החלטה בתיק פשר 525/96

מונחת בפני בקשתו של מפרק חברת ח.אלקטרוניקה (1988) בע"מ (להלן: "המפרק" ו"החברה", בהתאמה), לסעדים לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, וזאת כנגד מר חיים קריספי (להלן: "המשיב"), אשר היה בעבר בעל השליטה המרכזי בחברה. המשיב מתנגד לבקשה, וטוען כי דינה להמחק על הסף באשר אין היא הולמת דיון במסגרת של בקשה למתן הוראות. כמו כן, ובלא לוותר על טענות הסף שהעלה, טוען המשיב אף כנגד הבקשה לגופה. כונס הנכסים הרשמי תומך בעמדתו של המפרק. לאחר שעיינתי בדו"ח המפרק ובכתבי הטענות שהגישו הצדדים, ולאחר שנערך דיון במסגרתו השלימו הצדדים את טיעוניהם, ניתנת החלטתי זו.

1.         מעיון בכתבי הטענות ועובדות המקרה עולה, כי חרף כל המחלוקות בין הצדדים, אין ספק כי נפלו פגמים ותמיהות לא מעטות בפעילותה של החברה, הן בטרם קריסתה והקלעותה להקפאת הליכים, והן ובעיקר לאחריה.

המפרק מונה שורה ארוכה של פעולות תמוהות, אשר חלקן מנוגדות לחלוטין לאמות המידה הבסיסיות ביותר של דיני החברות. לעניין זה אעיר, כי עצם ביצוען של רבות מהפעולות הללו (להבדיל ממיהות האחראים והנפקות המשפטית שנודעת להן לגבי המשיב ומעורבים אחרים בעסקי החברה) אינו שנוי במחלוקת אמיתית .

כיום, אין ספק כי החברה אכן מומנה במימון דק, תוך גלגול סיכונים אל הנושים החיצוניים ובעלי המניות מהציבור; נעשו עסקאות אשר נראות, על-פניהן, כמחוסרות הגיון כלכלי; החברה עורבה, שלא בטובתה, בפעילויות הקשורות לשוק האפור - ועוד כהנה וכהנה.

זאת ואף זאת; קיימות עובדות לא מעטות אשר נקבעו בתור ממצאים עובדתיים בפסק-דין קודם בעניין החברה והמשיב, אשר אושר בידי בית המשפט העליון ; עובדות אלו, אשר חלקן אינן מטיבות עם המשיב, הינן כיום בגדר תשתית עובדתית שלא ניתן עוד לחלוק עליה.

2.         לא זאת, אלא אף זאת; התנהלות החברה בשלב שלאחר הסדר הנושים הינה תמוהה עוד יותר, וזאת בלשון המעטה.

אכן, לא מעטים הם המקרים בהם, למרבה הצער, לא מצליחה חברה לעמוד בהסדר נושים ומגיעה לכדי קריסה חוזרת. אין צורך להכביר מילים, כי לא בכל אותם מקרים ראוי להטיל אחריות אישית על מנהלי החברה או בעל התפקיד בגין הכשלון, נהפוך הוא; אלא, שנסיבות המקרה הנוכחי חריגות, ומקימות חשדות כבדים ביותר, לכאורה, כי הסדר הנושים קרס לא בשל פעולתם של כוחות השוק, אלא בשל הפרה חוזרת ונשנית, התנהלות שלא כדין, ומעורבות אסורה לכאורה של בעלי עניין בקופת הנושים.

עיון בדו"חות וכתבי הטענות שהגיש המפרק, אשר חלק גדול מהעובדות המובאות שם אינן נתונות במחלוקת, מגלה מסכת של פעולות אסורות שנעשו בכספי ההסדר; שליחת-יד לכאורה בבטוחות ובכספים שהגיעו לקופת החברה, אי-עמידה של בעלי השליטה לשעבר בחובותיהם כלפי החברה וההסדר, ועוד כהנה וכהנה. כל זאת, כאשר הנאמן שמינה בית המשפט כמעט שאינו מתערב או בולם את אותם מהלכים - וזאת בין היתר בשל סברתו, כי אין הוא מוסמך לדבר, מלבד גביית וחלוקת כספים (!).

