החלטה בתיק פשר 735/97

בקשה זו מונחת בפני בהמשך להחלטת בית המשפט העליון מיום 12/10/2004, במסגרתה נתקבלו הערעורים המאוחדים אשר הגישו הגברת יונה נדב (להלן: "המבקשת"), והגברת יעל נדב (להלן: "המשיבה 2"). המבקשת עותרת בבקשה כי הנאמן על נכסיו של פושט הרגל מר טוביה נדב (להלן: "הנאמן" ו"החייב", בהתאמה) יעביר לה את כל הכספים אשר נתקבלו לקופת הנאמנות מהמשיבה 2 בגין השכרת הדירה ברחוב הכנסת הגדולה 12 בתל אביב (להלן: "הדירה"), וכי מעתה ואילך תעביר המשיבה 2 את מחצית דמי השכירות ישירות לידיה ולא לידי הנאמן.

להלן בתמצית השתלשלות העניינים עד להגשת בקשה זו, וטענות הצדדים;

1.         בקשה זו הינה תולדה של מחלוקת רבת שנים הנטושה בין החייב, המבקשת (היא גיסתו), והמשיבה 2 (היא אישתו) בשאלת אופן חלוקתן של הזכויות בדירה אשר הייתה רשומה על שמו של החייב. מחלוקת זו תחילתה בהסכם אשר נחתם עוד בשנת 1964, ובו מכר החייב לאחיו את מחצית הדירה, תוך התחייבות הצדדים כי הדירות תרשמנה על שם נשותיהם, אלא שחרף חתימת ההסכם ותשלום התמורה, נותרה הדירה רשומה על שם החייב בלבד.

בהמשך לכך, במסגרת תובענה אשר הגישה המשיבה 2 (היא אשת החייב, כאמור) בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, נפסק ביום 17/7/1997 בהסכמת החייב , כי המשיבה 2 זכאית להירשם כבעלת מחצית הזכויות בדירה מכוח הלכת השיתוף בין בני זוג, וזאת מבלי שהצדדים באותה התדיינות יידעו את בית המשפט בדבר ההסכם עם האח משנת 1964.

בעקבות פניית האח והמבקשת, הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 29/7/1998, על אכיפת ההסכם משנת 1964, והעברת מחצית הזכויות בדירה על שמה של המבקשת.

2.         צו כינוס הנכסים לחייב ניתן עוד ביום 9/6/1998, וביום 9/3/1999 מונתה כבוד השופטת חנה פלינר- מנוסביץ', בתוארה היום, כנאמנת על נכסיו (להלן: "הנאמנת לשעבר").

ביום 28/12/1999, ובהמשך להחלטות אשר פורטו לעיל, ניתן לבקשת הנאמנת לשעבר צו המורה לחייב להימנע מלעשות כל דיספוזיציה בדירה. בצו זה אף נקבע כי המשיבה 2 תעביר מחצית מדמי השכירות אשר התקבלו מהשכרת הדירה החל מיום 1/11/1999 ועד בכלל, לידי הנאמנת לשעבר, וזאת עבור מחציתו של החייב בדירה.

3.         המחלוקת בין הצדדים התגלגלה לבסוף לפתחו של בית המשפט העליון. בהחלטת כבוד השופט עדיאל מיום 12/10/2004, נקבע  כי לחייב אין כל זכויות בדירה נשוא המחלוקת, וכי זכויות המבקשת באות על חשבון זכויותיו של החייב, כך שמחצית הזכויות בדירה שייכות למבקשת ומחצית הזכויות בדירה שייכות למשיבה 2.

יודגש כי החלטתו של כבוד השופט עדיאל ניתנה מבלי לנקוט עמדה באשר לתוקף העברת הזכויות בדירה בהיבט של דיני פשיטת רגל . יחד עם זאת, ולאחר שבמסגרת הליכי פשיטת הרגל לא ננקט, מאז החלטת בית המשפט העליון, כל הליך התוקף את זכויות מי מהמשיבות בדירה, לא עומדות בשלב זה  לחייב זכויות כלשהן בדירה .

4.         לאחר שהנאמנת לשעבר התמנתה כשופטת, מונה במקומה הנאמן הנוכחי. או אז פנתה המבקשת לנאמן בבקשה כי לאור החלטת בית המשפט העליון יעביר לידיה את כל כספי השכירות המצויים בידיו. בקשה זו מונחת בפני עתה, לאור התנגדותו של הנאמן לעשות כן.

