החלטה בתיק פשר 2256/06

בבקשה שבפני עותר המנהל נהל המיוחד לנכסיו של החייב איתן בראון (להלן: " המנהל המיוחד" ו-" החייב", בהתאמה), כי יותר לו לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה, כי בצוואת אימו של החייב תבוטלנה הוראות הנוגעות לו. מן האמור בבקשה עולה, כי גב' שולמית בראון ז"ל (להלן: " המנוחה"), אימו של החייב, חילקה בצוואתה את רכושה לשני ילידה - החייב ואחותו. ביום 8.9.2005 ניתן צו קיום לצוואה על ידי הרשם לענייני ירושה בחיפה. בעוד שהאחות קיבלה את מנתה, נקבע בצוואה כי מנתו של החייב תנוהל בנאמנות על ידי מנהל העיזבון - עו"ד אלכסנדר בנר (להלן: " עו"ד בנר"), וזאת עד אשר יוכח לעו"ד בנר כי החייב כיסה את כל חובותיו לנושיו. לטענת המנהל המיוחד מטרת תנאי זה בצוואה הינו להבריח את נכסי החייב מנושיו, מטרה הנוגדת את תקנת הציבור, ועל כן דין תנאי זה להתבטל. המנהל המיוחד מכיר באינטרס של ביצוע רצון הנפטר, אך טוען כי באיזון בין אינטרס זה ובין האינטרס כי חייבים יחזירו חובותיהם לנושיהם, הרי האחרון גובר, ואין להתיר הברחת נכסים על ידי הצוואה כפי שנעשתה, לטענת המנהל המיוחד, בענייננו.

עו"ד בנר הגיש תגובה לבקשה, בה הוא מתנגד למבוקש. לטענתו, פעלה המנוחה במהלך חייה לנסות לסייע לבנה החייב בבעיית הימורים, וזאת עשתה באמצעות כספים רבים שהעבירה לו. הנכסים, לגביהם טוען המנהל המיוחד כי הם של החייב וכי נעשה ניסיון להבריחם, הינם למעשה של המנוחה, ולאיש אין זכות קנויה בהם, למעט כמופיע בצוואה. יצירת ההקדש בצוואה נועדה, אליבא ד'עו"ד בנר, להביא את החייב לכסות את חובותיו בכוחות עצמו, ולאחר מכן להקנות לו את נכסיה, וזאת בהתאם לעמדתה הברורה עוד בחייה. מטרת ההקדש והנאמנות הינם למעשה הגנת החייב מפני עצמו. אין בהוראות הצוואה דבר הנוגד את תקנת הציבור, אלא נהפוך הוא - קבלת הבקשה יהא בה התערבות העולה כדי פגיעה ברצון המנוחה ובכך תהא פגיעה בתקנת ציבור כותבי הצוואות.

החייב הגיש אף הוא תגובה לבקשה. הוא טוען כי אין המדובר בהברחת נכסי החייב, שכן הנכסים המדוברים הינם נכסי המנוחה, ואין לחייב כל זכות קנויה בהם. נוסח יצירת ההקדש והנאמנות אף מונעים מהחייב מלנהוג בנכסים מנהג בעלים. כן טוען החייב, כי נוכח העובדה שהסתבכותו הכלכלית נבעה מהלוואות שקיבל בלא שנתבקשו ממנו כל בטחונות, הרי שבקבלת הבקשה יהא כדי להעמיד את נושי החייב במצב טוב יותר משהיו בעת מתן ההלוואות, ולהפוך למעשה את נכסי המנוחה לביטחונות. עוד טוען החייב כי בענייננו יש לפעול על פי הכלל המנחה של כיבוד רצון המנוחה, ובכך יהא כדי לקיים את תקנת הציבור במובנה הרחב.

המנהל המיוחד טוען בתשובתו כי השאלה הרלוונטית בענייננו היא האם הקמת ההקדש - מוסד משפטי לכל דבר ועניין - נועדה על מנת להבריח נכסים להם יהא החייב זכאי בסופו של יום, ובמידה וישלם החובות לנושיו. לטענתו, הואיל ועם עמידת החייב בתנאי הצוואה יזכה הוא בנכסים, הרי שיש לראותם כבר עתה כשייכים לו.