3.         אין כל ספק, כי מסכת העובדות החריגה והחמורה מדברת בעד עצמה - ואי לכך, מובן וראוי הוא נסיונו של המפרק להפרע מהגורמים האחראים לכאורה , לשיטתו , הן לקריסת החברה והן להפרות הבוטות, החוזרות ונשנות, של הסדר הנושים.

אוסיף ואעיר, כי לא מצאתי ממש ברובן המוחלט של טענות הסף שמעלה המשיב; דומה כי בא-כוחו המלומד בוחר להתעלם, וזאת שלא בכדי, מן המוסד המיוחד של תביעות לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, ולהבדלים המשמעותיים בינם לבין סוגים אחרים של "בקשה למתן הוראות".

עניין לנו, כאמור, בהליך מיוחד ומורכב, המצוי במומחיותו המיוחדת ובתחום סמכותו המובהקת של בית המשפט של חדלות פרעון . זאת ועוד; במסגרת בקשות מסוג זה, מקיים בית המשפט של חדלות פרעון לא פעם חקירות עדים ובחינת ראיות, באופן החורג באורח ניכר מן היכולת (המצומצמת יחסית) לנקוט הליכים כאלו במסגרת בקשה רגילה למתן הוראות כנגד צד ג'. דברים אלו הובהרו ופורטו היטב בשורה ארוכה של פסקי דין שצוטטו בידי הצדדים, ובין היתר בעניין פש"ר 225/97 בש"א 12505/02 עו"ד עובדיה בלס בתפקידו ככונס נכסים של חברת מגדלי השמש נ' מרדכי והדסה קליין, ואין טעם לחזור כאן על אשר פורט שם בהרחבה רבה.

זאת ואף זאת; עיון בדיני הפירוק ובמושכלות העומדות מאחוריהן מלמד כי בעל שליטה לשעבר (ואין ספק כי מר קריספי עומד בהגדרה זו, הן בשל סמיכות פרישתו לקריסת החברה, והן בשל מעורבתו הרבה אף מאוחר יותר, בעת הסדר הנושים), שונה באורח מהותי מנתבע רגיל בהליך אזרחי ; לא בכדי, קבע המחוקק סעיפים מיוחדים בעניין זה, אשר כל-כולם פגיעה לכאורה בזכויותיהם הדיוניות של בעלי שליטה ומנהלים לשעבר - כך למשל סמכות החקירה הנרחבת המסורה למפרק בסעיף 288 לפקודת החברות; חובות שיתוף הפעולה הנרחבות המוטלות עליהם ביחסיהם עם המפרק, וכן אותם סעיפים מיוחדים ומסגרות דיוניות אשר קבע המחוקק בכל הנוגע לתביעות כנגדם - ובעיקר אמורים הדברים בסעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות.

בעניין זה, דומה כי לא פעם מתעלמים באי-כוחו המלומדים של המשיב ממושכלות יסוד אלו; זאת במיוחד לאור העובדה, כי כנגד המשיב, אישית, נקבעו ממצאים עובדתיים בפסק הדין הקודם שניתן בעניינו - פסק דין אשר הפך בינתיים לחלוט.

4.         אלא, שחרף זאת קיימים בבקשה הנוכחית, בנוסחה דהיום, מספר קשיים עקרונים אשר עשויים לעמוד למפרק לרועץ, למצער במסגרת ההליכים שהוא מנסה לנהל כנגד מר קריספי.

ראשית; עניין לנו בבקשה כוללת וסבוכה, בה מגולל המפרק את כל קורותיה של החברה ומונה אחד לאחד את המחדלים, הפרות הדין והמעשים האסורים שנעשו בה, לטענתו, לפני ואחרי הסדר הנושים. לא זאת בלבד, שעניין לנו במספר גדול של פרשיות שונות, אשר חלקן רחוקות מרחק שנים זו מזו. אם נבחן את האנשים המעורבים לכאורה באותם מעשים ומחדלים נטענים, נגלה לפחות ארבעה נתבעים אפשריים:

א.         המשיב בבקשה הנוכחית, אשר היה בעל השליטה בחברה ומכר את מניותיו למר עזיזי זמן-מה ערב הקריסה.

ב.         מר עזיזי, אשר רכש את השליטה בחברה והיה מעורב מאד אף בשלב של ביצועו (או הפרתו) של הסדר הנושים.