החלטה בתיק פשר 5350/04

1. בפני בקשת החייב כי יוכרז הוא כפושט רגל.

2. ביום 07/11/04 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, לפי בקשתו, והכונס הרשמי מונה לכונס נכסיו. על החייב הושת תשלום חודשי בסך 1,500 ש"ח לטובת קופת הנשייה, בו הוא עומד כסדרו ומגיש דוחו"ת הכנסות והוצאות.

3. בעת הגשת בקשתו הצהיר החייב על חובות בסך 357,576 ש"ח ומספר נושיו 25, אשר לטענתו נבעו מחילול שיקים על ידי אלמונים שהציעו לו לפתוח חנות לממכר פירות וירקות וכך עשה, כשלאחר מכן ולאחר פתיחת חשבון עסקי על שמו בלבד, מסר להם 4 פנקסי שיקים על שמו כשרק חתימתו טבועה בהם.

החייב רווק יליד 1965, עובד ומשתכר סך של 4,192 ש"ח מדי חודש בחודשו.

4. הכונס הרשמי התנגד לבקשת החייב להכריז עליו ככפושט רגל, מהטעם כי חוסר אחריות וחוסר נקיטת זהירות מינימלית דבקה בהילוכיו של החייב, בכך כי בו ביום שהכיר את האלמונים, פתח חשבון עסקי לחנות, על שמו בלבד ונתן לשניים, שאותם לא הכיר, לעשות שימוש בשיקים מחשבונו, עליהם חתם ביותם ריקים מבלי שהוא עוקב מקרוב אחר השימוש שנעשה בהם. וכן התיר להם לפעול בחשבון הבנק שלו בחופשיות. בנוסף העלה הכונס הרשמי, מספר תמיהות לעניין הרקע ליצירת החובות, כגון עובדת היות מקצועו של החייב כסנדלר, אי ציון שמותיהם של שני האלמונים, מתן יד חופשית לאלמונים לנהוג מנהג בעלים בחשבון העסקי, בעוד שהחייב מודה שהיה רק פועל בעסק ואף את משכורתו קיבל בחשבון בנק פרטי אחר, מסירת 4 פנקסי השיקים לשימושם של אותם אלמונים  ששמותיהם נסתרים מהחייב וכן אי נקיטת כל פעולה במרוצת השנים כנגד הונאת האלמונים לכאורה.

לאור סימני השאלה הרבים סבר הכונס הרשמי כי עובדת היות החייב עולה חדש לא פוטרת אותו מהאחריות למעשיו וכי זה לא הרים את נטל ההוכחה להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב.

5. מנגד טען ב"כ החייב כי לא חוסר תום לב לוו את מעשיו של החייב, ביצירת חובותיו, כי אם תמימות שליוותה אותו כעולה חדש עת חיפש עבודה בארץ. בסיכומיו, חזר ב"כ החייב על עמדתו והדגיש כי הרקע לחובות סובב סביב היות החייב עולה חדש שאך הגיע ארצה וחיפש עבודה, ללא ידיעת השפה העברית והופנה על ידי חברת כוח האדם לשני האלמונים, אשר יזמו את הקמת החנות והחייב סבר כי מסירת פנקסי השיקים לאותם אלמונים הנה חלק מניהול העסק, שנוהל על ידי השניים. לפיכך טען כי לכול היותר התנהגותו התמימה של החייב גובלת ברשלנות שאינה מתגבשת למצב של  חוסר תום לב. כמו כן צירף ב"כ החייב פסיקה התומכת בעמדתו לאור הנסיבות הדומות.

6. לחובת תום הלב, החלה על חייב והמהווה אבן בוחן לבקשות המוגשות במסגרת הליכי פשיטת רגל, ניתנה פרשנות מרחיבה, כחובה שתחילתה בטרם מתן צו כינוס, בזמן יצירת החובות ומשתרעת לאורך כל שלבי הליך פשיטת הרגל (ראה לוין וגרוניס, פשיטת רגל, הכשרה מקצועית (2000) עמ' 169).

      כמו כן נקבע, כי נטל הוכחת תום הלב לעניין יצירת החובות רובץ על החייב, לאמור:

"הדגש באשר לתום ליבו של החייב, לעניין התקופה שקדמה להגשת בקשתו להכריזו פושט רגל, מושם, מטבע הדברים, על דרך יצירתם של חובותיו ... על שום כך, מקום שחייב אינו נותן לכונס הרשמי, במהלך החקירה על פי סעיף 18 ג' לפקודה, הסבר המניח את הדעת באשר למקור חובותיו, אין הוא עומד בנטל הוכחת תום הלב הנדרש מחייב המבקש להכריזו פושט רגל" ( פש"ר (חיפה) 176/00 חרזאו מרויאן נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2003(1), 21678; עוד ראה פש"ר (חיפה) 215/00 בריגטה דוד נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2002(2), 1843; פש"ר (חיפה) 597/00 שלום אלקיים נ' הכונס הרשמי, תק-מח 2002(2), 13962).

