החלטה בתיק פשר 2402/99

מונחת בפני בקשתו של מר יונה בן יונה (להלן: "המבקש"), להפוך את החלטת הנאמן לנכסי פושט הרגל שלמה אברהמי (להלן: "הנאמן" ו"החייב", בהתאמה), אשר סירב לקבל ראיות חדשות הנוגעות לתביעת החוב שהגיש המערער.

1.         עניין לנו בתביעת חוב שהגיש גיסו של החייב בגין הלוואה נטענת שהוענקה לכאורה לחייב, ואשר נדחתה לגופה על-ידי הנאמן; ערעורו של המבקש לבית משפט זה נדחה, וכן נדחה אף ערעור שהגיש החייב על החלטתי לבית המשפט העליון.

לשיטת החייב, עשויות הראיות החדשות ליתן הוכחה פוזיטיבית כי אכן הלווה כספים לעסק שהיה מצוי בבעלותו בפועל של החייב. בין היתר, עסקינן בצילום גב של שיק  שהועבר לחברה אשר לטענת המבקש, מנהלה היה קרוב משפחה של החייב, ולמעשה "איש קש" אשר החזיק את המניות בעבור האחרון.

לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי כי דינה להדחות על הסף, וזאת מסיבות דיוניות ומהותיות גם יחד.

2.         ראשית אעיר, כי צודק כונס הנכסים הרשמי בטענתו כי עניין לנו למעשה בבקשה אשר הסעד המבוקש בה גובל בנסיון לערוך "משפט חוזר" לכל דבר ועניין - הליך שאף אם הוכר כאפשרי בדין האזרחי (להבדיל מהדין הפלילי), שמור למקרים חריגים ביותר; כך למשל באותם מקרים בהם הוכיח המבקש, ברמה גבוהה וברורה של הוכחה, כי פסק-הדין הקודם נגוע במרמה או בפגם דומה היורד לשורשו של עניין. אף לפי הגישה המקלה ביותר, חייב המבקש להוכיח, באורח ברור ושאינו משתמע לשתי פנים, כי לא יכול היה להשיג את הראיות החדשות בעת הבירור הקודם, וזאת אף אם היה נוקט בשקידה ראויה .
בנסיבות המקרה, די אם אעיר כי המבקש לא עמד ולו במעט מזעיר מן הנטל דנן. כל שהוא טוען, הינו כי משום שלא היה מיוצג כדבעי באותה עת, לא צירף את אותן ראיות. זאת, כאשר מטיב הראיות ניכר, כי היו ברשותו במשך זמן רב, או למצער יכול היה, אובייקטיבית, להשיגן במאמץ סביר.

3.         זאת ועוד; אף לגופה, ספק אם יש בטענת המבקש ממש; אין עסקינן בפסק-דין בודד שניתן בסדר דין מקוצר או במעמד לצד אחד, ואף לא במצב בו המבקש הטוען לנשיה אינו מעורב בהליכים אלא בצורה מינורית. עניין לנו בשורת הליכים, אשר החלה בפסק-דין אשר פסל את טענת המבקש לנשיה מובטחת, והמשכה בשני פסקי דין מחוזיים ולאחריהם התדיינות בבית המשפט העליון אודות תביעת החוב - אשר בסיומה אכן "נזכר" המבקש, ככל הנראה מאוחר יתר על המידה, באותן "ראיות חדשות", אלא שבקשתו לצרפן נדחתה, ככל הנראה שלא בכדי, בבית המשפט העליון.

בקצירת האומר אעיר; בהליכים שהתנהלו לפני, למצער, נראה המבקש כמי שמקבל יעוץ משפטי שוטף, והגיש כתבי טענות ארוכים ומפורטים - דבר הסותר בתכלית את טענתו דהיום בדבר הסיבה למחדלו בהבאת ראיות.

4.         יוצא, כי המבקש לא הצליח להרים את הנטל הכבד בכדי להחריג את עניינו מהעקרון כבד-המשקל של סופיות המעשה השיפוטי. זאת במיוחד לאור העובדה, כי המשך ההתדיינות המשפטית, לאחר שנים של התדיינויות בכל הערכאות, תפגע באורח ניכר ביתרת נושי החייב, אשר מצפים במשך זמן רב לקבלת דיבידנד.

5.         די בכך כדי לדחות את הבקשה, אולם פטור בלא כלום אי-אפשי: מעבר לדרוש אעיר, כי אף לגופן, ספק גדול אם אותן ראיות חדשות הינן משכנעות, קל וחומר שלא במידה כזו אשר הופכות את צדקתו של המבקש לברורה ובלתי משתמעת לשתי פנים.

נהפוך הוא; הראיות החדשות אך מחזקות, לכאורה, את התחושה כי היחסים בין הצדדים היו שונים לחלוטין מהנדרש במהלך עסקים רגיל, וקשורות במידה רבה לדרכים לא-דרכים בהן ניהל החייב את עסקיו. זאת ועוד; בלא לקבוע מסמרות בדבר, יתכן מאד כי עולה סתירה בין גרסתו דהיום של המבקש, לבין הגרסה המקורית אשר לפיה ניתנה ההלוואה לא למטרת עסקים, אלא למטרות אישיות או משפחתיות של החייב.

6.         לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מדחיית הבקשה.

בנסיבות המקרה, ישלם המבקש הוצאות וכן שכ"ט עו"ד לנאמן בסך 3,500 ש"ח ולכנ"ר 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ לשני הסכומים, צמוד מהיום ועד להיום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום א' בניסן, תשס"ז (20 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.

תפארת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: