החלטה בתיק פשר 2083/07

1.       בבקשה שלפני, עותרת חברת טרפיק השכרת רכב (להלן: " המבקשת"), כי אורה על הקפאת ההליכים ועל אישור הסדר נושים. החברה, אשר נוסדה בשנת 1987, עסקה בעיקר בשוק השכרת הרכב. על-פי הנטען בבקשה, במהלך השנתיים האחרונות, וכתוצאה מהחלטות עסקיות שגויות של שניים ממנהליה (שאינם נמנים על בעלי המניות), החלה החברה להיקלע להוצאות כבדות ולאובדן הכנסות, כך שחובותיה לבנק דיסקונט, הוא הנושה העיקרי, תפחו לכדי 32 מיליון ש"ח, וסה"כ חובותיה לכדי 80 מיליון ש"ח.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, ניתנת החלטתי זו:

2.       מעיון בבקשה, כפי שנתקבלה בלשכתי ביום 7.8.2007, ונשלחה לתגובות כשאינני נעתרת למתן צו במעמד צד אחד, עלה כי עניין לנו, במובהק, בבקשה בעייתית ביותר, וזאת מכוחן של מספר סיבות. בין היתר, אופייה של החברה, התנגדות אפשרית מצד נושים מהותיים והיעדר תוכנית משמעותית להבראה, אשר תענה לדרישות החוק. יוער, כי החברה עצמה ביקשה אורכה של 60 יום (!) בטרם תגיש הצעת הסדר כלשהי, אשר תוכל להוות, לכאורה, בסיס להסדר נושים.

לאור האמור לעיל, סירבתי, כאמור,  ליתן צו להקפאת הליכים במעמד צד אחד, וביקשתי עמדת הנושים המובטחים. כמו כן, התבקש פירוט מקורות המימון לתקופת הקפאת ההליכים.

3.       בתשובת החברה, אשר ניתנה זמן קצר לאחר מכן, טען בא-כוחה כי ניתן יהיה לממן את ההקפאה על-ידי גביית חוב הלקוחות של החברה, וכן - וזאת באורח לאקוני למדי - דובר על תקבולים עתידיים צפויים כתוצאה מהפעלת החברה, קרי, השכרה מחדש של כלי-רכב שבבעלותה. כן צורפה הסכמה של בעלי המניות להזרים סך של 150,000 ש"ח, וזאת בתנאי שהסכום דנן ייחשב כ"הוצאות הקפאה" - קרי, יזכה לקדימות על פני החזר החובות לנושים.

4.       ביום 22.8.2007 הגישה החברה הודעה, לפיה נמנעו מרבית הנושים המובטחים מלהגיש עמדתם, וזאת מלבד בנק דיסקונט, הוא הנושה העיקרי של החברה (לא רק משום היותו מובטח, אלא אף לאור אחוז הנשייה שלו מתוך כלל החובות). בנק דיסקונט מתנגד, וכלשונו - מסרב בכל תוקף, להקפאת ההליכים, וזאת, בין היתר, בשל טענותיו להברחת נכסים, היעדר תוכנית הבראה, והיעדרה גילוי נאות בבקשה עצמה.

כמו-כן, הוגשה התנגדות של נושה מהותי נוסף, הטוען, בין היתר, כי החברה ובעלי-מניותיה באו בפני בית המשפט ב"ידיים לא נקיות". זאת, בצד חזרה על הנימוקים המועלים בתגובת בנק דיסקונט.

יוער, כי החברה בהודעתה מיום 22.8.2007, לא העלתה כל נימוק כנגד ההתנגדויות.

5.       לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי עניין לנו במקרה מובהק המצדיק את דחיית הבקשה על הסף, וזאת בלא כל צורך בעריכת דיון או בקבלת תגובות נוספות.

5.1.    עניין לנו בחברה שעיקר פעולתה הינו השכרת כלי-רכב, פעולה שאינה כרוכה בייצור או בהליכים מורכבים המקנים לחברה, ככזו, יתרון על כונס או מפרק.

5.2.    לא הוגשה לבית המשפט תוכנית הבראה, ואף לא ראשיתה של תוכנית כזו, וזאת בניגוד מוחלט לדרישות הדין. אכן, ייתכנו מצבים בהם לא יעמוד בית המשפט "על קוצו של יוד" בעניין הגשה מיידית של תוכנית הבראה מפורטת, אולם זאת, בעיקר כאשר עסקינו בעסקים סבוכים, אשר קיים אינטרס כלכלי וציבורי מהותי בשימורם כ"עסק חי". לא כזה הוא המקרה דנן.

אוסיף ואעיר, כי הצעותיה של החברה, ולו למימון הפעלתה באורח זמני, אין בהן מאומה, מלבד חשיפה של הנושים לסיכון מהותי של דלדול הנכסים וכילויים אגב ניסיון ההקפאה. זאת, שלא לדבר על ההבדל בין הצעת הפעלה זמנית ובין הצעה הכוללת מהלך הבראה משמעותי וארוך טווח. בנסיבות אלו, אין כל סיבה ליתן הקפאה לשישים יום (!), עד אשר יתכבדו בעלי המניות ויגישו, ולו ראשיתה של הצעה מהותית יותר.

5.3.    כל הנושים אשר הגישו תגובתם, מתנגדים באורח נחרץ לבקשה. ראוי לציין, כי התנגדויות אלו אינן נראות, על פניהן, כשרירותיות ואף לא כהתנגדות אינטרסנטית נוכח שיקולי כדאיות אישית גרידא. נהפוך הוא; המתנגדים מעלים טענות קשות ומהותיות היורדות לשורשה של הקפאת ההליכים, ואשר יש לקחת אותן בכובד ראש.

זאת ועוד; המתנגד המרכזי, בנק דיסקונט, אינו רק הנושה המובטח הגדול ביותר, אלא שסך חובו מגיע לאחוז גבוה ביותר מ כלל הנשייה כנגד החברה. לשון אחר; אף אם עסקינן היה בנושה בלתי מובטח, הרי שהיה בכוחו למנוע, לפי שיקול דעתו המוחלט, כל קבלה של הצעת הסדר - דבר אשר, כאמור, אף הוא אינו נראה כלל באופק.

5.4.    כנגד בעלי המניות (אשר כנגד חלקם תלויים ועומדים הליכי פשיטת רגל נוכח ערבותם האישית לחובות החברה), מועלית שורה של טענות, אשר בלא לקבוע כל דעה בעניינן בשלב זה, הרי שאין ספק כי היא מצדיקה לכאורה שימוש בסמכויות חקירה, דבר ההולם יותר הליך של פירוק, להבדיל מהקפאת הליכים.

6.       סוף דבר, דין הבקשה להידחות על הסף. בנסיבות המקרה, ולאור העובדה כי עסקינן בחברה חדלת פירעון אליבא דכולי עלמא, וכי אף כנגד בעלי מניותיה תלויים ועומדים הליכים אישיים של פשיטת רגל, לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות.

ניתנה היום ט"ז באלול, תשס"ז (30 באוגוסט 2007) במעמד הצדדים.