7. סבורתני כי במקרה דנן, לא צלחה דרכו של החייב בנטל הוכחת תום הלב לעניין יצירת חובותיו. אכן כפי שעולה בפסיקה אותה צירף ב"כ החייב, ישנן נסיבות הדומות לענייננו כגון, חילול שיקים על ידי אחר. ואולם לגופו של עניין, בכל פרשה נפרסת מסכת עובדתית שלמה המתארת נכונה את נסיבות הסתבכות החייב/ת בחובות, כגון זהות הצדדים המעורבים בחילול השיקים ועוד, כך שרב הגלוי על הנסתר לעניין היוצרות החובות שזיכו את החייב/ת להחלת הליכי פשיטת הרגל מאחר ותום לבו הוכח.  כך בפש"ר(ב"ש) 9120/03 אינוטייב סמיון נ' הכונס הרשמי (טרם פורסם) ופש"ר (ב"ש) 9113/03 אבוחסירה אברהם נ' הכונס הרשמי (טרם פורסם) דובר בחייבים אשר יצרו חובותיהם על רקע מסירת שיקים חתומים לידי מעבידיהם, שעשה בהם שימוש שלא על פי הרשאה ושלא כדין, אגב הטלת איומים כלפי החייב. נקבע, כי הגם שהתנהגות החייבים מצביעה על רשלנות, אין זו מגעת כדי פזיזות והונאת הציבור באופן שתשלול את הגנת פשיטת הרגל, מאחר ותיאור הדברים כהוויתם מלמד כי הפחד להישאר בחוסר כל, הוא אשר הדריך את החייבים.

לא כך בענייננו. החייב במקרה דנן, הן בתצהיר התומך בבקשתו, הן בדיון שבפני והן בסיכומיו מגלה טפח ומכסה טפחיים לעניין המסכת העובדתית שהובילה להסתבכותו הכלכלית. אין לתת משקל מכריע לכך כי החייב היה בראשית ימיו בארץ עת הסתבך בחובותיו, לאור הנסיבות האפופות מסתורין שלא זכו לחשיפה בכתלי בית המשפט ובטח שלא בשעת חקירת הכונס הרשמי כגון, זהות האלמונים שביצעו ההונאה, התחקות אפשרית אחריהם, תיאור העסק, המצאת מסמכים לגביו ופעולות במשך השנים מצד החייב כגון הגשת תלונה במשטרה ועוד.

ואולם כאשר נעדרת תשתית מינימלית זו מבקשת החייב, כי אז אין לומר כי זה הרים את נטל הוכחת תום הלב הרובץ לשכמו.

בעניין זה ראה דברים שכתבתי בפש"ר 9310/03,9311/03 חנה בן זנו נ' כונס הנכסים הרשמי , שם דחיתי את בקשת החייבים להכריז עליהם כפושטי רגל, מאחר והחייבת פתחה חשבון בנק עבור גיסה, אח של בעלה, לאחר שהוגבל בחשבונו העסקי, וזו אף העמידה לרשותו פנקסי שיקים לשימושו החופשי. לעניין החייבים קבעתי כי:

"יש שיראו בהם כתמי לב, מקום שנעתרו לבקשת האח/גיס לפתיחת חשבון בנק עבורו, אך המשפט רואה בהתנהגותם הפזיזה וחסרת האכפתיות באשר לתוצאות האפשריות של מעשיהם, משום יצירת חובות שלא בתום לב ... אדם החותם על שיקים "בלנקו" ומוסר אותם לאדם אחר לשם סיחורם מגלה בהתנהגות שכזו חוסר אחריות הזועקת לשמים, המגיעה לכדי חוסר תום לב ביצירת החובות." 

8. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי החייב בהתנהלותו ערב מתן צו הכינוס וביצירת חובותיו נהג בחוסר תום לב משווע. חוסר תום ליבו המשיך גם בהליכי הכינוס כאשר נמנע מלמסור פרטים אודות נסיבות הסתבכותו בחובות האמורים. לפיכך אני דוחה את בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל ומורה על ביטול צו הכינוס בעניינו.

ניתנה היום י"ח בכסלו, תשס"ו (19 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים