החלטה בתיק פשר 2178/04

מונחת בפני מחלוקת שהתעוררה בין בנק לאומי לישראל (להלן: "המבקש" או "הבנק") לבין המנהלת המיוחדת של חברת מבנה ת.מ.מ בע"מ (להלן: "המנהלת המיוחדת" ו"החברה", בהתאמה). עיקר המחלוקת נסבה אודות תוקפה של המחאת זכות שערכה החברה טרם פירוקה, ואשר עניינה כספים אשר עתידים היו להתקבל מתביעה שניהלה החברה כנגד צד ג'.

אין מחלוקת בין הצדדים כי החברה, אשר חבה לבנק כספים רבים, ערכה עם הבנק הסדר פשרה מפורט לפרעון החוב, ואשר המחאת הזכות שבמחלוקת הינה חלק בלתי נפרד ממנו; הצדדים אינם חלוקים על העובדה כי הבנק פעל בתום-לב, וכי כנגד ההסדר לכשעצמו לא עומדת כל עילת בטלות לפי פקודת פשיטת הרגל. עם זאת, נטושה מחלוקת אודות ההמחאה עצמה: המנהלת המיוחדת וכונס הנכסים הרשמי גורסים כי עסקינן בהמחאה על דרך השעבוד שלא נרשמה, ועל כן אין לה תוקף כנגד מפרק. לעומת זאת, טוען הבנק כי עסקינן בהמחאת זכות על דרך המכר, שאינה דורשת רישום, ולחליפין, אף אם מדובר בהמחאה על דרך השעבוד, עדיין חל בעניינה החריג שבסעיף      97(ב) לפקודת פשיטת הרגל, באשר מדובר בהמחאה ספציפית אשר עומדת בתנאי הסעיף.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, מצאתי כי עסקינן במחלוקת משפטית גרידא, שכן אין בין הצדדים מחלוקת באשר לתשתית העובדתית של המקרה. אי לכך, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, וליתן פסק-דין שלא במעמד הצדדים.

1.         השאלה הבסיסית בה יש להכריע הינה סיווג ההמחאה: האם עסקינן אכן בהמחאה על דרך המכר, כטענת הבנק, או שמא בהמחאה על-דרך השעבוד - המחאה אשר נראית על-פניה כטעונת רישום (ואין מחלוקת, כי ההמחאה דלעיל לא נרשמה).

לעניין זה, מנסים שני הצדדים לגייס לטובתם הן את הפסיקה (כולל שינוי המגמה הכללי שערך בית המשפט העליון ברע"א 1690/00 בעניין מ.ש. קידוחי הצפון נ' ורד גווילי) והן את פרשנותו של חוזה ההסדר הספציפי בין הצדדים.

אין ספק, כי נכונה הטענה המשתמעת מתגובת כונס הנכסים הרשמי, כי את מהותו ופרשנותו של החוזה יש לנסות ו להסיק מקריאת סעיפיו ; עם זאת, יש ממש אף בטענת הבנק, כי סעיף 4.5 להסדר (הסעיף העוסק בהמחאת הזכות עצמה) אינו "אי לבדד ישכון": מן הראוי לקרוא אותו ביחד עם הסעיפים האחרים המסדירים את תשלום חובה של החברה, כפי שהוסכם בהסדר הפשרה שנערך בין הצדדים.

קרי, יש בעצם הסכמה בין הצדדים לפיה סעיפי החוזה ראויים להתפרש מתוך הקשרים לחוזה ולסעיפיו כולם.

בשל חשיבותם של הדברים להכרעה, יובאו הסעיפים הרלוונטיים בנוסחם המלא:

לאחר שבסעיף 3 להסדר נעשה כימות של חוב החברה, לצרכי הפשרה, לסך של 3,512 מיליון ש"ח, עוסקים סעיף 4 ותתי-הסעיפים שבו בדרך בו יסולק הסכום:

" לפרעון מלוא החוב הוסכם כי החברה תשלם התשלומים ותעמוד בתנאים המפורטים להלן:

4.1: ההלוואות לזמן ארוך הקיימות בחשבון יפרעו כסדרון, בהתאם ללוח הסילוקין הקיים.

4.2: סך של 500,000 ש"ח יפרסם בהלוואה, בריבית p+2% , ל-12 חודשים, אשר תפרע בתשלומים רבעוניים.

4.3: על יתרת החוב בחשבון תועמד לחברה הלוואה נוספת מסוג "בולט" לתקופה של 12 חודשים עד ליום 3.2.05, בריבית של p+2% , שתפרע בתשלום אחד במועד פרעונה. הריבית בגין ההלוואה תשולם על-ידי החברה מדי חודש.