החלטה בתיק פשר 634/04

1.       בפניי בקשת חייב להכריזו פושט רגל.

רקע כללי

2.       החייב הצהיר בבקשתו על חובות בסך 709,269 ש"ח ל-27 נושים. החייב טען בבקשתו כי תלויים ועומדים נגדו 17 תיקי הוצל"פ, כי לא נערכה לו חקירת יכולת וכי תיקיו אוחדו.

3.       ביום 6.12.04 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, במסגרתו הושתו עליו תשלומים חודשיים בסך 700 ש"ח, החל מיום 1.1.05.

4.       ביום 6.7.05 הגיש הכונ"ר חוות דעת לפי סעיף 28 ד' לפקודה (להלן: "חוות הדעת") הימנה עולות העובדות הבאות:

א.      עד למועד עריכת חוות הדעת הוגשו 5 תביעות חוב כנגד החייב בסך כולל של 37,716 ש"ח, מתוכם 4,146 ש"ח, נתבעו בדין קדימה ע"י רשויות המס (מס הכנסה).

ב.       בתאריכים 23.5.05 ו-30.5.05 נערכו אסיפות נושים בעניינו של החייב. החייב נכח באסיפה השנייה בלבד. לא נרשמה נוכחות של מי מנושיו באסיפות.

ג.       בסוף שנת 98' פתח החייב עסק לחומרי בניין בכפר בענה. החייב טען כי עיקר הסתבכותו הכלכלית, נובעת מחובות שחייבים לו לקוחותיו.

ה.      תיק פשיטת רגל קודם של החייב [פש"ר (חי') 298/92] נדחה עקב אי עמידת החייב בתשלומים החודשיים.

ו.       לטענת הכונ"ר, החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי חובותיו נובעים מכישלון עסקי, תם לב. יתרה מכך, נראה כי החייב חתם על ערבויות לטובת קרובי משפחתו, שעה שידע שלא יוכל לעמוד בהן. התמונה המצטיירת, אפוא, היא של חוסר תום לב ביצירת החובות.

5.       ביום 26.1.05 הגיש החייב תגובתו לחוות הדעת. לתגובתו צירף החייב אישור מב"כ באשר למצב התביעות התלויות כנגד לקוחותיו שנותרו חייבים לו כספים. בנוסף, צירף החייב כתב ערבות, עליו הוא חתום ופסקי דין חלקיים שנתקבלו נגדו כערב.

6.       בדיון שהתקיים ביום 24.4.06 הגישה ב"כ הכונ"ר תגובה לתגובת החייב. בתמצית אציין, כי הכונ"ר לא שינה עמדתו, המתנגדת למתן צו פשיטת רגל, בעקבות ולאחר המסמכים שהמציא החייב. לטענת הכונ"ר, מסמכים אלה מוכיחים כי עסקינן בחובות שקדמו לפשיטת הרגל הראשונה וכי החייב חתם על כתבי ערבות בעודו מסובך כלכלית. על כן, נעדר תום לב הדרוש בפשיטת רגל. טענות, אשר נטענו בין היתר בחוות דעת הכונ"ר.

7.       החייב הגיש ביום 18.5.06 תגובה לתגובת הכונ"ר, במסגרתה טען כי כתב התביעה שצורף לתגובתו הוא משנת 1996. כלומר, שלא היה רלבנטי בהליך פשיטת הרגל הקודם, משנת 1993.

דיון והכרעה

8.       סעיף 18ה (א) לפקודת פשיטת הרגל, קובע: 

"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1) להכריז בצו שהחייב הוא פשוט רגל כאמור בסעיף 42;

(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;"

9.       בבואו לדון בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל, שומה על ביהמ"ש ליתן דעתו להתנהגות החייב ותום ליבו עובר ובמהלך הליכי פשיטת הרגל [ראו: ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שנייה, ירושלים, 2000), עמ' 169].

10.     הפסיקה חזרה וקבעה כי חייב שלא גילה את כל מצבת נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש לכונ"ר; נמנע מלהתייצב לחקירה; לא הציג מסמכים שנדרש להמציאם ע"י נציגי הכונ"ר; נמנע מלשתף פעולה עם הכונ"ר; צבר חובות נוספים במהלך פשיטת רגל; חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון נושיו; נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו ע"י ביהמ"ש במסגרת צו הכינוס; נמנע מלהתפרנס ונוקט בדרך של שב ואל תעשה - כל אלה מעידים על חוסר תום ליבו של החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל.

          וראו לעניין זה: פש"ר 514/03 קרן עמית ואח' נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2004(3) 2871 (לא פורסם - ניתן ביום 15.8.04); ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' הכונס הרשמי, פ"ד מח(1), 45; ע"א 5178/92 סמיר ואיטה אליהו נ' הכונס הרשמי, פ"ד מט(1), 435; ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכונס הרשמי, פ"ד נז(4), 197; פש"ר (חי') 343/00 איגר נ' הכונס הרשמי, פדאור (לא פורסם) 3(1) 275; פש"ר (חי') 230/01 אגא עלי נ' הכונס הרשמי, פדאור (לא פורסם) 02 (3) 207 (ניתן ביום 30.1.02).