החלטה בתיק פשר 56/03

1.         בפניי בקשת החייב לאשר הסדר נושים לפי סעיפים 33, 35 לפקודה.

2.         בקשת החייב לאשר הסדר נושים, שהיה מקובל על כל הנושים למעט הנושה "איסמור חברה לבניין והשקעות בע"מ" (להלן: "איסמור"), נדונה בשעתו בפני כב' השופט סוקול, אשר דחה בהחלטה מנומקת מיום 20.2.05 את ההסדר. הצעת ההסדר עמדה על סך 300,000 ש"ח. אותה עת, בהתאם למצבת החובות עמד כל אחד מהנושים לקבל דיבידנד בשיעור כ- 14.5%.

            העובדות מפורטות בהרחבה בהחלטה הנ"ל. ביהמ"ש קבע כך:

"הסכמת רוב מספרי ורוב ערכי של הנושים כנדרש לפי סעיף 34א' לפקודה, הינה גורם משמעותי בשיקול דעת בית המשפט אך אינו גורם מכריע. יש לזכור כי על פי ההצעה לא נבדקו תביעות החוב של הנושים, משמע, יתכן שחלקו של כל נושה בסך הנשייה ישתנה אם יבדקו תביעות החוב. במיוחד משמעותי הדבר כאשר תביעת החוב של הנושה העיקרי, "בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ" לא נבדקה וכל שינוי בה ישפיע באופן משמעותי על יחסיות תביעות החוב. אזכיר את האמור לעיל לעניין פסק דינו של המשקם לפי חוק "גל" המתייחס לכאורה גם לבנק, ולכן ראוי שתיבדק תביעת החוב, מקורה והאם פסק המשקם חל לגביה, כולה או חלקה.

15. צריך לזכור עוד כי כל הסדר נושים, שלא זכה להסכמה כוללת, מהווה כפייה ופגיעה בקניינו של הנושה, המסרב (ראה ע"א 691/69, שותפות בשרבסקי נ' בנק לסחר חוץ בע"מ, פד"י כה(1) 465; פש"ר 1242/01 (ת"א), טכנו תעשיות זכוכית נ' נושים שונים, דינים מחוזי לג(3) 695).

16. בין השיקולים אותם יש לשקול הינו כמובן תום לבו של החייב. כבר נפסק כי "משהחלו הליכי פשיטת רגל אין סידור עניני החייב נתון עוד להסכם פרטי בינו לבין נושיו, אלא לציבור עניין בסילוק חובותיו של החייב, בשים לב לדרישות המוסר המסחר" (ע"א 303/66 כונס הנכסים הרשמי כמפרק החברה סגטקס נ' יצחק ורחל סגיב ואח', פד"י כ' (4) 368).

17. ניתן לראות כי בסעיף 35(ו) לפקודה קבע המחוקק שבית המשפט ימנע מלאשר הסדר בנסיבות שבהן היה נמנע ממתן הפטר על פי סעיף 63 לפקודה. בין הסייגים למתן הפטר לפי סעיף 63(ב)(3) מופיע המקרה שבו פושט הרגל קיבל על עצמו התחייבות לאחר שידע כי הוא חדל פרעון.

18. לכאורה מסירת השיקים ל"איסמור" מחשבון חברת "ב. סיגלית השקעות וניהול בע"מ" בידיעה שהחברה חסרת כל ולאחר שחשבונו של החייב הוגבל, מעידה על חוסר תום לב. יש בכך ללמד לכאורה על נסיבות שימנעו מתן הפטר על פי סעיף 63 לפקודה.

19. גם נסיבות העברת הסוכנות לבתו של החייב נותרו מעורפלות ויש בהן כדי לעורר ספקות לגבי תום לבו של החייב. אין בפנינו פרטים מדוייקים על מועד העברת הזכויות ולאחר חקירה ישקול הנאמן האם מדובר בהענקה בטלה לפי סעיף 96(ב) לפקודה אם לאו.

20. אומנם לא כל התנהגות פסולה תימנע מתן הפטר ובהתאם תימנע אישור הסדר, אך דומה שחיבור הנסיבות, ביחד עם העובדה כי טרם נבדקו תביעות החוב מחייב דחיית ההצעה.

