החלטה בתיק פשר 2247/07

בקשה זו, למתן צו מניעה וצו עשה, הוגשה על ידי מר רפאל אדלר (להלן: " המבקש"), בעליהן של 50% ממניותיה של חברת א.ב. גלגלים בע"מ (להלן: " החברה"), ובה הוא עותר כי יינתנו הצווים כנגד מר מיכאל בסקין (להלן: " המשיב"). המשיב הגיש את בקשת הפירוק העיקרית, בה עתר כי בית משפט זה יורה על פירוק החברה, וזאת לאור המבוי הסתום אליו נקלעה עקב סכסוך בינו ובין המבקש. כמו כן הגיש המשיב בקשה למינויו של מפרק זמני לחברה, אשר נדחתה בהחלטתי מיום 14.11.2007. על פי האמור בבקשה זו, כמו גם בבקשת הפירוק העיקרית, המבקש והמשיב, שני בעליה של חברה העוסקת בייצור גלגלים, נקלעו לסכסוך ביניהם, והחליטו על פירוק החברה מרצון. עקב מחלוקות בנוגע לחלוקת נכסי החברה, אותן לא הצליחו לפתור, הוגשה בקשת הפירוק לבית המשפט.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ולאחר שבחנתי טענותיהם בדיון אשר התקיים, ניתנת החלטתי, שלהלן:

1.         בבקשה דנן, עותר המבקש כי יינתן צו מניעה אשר יאסור על המשיב לבצע כל דיספוזיציה בנכסי החברה. כן עותר המבקש כי יינתן צו עשה כנגד המשיב, אשר יחייבו להשיב ציוד אותו נטל המשיב מהחברה ללא סמכות, ואשר בו הוא עושה שימוש. כן התבקש בית המשפט לחייב את המשיב בדמי השימוש הראויים בציוד זה, בסך 10,000ש"ח.

המבקש מעלה בבקשתו טענות חמורות כנגד המשיב, על פיהן המשיב הציג בפניו מצג כאילו עומדים הצדדים בפני פירוקה של החברה מרצון ופרידה בין בעלי המניות, בלא להיזקק לניהול הליכים בערכאות. בין הצדדים הועברו טיוטות של הסכם הפרידה, וכל אשר נותר הוא הזנת נתונים חשבונאיים על פי דוח שאמור היה להתקבל מרואה החשבון של החברה. לאחר שחיווה רואה החשבון דעתו על הסכומים המגיעים לכל צד עקב הפירוד, נתגלעו מחלוקות בין הצדדים, ובעוד המבקש מנהל מו"מ עם המשיב, הגיש המשיב את בקשת הפירוק.

עוד טוען המשיב, כי מאז התקופה שבסמוך להגשתה של בקשת הפירוק, פעל המשיב לריקון החברה מנכסיה, לרבות נטילת הציוד בו השתמשה, חומרי גלם ומוצרים, ואף גזילת לקוחותיה והמוניטין רב השנים שלה. את זאת עשה המשיב, כך טוען המבקש, באמצעות חברה אחרת, בעלת שם דומה - ג'י.פי גלגלים - אשר מקום עסקיה ממוקם מאות מטרים ממשכן החברה. המבקש טוען כי המשיב נכנס לחצרי החברה, נטל משם כלי עבודה, ציוד וחומרי גלם, ולקחם לחצרי החברה הנוספת. כן נטען לגבי המשיב כי שכנע את שני עובדיה היחידים של החברה לעבור ולעבוד בחברה הנוספת, בתחום עבודה זהה לזה של החברה, ועם אותם לקוחות עמם עבדה החברה. עוד נטען, כי המשיב אף פנה לסניף הבנק בו התנהל חשבונה של החברה, בבקשה כי החשבון לא ייסגר, שכן המשיב ימשיך לפעול בו בפעילות שוטפת, וזאת למרות בקשה קודמת של המשיב לסגור את החשבון. עוד נטען כי המשיב נוהג להיכנס למשרדי החברה, ולקחת ממכשיר הפקס שלה הזמנות אשר נשלחו לה, ולספקן ללקוחות החברה, תוך הצגת מצג כאילו הוא פועל בשם החברה. את הכספים אשר שולמו לו מלקוחות אלו לקח לכיסו או העביר לחברה הנוספת.

2.         המשיב, בתגובתו, נמנע מלהגיב לטענותיו הרבות של המבקש, ובחר להתמקד בהיעדר זכאותו של המבקש לסעדים המבוקשים. בין טענות הסף אותן העלה המשיב, ניתן למנות טענת שיהוי, והיעדרה של התחייבות לשיפוי. לגופו של עניין טוען המשיב, כי המיטלטלין אותם לקח מהחברה הינם למעשה בבעלותו, וכי הביאם לחברה על חשבונו ובהשאלה. בד בבד, טוען המשיב כי לא לקח כל פריט שהוא רכוש החברה, ואף הגיש תמונות בהן צולמו פריטים שונים באחד מחדרי החברה.

המשיב הוסיף וטען כי במתן צו העשה אשר יחייבו להשיב את הפריטים יהא כדי לשנות מן המצב הקיים, ובכל מקרה יהא בכך להשיב פריטים לחברה שאינה פעילה, ואינה מבוטחת, וקיים סיכוי כי המבקש ייקח אותם לעצמו.

3.         הגם שלא בנקל יתערב בית משפט של פירוק בפירוקה של חברה סולבנטית אך בשל מבוי סתום אליו הגיעו בעלי מניותיה, מצאתי כי בנסיבות מקרה זה נדרשת התערבותו של בית המשפט במתן הסעדים הזמניים המבוקשים. זאת, בלא ליתן דעתי לעת הזו בסיכוייה של בקשת הפירוק העיקרית. אין מחלוקת כי הצדדים הגיעו למבוי סתום בניהול החברה, ונמצאו במשא ומתן לשם פירוקה של החברה מרצון. העובדה כי המשיב הגיש את בקשת הפירוק בעוד הצדדים נמצאים בעיצומו של המו"מ מעידה כי הבקשה עצמה הוגשה בחוסר תום לב, ובלא לפעול לפתרון המחלוקות.

אין לקבל את טענות המשיב, על פיהן המבקש לא הוכיח כי הפריטים אשר נלקחו הינם של החברה. חזקה על ציוד אשר נמצא בחצרי החברה, ואשר נועד לשימוש לצורך ייצור מוצריה ופעולותיה האחרות, כי הוא שלה, והנטל להוכיח אחרת מוטל על הטוען לכך. המשיב לא הציג בפני כל אסמכתא כי אילו מן הפריטים אותם לקח הם בבעלותו או נרכשו על ידו, ואף טענותיו אודות "השאלת" הפריטים לחברה נטענו בעלמא.

לאחר שהצדדים העידו בפניי בדיון אשר נערך, שוכנעתי כי המשיב פעל מאז הגשת בקשת הפירוק ועד לעת האחרונה למלט את נכסי החברה לרשותו, לגזול את עובדיה ולקוחותיה, ולפעול למעשה לריקונה מתוכן, והכל על מנת למנף את העסק החדש אותו פתח. אמנם הצדדים פעלו על מנת לפרק את החברה מרצון, בדרכי נעם ובלא להיזקק לערכאות, אך נקלעו למחלוקות אותן אין הם מצליחים לפתור. עם זאת, אין במבוי הסתום אליו נקלעו הצדדים על מנת להכשיר את הפעולות אותן מבצע המשיב, שכן יש בהן פגיעה בחברה עצמה, כמו גם במבקש.

4.         לאור העובדה שהמבקש לא ביסס טענותיו מהו שיעור דמי השימוש בציוד אשר נלקח, באתי לכדי מסקנה כי הסך המבוקש - 10,000 ש"ח - אינו הגיוני בנסיבות המקרה. המבקש לא הראה מהו משך הזמן בו עושה המשיב שימוש בפריטים אשר נלקחו, ולא הציג כל אסמכתא לשווי השימוש הראוי בפריטים כגון דא. אשר על כן, עתירתו של המבקש לתשלום דמי שימוש נדחית.

5.         לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

א.         ניתן צו מניעה, המונע מהמשיב לבצע כל דיספוזיציה בנכסי החברה. כל כניסה של המשיב לחצרי החברה תתואם מראש ותיעשה בליווי המבקש או מי מטעמו.

ב.         המשיב יחזיר לחברה בתוך 7 ימים את כל הפריטים המנויים בנספח א' לבקשה.

6.         הצדדים הסכימו בפניי בדיון אשר נערך, כי מקומו של הסכסוך ביניהם אינו בין כתלי בית משפט זה, וכי דרך המלך הינה מציאת הדרך לפתרון המחלוקות בין הצדדים. כמו-כן, מקומם הטבעי של  הסעדים הזמניים המתבקשים במסגרת בקשה זו, הינו במסגרת תביעה להסרת קיפוח או במסגרת תביעה נגזרת, וזאת לאור העובדה כי לחברה אין לעת הזו נושים המתדפקים על דלתותיה, ואשר לשם שמירה על זכויותיהם יש להפעיל את בית המשפט ומערכת הפיקוח של כונס הנכסים הרשמי.

אשר על כן, אני מורה כי תוקף הצווים אשר ניתנו הינו 30 יום לאחר ההכרעה בבקשת הפירוק העיקרית, או 30 ימים לאחר שבקשת הפירוק תימחק, לפי המאוחר.

7.         המשיב ישא בהוצאות המבקש בסך 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום א' בטבת, תשס"ח (10 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.