החלטה בתיק פשר 1836/05

מונחת בפני בקשתו עו"ד משה גלר, המייצג את עובדי חברת מנעולי ירדני בע"מ. הבקשה המונחת בפני הינה בקשה להעברת הליך לבית הדין לעבודה, ו/או לפסלות שופט, מחשש למשוא פנים והעדר יכולת לדיון הוגן בתובענה. לחלופין, עותר עו"ד גלר כי יותר למרשיו לתקן את כתב הבקשה ולהוסיף תצהירים.

בקשתו הנוכחית של עו"ד גלר באה, לטענתו, בעיקר בעקבות החלטת ביניים מיום 23.11.06, אשר נוסחה כדלהלן:

" הגיעה העת לשים סוף ל"התכתשות" נמשכת זו בין ב"כ העובדים ובין המנהל המיוחד, ממנה אף עולה החשש כי הוגש תצהיר שקרי.

לפיכך, תקבע המזכירות מועד לדיון בבקשה בנוכחות הצדדים, לרבות המצהיר.

אומר כבר עתה; היה ויתברר כי הבקשה הוגשה לחינם, ולאחר שנפסקו הוצאות זה מכבר למבקשים, לא אהסס להטיל הוצאות כבדות".

לטענת עו"ד גלר, הרי שההחלטה "מנוסחת באורח בוטה ומאיים כבר בשלב הטרומי", ומעלה חשש כי בית המשפט גיבש את עמדתו זה מכבר, חשד המתחזק נוכח פרסומים בעיתונות , לפיהם בהחלטה אחרת הוקיר בית המשפט את פועלו של הנאמן לחברת מנעולי ירדני (אשר הינו המשיב בבקשה שהיתה נשוא ההחלטה מיום23.11.06) ואף אישר לו שכר-טרחה גבוה.

עיינתי בבקשה ובנימוקיה, ואין לי מנוס מלדחותה בשתי-ידיים.

1.         ההלכה הפסוקה הדנה בבקשה לפסילת שופט, קובעת מבחן חד-משמעי: התעוררות של חשד ממשי למשוא פנים, קרי, מצב בו השופט אשר פסילתו מבוקשת גיבש עמדה מוקדמת בלתי-ניתנת לשינוי אודות נסיבות המקרה . מן הראוי להוסיף ולהדגיש, כי המבחן בעניין זה הינו מבחן אובייקטיבי , ואין די בכך כי אחד הצדדים יתרשם, באורח סובייקטיבי, כי השופט "אינו אוהד לעניינו".

נטל ההוכחה בעניין זה מוטל, מטבע הדברים, במלואו על מבקש הפסילה.

2.         בנסיבות המקרה, לא עמדו המבקשים ובא-כוחם, ולו לכאורה, במבחנים הנדרשים עבור הסעד המבוקש על-ידיהם.

החלטת הביניים שבקשת הפסילה הוגשה בעקבותיה, אינה קובעת כל ממצא וכל דעה לעניין הבקשה הנוכחית , קל וחומר שאין עסקינן בהבעת דעה מגובשת ובלתי ניתנת לשינוי. כל שיש בה, באותה החלטה, הינה הבעת אי-נחת נוכח היחסים העכורים בין שני בעלי התפקיד הפועלים בתיק, אשר אכן גרמה לריבוי התכתשויות והתדיינויות משפטיות בעבר , אשר חלקן נראות על-פניהן ככאלו שלא היו מחוייבות המציאות.

אוסיף; הלכה פסוקה היא, כי פסיקות קודמות של שופט בעניינם של אותם צדדים, אין די בהם בכדי לגבש עילת פסלות . זכותו וחובתו של שופט, בעיקר כאשר הוא דן בעניינם של בעלי תפקיד המשמשים כ"ידו הארוכה של בית המשפט" לחוות דעה ולהתריע, מקום בו היחסים ביניהם משפיעים על ההתדיינות המשפטית.

המשכה של ההחלטה, מעבר לאזכר חשדות אשר הועלו בכתבי הטענות - בלא לקבוע בהן ממצא כלשהו, אינה מכילה אלא אזהרה, כי במידה ויתברר כי ההליך הנוכחי נפתח שלא לצורך, נוכח היחסים בין בעלי התפקיד ובלא הצדקה, ואך ורק אם יוכח דבר זה, תשקל הטלת הוצאות כבדות על הצד האחראי לכך.

3.         לא מצאתי, מהיכן תומך עו"ד גלר את מסקנתו, כאילו גובשה כאן דעה קדומה בלתי הפיכה בדבר ההליך עצמו ,  קל וחומר בירורים ומסקנות עובדתיות אשר יתכן ויתבררו בהמשכו של ההליך.

זאת ואף זאת; לא היה כל מקום "לגייס" לצורך זה החלטה בבקשה אחרת לחלוטין בתיק, שאינה קשורה בקשר ישיר לסכסוך הנוכחי, אלא אך לפועלו הכללי של הנאמן. אין מקום להלין את השכר המגיע לנאמן על-פי דין, אך ורק משום שבינו לבין המבקשים נטוש סכסוך. פרשנות מעין זו אינה מתיישבת עם הדין.