החלטה בתיק פשר 1799/04

מונחת בפני בקשה לפירוק חברת דפוס מ.ו.ל. הייטק אומנות בע"מ. הבקשה הוגשה על ידי עובדי החברה, הטוענים לחוב של כ-1.8 מיליון ש"ח כלפיהם. המבקשים מציינים כי בעל השליטה בחברה, דוד לייכטמן, נמצא במאסר בשל הרשעתו בעבירות מס, וכי במהלך החודשים מאי ויוני 2004, החלו לקבל תלושי שכר מחברת "בזק ישיר שירותי הדפסה בע"מ" (להלן: "בזק ישיר") שהיתה במגעים לרכישת החברה, וזאת מבלי לקבל הודעות פיטורין, מחד גיסא, ומבלי שבזק ישיר תתחייב על המשך העסקתם או על תשלום חובות העבר, מאידך גיסא.

החברה, בהתנגדותה, טוענת כי מטרת הבקשה להכשיל עסקה למכירת בית הדפוס שמפעילה החברה.

החברה טוענת כי החוב אינו מבוסס ואינו מפורט, וממילא - אין המדובר בחוב חלוט, באשר מעולם לא הוגשה תביעה לבית הדין לעבודה . מנהל החברה, בתצהירו, טוען כי על פי הסכם קיבוצי בין החברה לעובדיה, הוסכם כי חובות העבר יוסדרו לאחר השלמת מכר החברה למשקיע, ולפיכך מדובר בחוב שטרם הגיע מועד פרעונו. לגבי מרכיב פיצויי הפיטורין בחוב הנטען (כ-800,000 ש"ח) טוענת החברה כי זה מופרך מעיקרו, באשר המבקשים מעולם לא פוטרו, והם עצמם מודים כי משכורתם המשיכה להשתלם, גם אם ע"י בזק ישיר.

לטענת החברה, בעקבות הגשת הבקשה הוקפא המו"מ עם הרוכשת (בזק ישיר) והיא, ביחד עם העובדים, השתלטה על הדפוס ומפעילה אותו. לטענת החברה הכשילו העובדים והרוכשת עסקה בשווי של כ-7 מיליון ש"ח, ומנהל החברה אף פנה בתביעה כנגד הרוכש בשל כך .

המבקשים, בתשובתם, טוענים כי החוב אינו שנוי במחלוקת, ואף מצרפים אישור רו"ח של החברה לגבי 13 מבין המבקשים. חוב מאושר זה עומד ע"ס 1,681,755 ש"ח. לטענתם, מודה החברה כי המקור היחידי לתשלום חובותיה הוא במכירתה לצד שלישי. המשיבים טוענים כי נכסה העיקרי של החברה - מכונת דפוס בשווי של כ-2.8 מלייון ש"ח נמכרה ביום 10.1.2005 במסגרת תיק הוצל"פ שנפתח לבקשת בנק מרכנתיל דיסקונט, ואף מונה כונס נכסים לענין זה. המפעל הושכר לרוכשת הפוטנציאלית, ופעילות החברה פסקה.

הרוכשת הפוטנציאלית, בזק ישיר, ביקשה אף היא להצטרף לבקשת הפירוק. לטענתה, ניהלה במשך חודשים ארוכים מו"מ עם לייכטמן על רכישת החברה, ומכיוון שהיה ידוע כי הוא צפוי להאסר בגין עבירות מס, הוסכם כי היא תפעיל את החברה כ"עסק חי", בתקופת הביניים. ביולי 2004, ולאחר שהתברר לרוכשת, לטענתה, כי הוצגו בפניה מצגי שווא, ביטלה את ההסכם וטוענת לחוב שנוצר כלפיה, בסך של כ-600,000 ש"ח .

במהלך הדיון התבררו עובדות נוספות; ב"כ החברה בעצמו הודה למעשה כי עומד, כנראה, חוב ניכר כלפי לעובדים. זה המקום לציין כי לא שמעתי כפירה כלשהי מפי החברה באישור רו"ח המדבר על חוב העולה על 1,6 מיליון ש"ח וזאת רק כלפי 13 מהעובדים .