5.         לטענת הנאמן, אין להעביר את הסכומים אשר נתקבלו מדמי השכירות, וזאת לטענתו מכיוון שכספים אלה יועדו בזמנו,  בהסכמת נושי החייב לרבות הסכמתו של בנק לאומי בע"מ, הוא גדול הנושים בתיק הפש"ר, למימון שכ"ט הנאמנת הקודמת, בסך 3,800 ש"ח מידי חודש, וכי כספים אלה מיועדים אף למימון שכר טרחתו שלו, ולפיכך ככל שהמבקשת זכאית לקבלת כספים הרי שאלו ישולמו מתוך קופת הנאמנות.

עוד טוען הנאמן כי המבקשת זכאית לקבל כספים מקופת הנאמנות בשווי מחצית הכספים ששולמו ע"י המשיבה 2, קרי רבע מדמי השכירות בלבד, וזאת רק ממועד החלטת בית המשפט העליון , היינו 20 תשלומים בלבד, החל מיום 21/10/2004.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הצדדים לה ניתנת החלטתי זו;

6.         לא נראית לי דרך הנאמן לפרש את החלטת בית המשפט העליון. בסעיף 20 לאותה החלטה קבע כבוד השופט עדיאל במפורש כי זכותה של המבקשת עומדת לה כלפי החייב, ואין לי אלא להביא את דבריו של כבוד השופט עדיאל ככתבם וכלשונם:

"20. מכאן גם עולה, שזכותה של יונה נדב לקבל מחצית מזכות הבעלות בדירה עומדת לה כלפי החייב ולא כלפי יעל נדב. משמע, שהחייב, ובמקרה שלפנינו הנאמן על נכסיו, הוא שצריך להעביר ליונה נדב את מחצית הדירה הרשומה על שמו."

(ההדגשה אינה במקור- ו.א)

7.         לא מצאתי על סמך מה טוען הנאמן עתה כי  המבקשת זכאית אך ורק לרבע מדמי השכירות. החלטת בית המשפט העליון ברורה, וקובעת כי למבקשת עומדות מחצית הזכויות בדירה, וכי לחייב, וממילא לקופת הנאמנות, אין בשלב זה כל זכות על אותם כספים . 

זאת ואף זאת; אין בידי לקבל את טענת הנאמן כי המבקשת זכאית עתה לקבל הכספים רק החל ממועד מתן ההחלטה בבית המשפט העליון. ודוק; במהלך השנים בהן גבתה הנאמנת לשעבר את דמי השכירות מהמשיבה 2, ברי היה, כי ברקע עומד הסכסוך בדבר חלוקת הזכויות בנכס, ואף בקשות שונות אשר הגישה הנאמנת במסגרת תיק זה מעידות על כך. כך למשל הגישה הנאמנת לשעבר ביום 30/9/2002 בקשה למתן הוראות (בש"א 17701/02) ובה ביקשה להורות על העברת הכספים אשר מקורם בדמי השכירות לידי המבקשת . כספים אלו אינם חלק בלתי נפרד מקופת הנאמנות, ומעיון בבקשות שהוגשו עולה כי אף הנאמנת לשעבר הכירה במעמדם הנפרד של כספים אלו.

8.         אשר לטענת הנאמן כי כספים אלו דינם להשתלם כשכר טרחה עבורו, הרי שגם דין טענה זו להידחות. אינני רואה על מה נסמך הנאמן בטענה זו. הנאמן עצמו מציין בסעיף 8 לתגובתו כי ההסדר בדבר תשלום שכר טרחתה של הנאמנת לשעבר מכספי השכירות, אשר התקבל בהסכמת בנק לאומי בע"מ, היה הסדר שנמשך שנה אחת בלבד . זאת ואף זאת; בבקשתה של הנאמנת לשעבר לשכר טרחה במסגרת בש"א 27904/00 ציינה הנאמנת לשעבר, כי נושי החייב התבקשו להפקיד כספים בקופת פשיטת הרגל להבטחת הוצאות ניהול התיק. הנה כי כן, למעט אותו הסדר בן שנה אשר קבע כי שכר הטרחה ישולם מתוך דמי השכירות, שולם שכר הטרחה ממקורות אחרים.