החלטה בתיק פשר 2121/07

מונחת בפני בקשתה של חברת אף אי.ה דיוולופמנט בע"מ, כי אבטל את צו הפירוק הזמני שהוצא כנגדה במעמד צד אחד ביום 15.8.07. כך לפי בקשתה של חברת אלצר בע"מ, וזאת בגין חוב נמוך יחסית בסך אשר נטען כעומד על כ-53,000 ש"ח. כמו כן, התבססה הבקשה (וכן החלטת הפירוק הזמני שבאה בעקבותיה) על חשדות לכאוריים להברחת נכסים לחברות קשורות ועריכת פעולות אחרות המהוות לפי ההלכה הפסוקה עילה למתן סעד פירוק זמני לאלתר.

במסגרת בקשת הביטול, טענה החברה בפירוק כי עסקינן בבקשה שהוגשה בחוסר תום-לב ומתוך העלמה מכוונת של עובדות, אשר לשיטתה "חרצה את גורלה של חברה פעילה וסולבנטית"; זאת, בעוד החברה מכחישה מכל וכל את חובה.

במסגרת טיעוני הצדדים, נחשפו מספר מחלוקות עקרוניות, וזאת הן בדבר הלגיטימיות של אורח ניהול עסקי החברה וחברת האם שלה, והן בדבר החוב הנטען וחילופי דברים ותכתובות אשר הובאו במסגרת בקשת הפירוק.

הבקשה נקבעה לדיון ביום 11.9.07, אלא בעוד היא תלויה ועומדת, נתקבלו בלשכתי הן דו"ח המפרק הזמני שמונה, עו"ד אייזנר, במסגרתו מועלות בהרחבה רבה טענות קשות כנגד החברה ואורח ניהול עסקיה; עיקר הטענות מתמקדות בכך כי החברה היוותה, לשיטתו של עו"ד אייזנר, ישות משפטית ריקה מתוכן שנועדה להטעיית נושיה, בעוד הנכסים האמיתיים מצויים בידי החברות הקשורות.

מאידך גיסא, הגיעה אף הצעת פשרה מטעם החברה, לפיה יפקיד מנהל החברה ערבות אישית למלוא החוב הנטען בבקשת הפירוק ; מתגובת המפרק הזמני להצעה עולה, כי הנושה מבקש הפירוק מסכים להצעה, אולם המפרק עצמו מסתייג ממנה, וסבור כי יש להמשיך בהליכי הפירוק, אף שהוא מודה כי משהסיר הנושה מבקש הפירוק את התנגדותו, הרי שעל-פי דין קיימת בעייתיות רבה בהמשך הליך הפירוק הזמני חרף זאת.

מאידך גיסא, עומדים הן מבקשת הפירוק והן המפרק הזמני על כך כי יוטלו על החברה המשיבה הוצאות ההליך, וזאת לשיטתם "נוכח החומרה המיוחדת והפסול שבאורח התנהלותם".
כמו כן, מציע המפרק הזמני לוותר על הדיון הקבוע במעמד הצדדים, ולהכריע את הבקשה לפי כתבי הטענות, וזאת בהתאם לסמכותי שבתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, ניתנת החלטתי זו

1.         אין ספק, כי הצעתה של החברה הינה כזו המייתרת למעשה את הצורך להכריע  במחלוקות שבין הצדדים, באשר עניינה הוא מתן בטוחה בסך החוב נשוא בקשת הפירוק (ואין נפקא מינא, אם טוענת מבקשת הפירוק לחובות נוספים), אשר ניתן יהיה לפורעה במהירות אם וכאשר ניתן פסק-דין כספי לטובת מבקשת הפירוק.

בכך, למעשה, מתייתר ההליך כולו; זאת, באשר בקשת הפירוק לא באה לעולם אלא בכדי לנסות ולגבות חבות נטענת זו, המובטחת כעת באורח אחר, ופוגעני פחות בעבור החברה החייבת.

זאת ואף זאת; חזקה על מבקשת הפירוק ובא-כוחה המלומד כי הם יודעים היטב, כי כל עוד לא ניתן צו פירוק קבוע, קרי - טרם החל שלב ההליך הקולקטיבי של חדלות-הפרעון , הרי שאין בפנינו אלא סכסוך בין שני צדדים מעוניינים. ספק גדול בעיני, האם יכולים מבקשת הפירוק או בא-כוחה "לשים עצמם לפה" לנושים נטענים אשר אינם מעורבים בסכסוך זה, ולנסות ולטעון טענות בשם נושים או בשם טובתם של אותם נושים. די אם אעיר, כי כל אחד מאותם נושים נטענים רשאי, כל אימת שיחפוץ בכך, לנסות ולפתוח בכל הליך חוקי בעניין חובו שלו, ואין בסגירת בקשת הפירוק הנוכחית כדי לחסום אותם - אף לא מהגשת בקשת פירוק חדשה ונפרדת, בגין חובה הנטען של החברה כלפיהם.

2.         כפי שהערתי קודם לכן, הרי כתבי הטענות הרבים שהוגשו במסגרת בקשת הפירוק הזמני, בקשת הביטול ודו"ח המפרק הזמני, חשפו תמונה מורכבת ובעייתית של מספר מחלוקות מקיפות בין הצדדים, עובדתיות ומשפטיות גם יחד.

אכן, על-פניו דומה כי חלק מהתנהלותה של החברה ומקורביה, בעיקר מהבחינה הדיונית (כגון, דרך הטיפול בראיית הדואר האלקטרוני שהוזכרה בכתבי הטענות), נראית על-פניה בעייתית ותמוהה. אלא, שאין בכך בכדי לטשטש את העובדה, כי בקשת הפירוק שבפני הינה בעייתית מאד , וזאת הן מבחינת שיעורו הנמוך של החוב הנתבע, והן ובעיקר נוכח העובדה כי מבקשת הפירוק אינה אוחזת בפסק-דין כלשהו , וזאת כאשר עסקינן בחוב שעל-פניו שנוי במחלוקת.

אמנם, קבלת הצעת הפשרה מייתרת, כאמור, התעמקות והכרעה בכל אותן מחלוקות שהתעוררו בין הצדדים, אולם פטור בלא כלום אי אפשי - וזאת בעיקר נוכח עמידתם של מבקשת הפירוק והמפרק הזמני על פסיקת הוצאות בסכום נכבד, וכן פסיקת שכר-טרחת המפרק - שניהם על חשבון החברה.

3.         בקצירת האומר אעיר, כי חזקה על מבקשת הפירוק ובא-כוחה כי מכירים הם היטב את ההלכה הפסוקה, הנוקטת זהירות רבה ובדרך-כלל נמנעת ממתן צו פירוק בכלל, וצו פירוק זמני בפרט, במקום בו החוב נמוך ושנוי במחלוקת (בעניין זה, ראה למשל פסק הדין בעניין פש"ר 1818/01 אתגרים בע"מ, כפי שאוזכר בידי כונס הנכסים הרשמי).