הכנ"ר, בתגובתו, מציין כי לעיתים נדירות יתערבו הכנ"ר או בית המשפט בשיקול דעתו של בעל תפקיד, אך זהו אחד ממקרים אלו. פרשנותו של המנהל המיוחד לתקנת הציבור, כך טוען הכנ"ר, הינה בענייננו מרחיקת לכת, וחותרת תחת עקרון העל של קיום רצונה של המנוחה. לאור העובדה שהמנוחה לא הייתה בהליכי פשיטת רגל, לא חלה עליה כל חובה לפרוע את חובות בנה, ויצירת ההקדש מהווה מימוש זכותה של המנוחה כי נכסיה לא יגיעו בסופו של יום לידי נושיו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתגובת הכנ"ר, ניתנת החלטתי זו:

1.         הגם שעניין לנו בבקשה פורמאלית גרידא, בה עותר המנהל המיוחד כי יותר לו לפתוח בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה, על מנת לבטל את הוראות צוואתה של המנוחה, והגם שאין בית משפט זה יתערב בנקלה בשיקול דעתו של המנהל המיוחד, הרי שמהטיעונים שהועלו בבקשה, ספק בעיני האם יש להתיר בפתיחת הליכים אלו.

2.         טענתו היחידה של המנהל המיוחד, לפיה הוא מבקש לעתור לבית המשפט לענייני משפחה, הינה כי ההקדש אותו יצרה המנוחה בצוואתה, ואשר על פיו יהיה החייב זכאי לנכסיה רק לאחר שישלם את כל חובותיו לנושיו, מנוגד לתקנת הציבור, שכן יש בו כדי להוות ניסיון להברחת נכסי החייב. המנהל המיוחד טוען, כי יש בכך כדי לחתור תחת עקרון העל של דיני הפירוק, כי על חייבים לשלם חובותיהם. אין באפשרותי לקבל קונסטרוקציה זו.

טענת המנהל המיוחד מבוססת במלואה על עקרונות העולים מתוך דיני חדלות הפירעון, ואשר על פיהם ניתן להכריז על העברות נכסים של החייב אשר יש בה כדי לקפח את נושיו כבטלות, וזאת על פי העילות הקבועות לכך בחוק. ספק גדול בעיני האם ניתן להוסיף על עילות אלו באמצעות טענת הסל של תקנת הציבור.

3.         זאת ואף זאת; בבקשתו, אין המנהל המיוחד מעלה כל טענה אשר מקורה במערכת דיני הירושה או הצוואה, ואין הוא תוקף את ההקדש על פי מערכת הדינים הייחודית לו. כל אשר טוען המנהל המיוחד הינו כי יש לראות בנכסי ההקדש כנכסיו של החייב, ועל כן התנאים אותם קבעה המנוחה בצוואתה מהווים הענקה פסולה. בטענותיו אלו מתעלם המנהל המיוחד מעקרון העל של קיום רצונו של המנוח. המנוחה היתה רשאית לחפוץ כי נכסיה שלה לא יגיעו לידיהם של נושי בנה לאחר מותה, ומנגנון ההקדש מיישם רצון זה. המנוחה לא הייתה כפופה לדיני חדלות הפירעון או פשיטת הרגל, ולא חלה עליה כל חובה לפעול על פי רצון נושיו של בנה.

4.         אכן, במקרים בהם פועל החייב עצמו להסתלק מחלקו בירושה או בצוואה, יבחן בית המשפט של פשיטת רגל את מכלול הנסיבות אשר הביאו להסתלקות זה, ויש וההסתלקות תבוטל מחמת היותה הענקה אסורה. אך בענייננו מבקש המנהל המיוחד לבטל החלטה רצונית של מנוחה, אשר לא הייתה בהליכי פשיטת רגל, וביקשה בדרך זו למנוע כי נכסיה יגיעו לידי נושיו של בנה החייב, ואשר הציבה תנאים בצוואתה על מנת להגשים את רצונה. רצון זה יש לכבד ולקיים, אף אם הוא אינו עולה בקנה אחד עם רצונם של הנושים להיפרע מן החייב.

5.         לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. קופת פשיטת הרגל תשא בהוצאות העיזבון והחייב ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח כל אחד, בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום י"ט בתשרי, תשס"ח (1 באוקטובר 2007) בהעדר הצדדים.

תפארת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: