החלטה בתיק פשר 2178/04

מר אשרף חדרי (להלן: " המבקש"), תושב רצועת עזה, עותר בבקשה זו כי בית המשפט יורה לעו"ד אמנון בר-לוי, המנהל המיוחד לחברת מבנה ת.מ.מ בע"מ (להלן: " המנהל המיוחד" ו-" החברה", בהתאמה), לאשר את תביעת החוב שהגיש לו המבקש. המבקש טוען, כי הועסק על ידי החברה במשך שתי תקופות - החל מחודש 04/1998 ועד חודש 09/2000, ולאחר מכן החל מחודש 09/2002 ועד לחודש 03/2004, אז פוטר ללא הודעה מוקדמת, על ידי מנהל העבודה של החברה.

כן נטען כי בגין חודשים פברואר-מרץ 2004 לא קיבל המבקש משכורתו מהחברה. אשר על כן הגיש המבקש תביעת חוב, בגין פיצויי פיטורין, חלף הודעה מוקדמת ושכר עבודה שלא שולם, ובסה"כ על סך של 15,812ש"ח. המנהל המיוחד דחה את תביעת החוב במכתבו מיום 28.6.2007. תביעות המבקש לתשלומים בגין פיצויי פיטורין ובגין דמי הודעה מוקדמת נדחתה לאור טענת המנהל המיוחד כי המבקש הפסיק לעבוד בחברה מרצונו, ותביעתו לשכר עבודה שלא שולם נדחתה, לאור טענת המנהל המיוחד כי שולם למבקש כל שכרו, לרבות התשלומים הסוציאליים לשירות התעסוקה. המבקש טוען, בסעיף 11 לבקשתו, אשר הוגשה למעשה כערעור על החלטת המנהל המיוחד, כי:

א.         עבודתו הופסקה כפי שטען;

ב.         לא הועסק בישראל מאז פיטוריו;

ג.          לא הייתה לו סיבה להתפטר מעבודתו;

ד.         טענת המנהל המיוחד כי שכרו שולם לו בגין חודשים פברואר-מרץ 2004 לא נתמכה בראיות.

ה.         נטל ההוכחה לעניין תשלום השכר חל על המנהל המיוחד, כחליפו של המעביד.

הבקשה הוגשה ללא שנתמכה בתצהיר ערוך וחתום כדין, ועל כן ניתנה למבקש, לפנים משורת הדין, הזדמנות לתקן פגם זה.

המנהל המיוחד טוען בתגובתו, כי המבקש לא העמיד כל תשתית עובדתית לטענתו כי פוטר על ידי מנהל העבודה, וכי הדבר אף נוגד את נהלי העבודה בחברה, על פיהם רק מנכ"ל החברה רשאי לפטר עובדים, ופיטורים כאלה נעשים בכתב. לתגובה צורף תצהירו של מנכ"ל החברה לשעבר. כן טוען המנהל מיוחד, כי נטל ההוכחה בהגשת תביעת חוב חל על הנושה המגיש אותה, וכי המבקש לא הציג ולו ראשית ראיה לכך ששכרו בגין חודשים פברואר-מרץ 2004 לא שולם לו. למצער, כך המנהל המיוחד, היה על המבקש לצרף תדפיס מחשבונו בבנק פלשתיין בו מתנהלים חשבונותיו, ואשר אליו הועבר שכרו. כן צירף המנהל המיוחד העתק מרישום שירות התעסוקה, על פיו הועברו לשירות התשלומים הסוציאליים המגיעים למבקש בגין חודשים אלו, וכי שירות התעסוקה העביר תשלומים אלו למבקש, לרבות פיצויי פיטורין (ר' סעיף 3.3 ונספח ב' לתגובה). המנהל המיוחד טוען, כי אין כל היגיון בביצוע התשלומים לשירות התעסוקה, והימנעות מביצוע התשלומים למבקש עצמו.

מתגובת הכנ"ר עולה, כי ביום 10.5.2006 הגיש המבקש תביעת חוב לפיצויי פיטורין בלבד, אך זו לא נבדקה מאחר ולא שולמה האגרה. הכנ"ר טוען כי המבקש כל לא ציין בתביעת החוב הנוספת אשר הגיש, כי הוגשה תביעה קודמת, ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה דנן. אף לגופו של עניין, מצדד הכנ"ר בעמדתו של המנהל המיוחד, וטוען כי אין זה מתפקידו של המנהל המיוחד לבס את תביעתו של המבקש כנושה של החברה, וכי היה על המבקש לצרף אסמכתאות לביסוס טענותיו. משכשל מלעשות כן, אין למבקש להלין אלא על עצמו, ודין הבקשה להידחות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתגובת הכנ"ר, ניתנת החלטתי שלהלן:

1.         עיון בכתבי הטענות ובנספחים מגלה כי המבקש לא עמד ולו באחד מן הנטלים המוטלים עליו על מנת לבסס את תביעתו, ועל כן בדין דחה אותה המנהל המיוחד. כפי שקבעתי בעניין פש"ר 2402/99 בש"א 16180/03 יונה בן יונה נ' עו"ד אינסל כנאמן לנכסי החייב שלמה אברהמי (ההדגשה במקור):

"הכלל הרחב הינו "המוציא מחברו עליו הראיה", והדין אינו שונה כאשר מדובר בתביעת חוב המוגשת לנאמן בפשיטת רגל. אין זה מתפקידו של הנאמן לבסס את טענותיו של המערער, אלא תפקידו של המערער להציג בפני הנאמן יסודות עובדתיים מוצקים התומכים בטענותיו. משלא עשה כן אל לו להלין אלא על עצמו, ובוודאי שאין מקום לדרוש מהנאמן לחקור אותו על אותן טענות אשר הוא עצמו לא טרח לבסס מן הבחינה העובדתית."

והדברים אשר נאמרו שם, יפים אף לענייננו.

2.         אף אם נכונה הייתי להתעלם מהפגם החמור אשר נפל בהתנהלות המבקש, קרי - הגשת שתי תביעות חוב שונות בסכומים שונים ובגין עילות שונות, הרי שעיון בתביעת החוב בה הכריע המנהל המיוחד, וכן בבקשה דנן, מגלה כי המבקש לא הצליח לערער את טענות הנאמן על פיהן נדחתה תביעת החוב. כל טענות המבקש נטענו בעלמא, ואף בקשה זו הוגשה בתחילה ללא תצהיר לתמוך באמור בה, ונעדרה כל אסמכתא רלוונטית.

3.         המבקש יכול היה בנקל לצרף תדפיסים מחשבון הבנק אליו הועברה משכורתו, ולו רק על מנת להראות כי זו שולמה לו כסדרה בתקופת עבודתו, וכי חדלה מלהיות משולמת בחודשים פברואר-מרץ 2004. המבקש אף נמנע מלבסס טענותיו בדבר פיטוריו, אשר נעשו לטענתו בעל פה ועל ידי מנהל העבודה, והדבר אף נוגד את דרישות החוק, נהלי החברה ואת תצהירו של מנהלה לשעבר. כן מצאתי טעם לפגם בטענותיו של המבקש כי אישור השהייה שלו בישראל בוטל באופן מיידי על ידי החברה עת "פוטר" בחודש 03/2004, וזאת בעוד המנהל המיוחד טען כי תוקף האישור הוארך עד אמצע חודש יוני אותה שנה.

4.         בהיעדר כל ראיה או אסמכתא מטעם המבקש, אשר יהא בה כדי להכריע בסתירות בין טענות אלו, אין לי אלא לקבוע כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו, בין אם זה נטל ההוכחה, נטל השכנוע או נטל הבאת הראיה.

5.         לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. המבקש ישא בהוצאות המנהל המיוחד ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

היום כ"ח בשבט, תשס"ח (4 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.