הערך האמיתי של המניות במועד ההסתלקות, כפי שיפורט להלן, ומדובר בניסיון מאולץ לשייך בדיעבד את ההסתלקות להסכם ההלוואה, מקום שההסתלקות הייתה ללא תמורה.

ה. באשר לדרישה להשבת כספי הדיבידנדים ששולמו לצאל, טוען הנאמן כי לא עומדת לצאל ההגנה הקבועה בסעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979, מאחר שפעלה בחוסר תום לב בעת ההסתלקות.

7.       טענות המשיבות

א. הנאמן לא הרים את הנטל להוכיח קיומה של 'הענקה' כהגדרת סעיף 96 לפקודה, ואף לא עמד בנטל השכנוע הראשוני המוטל עליו להוכיח כי החריגים, הקבועים בסעיף 96(ג)(2) לפקודה, בדבר תום לב ותמורה, אינם מתקיימים בענייננו. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר לאימות העובדות המפורטות בה, וככל שאלו לא אושרו על ידי המשיבות אין לקבלן. בנוסף לכך, הנאמן בחר שלא לחקור את שמואל על תצהירו והסתפק בעדותו שניתנה במסגרת הבקשה לביטול צו המניעה, ולפיכך יש לקבל להתייחס לעובדות המפורטות בתצהיר, ואשר לא הופרכו בחקירתו במסגרת הדיון בבש"א 3999/06, כעובדות שאינן שנויות בחלוקת.