החלטה בתיק פשר 518/05

גלר:

מרשיי התחילו למכור את הסחורה משום שהם הכירו בצורך הדחוף למכרה.

הם מכרו חלק מהמלאי. התמורה  עבור המלאי שנמכר הלכה לתשלום משכורות של מרשתי משום שבסמוך למועד צו הכינוס, החברה שבכינוס נותרה חייבת סכום של כ – 1.2 מליון ₪ למרשתי וכתוצאה מהחוב הזה התחילו לחזור שיקים למרשתי. עד היום חזרו 7 שיקים והיא עומדת בפני הגבלה, דבר שאומר התמוטטות החברה.

מרשתי שעוסקת באספקה לוגיסטית ואחסון, היא מחזיקה כ – 8000 מ"ר מחסנים ומעסיקה קרוב ל – 96 עובדים. שנוצר מצב של ההגבלה כתוצאה מהחוב הגדול היא היתה צריכה את הכסף מבחינת עובדות אחרת היתה מתאבדת, בכסף השתמשה למשכורות.

נותר במחסן מלאי. את המלאי אנו מוכנים למכור במשותף, לספור אותו, אנו מוכנים לתת את כל המלאי שמכרנו, להראות תעודות משלוח, להראות חשבוניות, להפקיד את התמורה שתתקבל מיתרת המלאי מחשבון משותף שלי ושל הכונס. אנו לא מסכימים שזה יהיה בחשבון הכונס.

הבעיה מסתבכת יותר. אני אסביר: אנו כופרים בטענה שלכונס יש קשר למלאי הזה בכלל.  המלאי הזה יצא מהחברה שבכינוס בחודש אפריל ועבר לפרי ניר במסגרת נסיון הרכישה של פרי ניר.  לא הייתי בעסקת הרכישה אך אני מסתמך על מכתבי הכונס לפיהם פרי ניר רכשה את החברה שבכינוס, היא ניהלה את אותה, שלטה במלאי, מכרה וקנתה מלאי באמצעות מנהליה של פרי ניר.

השיעבוד הצף הוא על כל רכושה ומפעלה של החברה שבכינוס.  זה עולה מנספחי רשם החברות ומאיגרת החוב.

אני טוען שביום צו הכינוס 1/6/05, השיעבוד שגובש לא תפס את המלאי כי הוא לא היה רכוש החברה.

הטענה הנוספת שלי: לגבי זכות העיכבון של מרשתי: - זכות העיכבון הוא זכות עיכבון מיוחד בניגוד לעיכבון כללי. המיוחד בו שאנו משתמשים בו מכוח חוק חוזה קבלנות. בסעיף 1 מוגדר מיהו קבלן והוא זה שנותן שירותים בשכר למזמין.

ההסכם בין מרשתי לחברה שבכינוס בסעיף 12, מלמד שמרשתי היא קבלן עצמאי ולכן זכאית לעיכבון מיוחד מכוח סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות.

סעיף 1 לחוק פשיטת רגל מגדיר נושה מובטח כבעל זכות עיכבון.

מכיוון שזכות העיכבון שלנו היא לא שנויה במחלוקת לכן אנו נושים מובטחים מכוח סעיף 1 לחוק זה ומכוח 20 לחוק זה אנו רשאים לממש הערבות בכל דרך אחרת.

מכיוון שמדובר על עיכבון מיוחד של קבלן אני טוען שהשיעבוד המובטח שלנו הוא גם שיעבוד ספציפי על המלאי.

המלאי הזה לא היה אצל מישהו אחר. הוא הגיע מהספקים ישירות למחסן שלנו, הוא יצא מהמחסן ללקוחות, בדומה לשיעבוד שסל"ן.

לכן ההוראות שחלות בדיני הפירוק על שסל"ן חלים במקרה הזה על הנשייה הספציפית שלנו.

לבסוף, בנושא הזה של העיכבון המיוחד והכללי דן כב' השופט גורן בפרשת לוגיסטיק אייר. פסה"ד ניתן ביולי 2004 והוא סיכם את ההלכות הקודמות בנושא עיכבון שניתנו במחוזי ת"א מפי השופטת אלשיך.  במקרה לוגיסטיק אייר היא גם עסקה במחסנים אך בניגוד למרשתי שמתעסקת במוצרי מזון, הם התעסקו בבגדים.

בלוגיסטיק אייר ניתן צו הקפאת הליכים על החברה לפי סעיף 350 לחוק.

במקרה שלנו אין דבר כזה. פה יש צו שמדבר על כינוס מפעיל כעסק חי. הוא קיבל הוראות להפעיל זאת כעסק חי.

לדעתי כאשר יש הוראות להפעיל כעסק חי זה משפיע על המצב המשפטי במובן זה שהשיעבוד שינה את הבעלות והניהול של החברה. מי שמנהל את החברה זה המנהל המיוחד והוא שולט על המלאי אבל החברה ממשיכה להתנהל כעסק חי. זו משמעות של עסק חי.