החלטה בתיק פשר 656/03

1.         בפניי בקשת חייב להכריזו פושט רגל.

            ביום 3.2.04 ניתן צו כינוס על נכסי החייב, בגין חובות מוצהרים בסך 13,264,291 ש"ח. על החייב הושתו תשלומים חודשיים בסך 300 ש"ח החל מיום 3.3.04.

2.         על-פי חוות דעת הכונס הרשמי, שהוגשה על פי סעיף 18ד' לפקודת פשיטת הרגל (להלן: "חוות דעת הכונ"ר") , נגד החייב הוגשו 7 תביעות חוב, על סך של 11,779,585 ש"ח. הוגשו שתי תביעות חוב דין קדימה; מס הכנסה 7,109,107 ש"ח מתוכו נדרש בדין קדימה 1,057,125 ש"ח ואגף הגבייה של עיריית חיפה בסך 32,248 ש"ח מתוכו 3,013 ש"ח בדין קדימה.

כנגד החייב נפתחו 38 תיקי הוצאה לפועל. נערכו לו חקירות יכולת ותיקיו אוחדו.

במועדים 21.7.04 ו-28.7.04 התקיימו אסיפות נושים בעניינו של החייב. באסיפת הנושים נכח החייב אך לא הייתה נוכחות של מי מנושיו.

3.         לטענת החייב, בשנת 1988 החל לעבוד כסוחר בפירות וירקות בחיפה. לאחר שנים בהן צלחו עסקיו, נקלע לקשיים כלכליים עקב ניסיונו להיחלץ מתרמית אליה נפל על ידי גיסו, באשר התברר לו כי חתם ערבות לחברה בבעלות גיסו, כערב ללא הגבלת סכום, בניגוד לדברי גיסו שאמר לו כי הערבות מוגבלת לסך 20,000 ש"ח.  

              בנוסף, בשנת 1994 היה שותף בהקמת מרכז מסחרי בנהריה. ברם, שותפו לא השיג את האישור הנחוץ מהעירייה לשימוש במבנה ולכן נכשל הפרויקט, בו איבד החייב כספים רבים.

4.         מחוות דעת הכונ"ר עולים הנתונים הבאים:

א.         החייב לא הוכיח את גרסתו לאופן היווצרות חובותיו, ולפיכך לא הרים את הנטל  להוכיח כי יצר את חובותיו בתום לב.

ב.         החייב שיתף פעולה באופן חלקי בלבד, בכך שלא המציא מסמכים אותם נדרש להמציא. ללא המסמכים הרלוונטיים ובמיוחד דוחות רווח והפסד ושומות מס לשנים הרלוונטיות, החייב לא הרים את הנטל להוכיח כי פעל בתום לב בעת היווצרות חובותיו.

כמו כן, בהעדר נתונים על מצבו הכספי של החייב, לא ניתן לאשש את טענתו כי בעת שחתם על כתב הערבות בעבור גיסו, היה מצבו הכספי טוב.

ג.          גרסתו של החייב בכל הנוגע לנסיבות הסתבכותו של החייב בחוב של מליוני שקלים  לבנק איגוד, בגין חתימתו על ערבות בלתי מוגבלת בסכום עבור גיסו, לא התקבלה בביהמ"ש המחוזי בת.א 1770/89 (ע"א 845/92) בנק איגוד נ' חדור מחמוד, דינים מחוזי, כו(3) 385. החייב לא הוכיח כי העביר לבנק איגוד סכומי כסף בגין הערבות שחתם. בכך, לא הוכיח את גרסתו באשר לנטילת ההלוואות לצורך כך, מבנק לאומי ובנק הפועלים, הלוואות אשר נטילתן הביאה למימוש השעבוד אשר הוטל בגינן, על חמש המשאיות, בלעדיהן התקשה החייב להפעיל את עסקיו בתחום שיווק ירקות. 

ד.         החייב לא הוכיח את גרסתו לעניין הפרויקט בנהריה. החייב לא המציא דוחות כספיים היכולים לאמת את היקף השקעתו וכפועל יוצא מכך - את טענתו כי נגרמו לו הפסדים בעקבות הפרויקט הנ"ל. כמו כן, לא ברור כיצד הסכים החייב להסתפק בהסכם פשרה עם שותפו לפיו יקבל בגין השקעתו וזכויותיו בפרויקט סך 180,000 ש"ח בלבד, בעוד שלטענתו השקיע 700,000 ש"ח.

החייב לא נתן הסבר באשר להעלמות הכנסות רבות שהיו לו במהלך השנים מעסקיו, ובהם סכומים שקיבל מהסכם הפשרה ומפסק דין שניתן לטובתו בסך 82,288 ש"ח.

ה.         החייב לא הצהיר על היותו בעל מניות בשתי חברות. ההסבר שסיפק בנוגע למניותיו בחברת "חדור שווק פירות וירקות בע"מ", לפיו משעסקיו קרסו המשיך לנהל עסקים תחת שמו של אחיו-  מעיד על חוסר תום לב בולט.

ו.          על אף הצהרתו של החייב בתצהירו ובחקירתו כי אין לו חובות למס הכנסה ולמע"מ, הוגשו כנגדו תביעות חוב נכבדות ביותר, מצד נושים אלה, בסך 7,109,107 ש"ח, מתוכם 1,057,125 ש"ח בדין קדימה. בנוסף, חרף ארכות שניתנו לחייב, החייב לא הסדיר חובות אלה. עולה חשד כי מחדלו של החייב באי המצאת דוחות מס לכונ"ר והעובדה שלחייב חוב גבוה שלא היה ער לו, נובע מכך שהחייב פעל בחוסר תום לב מוחלט כלפי רשויות המס ביצירת חובות.

יתרה בכך, ממילא עקב סכום החוב הגבוה בדין קדימה לא נראה כי הנושים הרגילים יזכו לקבל דיבידנד כלשהו על חשבון חובו של החייב כלפיהם ולפיכך אין תועלת בהליך.

5.         ביום 6.9.04 הומצאה חוות דעת הכונ"ר עפ"י סעיף 18 לפקודה ובסיכומה התנגדות ב"כ הכונ"ר להכרזת פשיטת הרגל. ביום 20.9.04 נערך דיון בעניינו של החייב, במהלכו נתן ביהמ"ש לחייב אורכה בת 90 יום, להמציא אישור משלטונות המס  לגבי יתרת החוב, אם יגיע החייב להסדר כלשהו, וכן להמציא תגובה לחוות הדעת עם כל המסמכים הרלוונטיים.

6.         ביום 26/1/05 ניתנה לחייב ארכה נוספת בת 60 יום, לשם טיפול בעניינו מול אגף מס הכנסה. בהחלטה מיום 23.2.06, קבעתי כי אם לא תוגש תגובת החייב בתוך 20 יום, תינתן החלטה עפ"י המסמכים בתיק ביהמ"ש. בעקבות כך, הגיש החייב ביום 21.3.06תגובה ובה ציין כי הוא ממשיך לפעול מול רשויות המס בכדי להביא את נושא חובותיו לסיום וביקש שביהמ"ש יכריע עפ"י החומר הקיים בתיק. ברם, בתגובתו לא המציא החייב כל התייחסות עניינית לטענות הרבות העולות מחוות דעת הכונ"ר. זאת, למעט התייחסותו לחוב המס.