יתכן שלאחר בדיקת תביעות החוב ישמש הסכום המוצע לסילוק אחוז נכבד ויותר מתביעת החוב שיאושרו. במקרה שכזה יתכן וגם הנושה המתנגד כעת יסכים להצטרף לשאר הנושים ואולי יהיה בכך די כיד (צ"ל כדי - ח.ה.) להתגבר על השיקולים האחרים. כמו כן הנאמן יוכל לבדוק טוב יותר את תום לבו של החייב ביצירת החובות ובהעברת הסוכנות לבתו.  ניתן יהיה במקרה כזה, לשקול האם לא ניתן להגיע להצעת הסדר טובה יותר שתכלול נכסים נוספים".

             לאחר מכן, מונה עו"ד נשר כמנהל מיוחד לצורך חקירת החייב.

3.         מדוח המנהל המיוחד, שהוגש לביהמ"ש ביום 22.2.07, עלה כי החייב העניק לבתו ללא תמורה, שעה שהיה חסר יכולת פירעון, את נכסיה של סוכנות הביטוח שהייתה בבעלותו.

המנהל המיוחד טוען כי אם החייב יוכרז פושט רגל ניתן יהיה לדרוש ביטול ההענקה ולחייב את בתו בתשלום רווחי סוכנות הביטוח לקופת הפש"ר. כמו כן מחקירת החייב עלה כי זה מכר את מכסת העופות המטילות שהיו בבעלותו, סמוך למתן צו כינוס הנכסים וכי התמורה הועברה לבא כוחו, ע"מ שתשמש אותו להסדר נושים אותו הציע. בשעתו החייב הציג כאילו מדובר בכספי בתו, אך בחקירתו הודה כי הוא הוציא חשבונית בגין העסקה ושילם מע"מ תמורתה.

כמו כן החייב איננו עומד בתשלומים שהושתו עליו לקופת הכינוס. בעקבות זאת, הגיש המנהל המיוחד בקשות למאסר החייב, לחקירת בתו ולביטול ההענקה.

4.         ביום 23.1.07 הוגש דו"ח מטעם הכנ"ר, לפי סעיף 18 ד' לפקודה. הכנ"ר טען כי לחייב פיגורים בסך 72,000 ש"ח לקופת הכינוס; התנהלות זו מצדיקה לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל. ב"כ הכנ"ר הוסיפה כי אם בהתחשב בגילו ובמצבו הרפואי של החייב,  ביהמ"ש יקבל את המלצת המנהל המיוחד להכריז על החייב פושט רגל, יש מקום להורות לו להפקיד את סכום הפיגורים מסכום הצעת הסדר. כמו כן אם ביהמ"ש יורה על הבאת הצעת ההסדר בפני הנושים, על אף החלטת כב' השופט סוקול, על החייב לתקנה לאחר הפקדת סכום הפיגורים.

5.          בדיון בפניי מיום 29.1.07, בנוכחות ב"כ המנהל המיוחד, נטען כי קיימת הסכמה של כל הנושים, לרבות איסמור להצעת ההסדר, לאחר שהחייב שיפר אותה והעמידה ע"ס 325,000 ש"ח. עוד נטען, כי הנושה העיקרי בנק ברקליס דיסקונט הסכים להעמיד את תביעת החוב שלו על 500,000 ש"ח (במקום 1.6 מיליון ש"ח במקור).

            לפיכך,הוריתי כי בתנאי שסכום הפיגורים בסך 72,000 ש"ח יופקד בקופת הכינוס, תכונס אסיפת נושים לצורך דיון בהצעת ההסדר.

6.         החייב העלה את הצעתו על הכתב ביום 24.9.06. הצעתו הועמדה על סך 326,000 ש"ח. נטען כי סך 300,000 ש"ח הופקדו בנאמנות אצל ב"כ החייב ע"י בתו של החייב. וכי סך של 26,000 ש"ח הצטברו בקופת הכינוס. בינתיים החייב הפקיד בקופת הכינוס את הסך 72,000 ש"ח כפי שהוריתי.