יתרה מכך, בקשת הפירוק הוגשה לבית המשפט ביום 19.7.04 ונמסרה לידי החברה קרוב לאותו מועד. ב"כ החברה טוען אמנם כי הוא לא קיבל דרישת חוב מפורטת מהעובדים והוא איננו יכול להתייחס לטענות כלליות בדבר חובות. אלא שנשתכחה ממנו כנראה העובדה כי מאז שהוגשה בקשה זו ועד לדיון היום יכול גם יכול היה להפגש עם ב"כ העובדים על מנת לנסות ולהסדיר את החובות. אלא שהוא בחר שלא לנקוט בפעולה כלשהי לענין זה. יצויין כי ב"כ החברה בהגינותו ענה לשאלתי כי אמנם לא ישב עם הצדדים כדי לברר את הדרישות והטענות.

זאת וגם זאת; ב"כ החברה הודה כי החברה איננה פעילה ומכונת הדפוס נלקחה ממנה על ידי כונס נכסים שנתמנה על פי בקשת בנק מרכנתיל דיסקונט. מנהל החברה מרצה עונש מאסר בפועל בגין עבירות מס, ובאם ינוכה מתקופת מאסרו שליש הוא עשוי להשתחרר רק בעוד חודש ימים , כך על פי דברי ב"כ החברה.

אם לא די בכל אלה, הרי שמוזרה בעיני טענתו של ב"כ החברה לפיה על בזק ישיר לשלם לעובדים פיצויי הפיטורים בגין תקופת העסקתם בחברה. על פי דבריו זכותם לפיצויי פיטורים צמודה אליהם ומחייבת את בזק ישיר. אלא ששוב נשתכחה ממנו ההלכה לפיה כאשר עובד מחליף מעביד הרי שהמעביד החדש חייב בפיצויי הפטורים של העובד רק אם הוא לקח על עצמו חובה זו. לעניינו הצהיר ב"כ בזק ישיר מפורשות כי לא רק שלא נטל על עצמו את החובה הזו הוא גם איננו מתכוון לשלם להם.

טענת ההגנה היחידה, למעשה, העומדת לחברה היא עצם קיומו של הסכם רכישה עם בזק ישיר. בזק ישיר מעלה טענות כנגד אותה עיסקה, לרבות, טענה כנגד העובדה שהעיסקה לא הבשילה כדי הסכם מחייב. לא כאן המקום לברר את המחלוקות שבין החברה לבין בזק ישיר. אם אמנם יסבור מר לייכטמן, לאחר שישוחרר מבית הסוהר, כי הוא עומד על טענותיו כלפי בזק ישיר, מתן צו הפירוק לא מונע ממנו הגשת תביעה וניהול התדיינויות עם בזק ישיר. אלא שדבר זה לא יעשה על גבם של העובדים על דרך התנגדות לבקשת פירוק.

נכון להיום עומד חוב על פי הסכם קיבוצי ועומד אף חוב ספציפי על פי אישורים שהוציאה החברה. בצדק טען ב"כ העובדים כי החברה לא ענתה לשאלה הבסיסית מאוד בענין זה, האם היא מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה כלפי המבקשים, ולו במקצת ההתחייבויות. ב"כ המבקשים נסמך בין היתר גם על העובדה כי למיטב ידיעתו החברה לא עמדה בדרישות פסק הדין שניתן כנגדה על פי תביעת בנק מרכתיל דיסקונט, ומונה לה כונס נכסים למימוש מכונת הדפוס שהיא הנכס העיקרי של החברה. גם עובדה זו לא הוכחשה על ידי ב"כ החברה.

זאת וגם זאת, המבנה בו שכנה החברה הושכר למפעיל החדש ולא כל העובדים עובדים אצל המפעיל החדש.

אני מקבלת את טענתו של ב"כ העובדים כי על פי ההלכות הקיימות לבית משפט יש סמכות להורות על פירוק החברה גם אם החברה חולקת על החוב אך מאידך גיסא היא חדלת פרעון.

על פי סעיף 258(3) לפקודת החברות הרי אם הונחה דעתו של בית המשפט כי החברה איננה מסוגלת לפרוע את חובותיה רואים בה כחדלת פרעון, והדבר מקים עילת פירוק לפי סעיף 257(4), זאת אף אם לא נשלח לה מכתב התראה או לא ניתן כנגדה פסק דין. לענייננו, ובהתחשב בכל האמור לעיל, שוכנעתי כי אין ביכולתה של החברה לעמוד ולו במקצת התחייבויותיה.

אני מקבלת כמו כן את בקשתו של ב"כ הכנ"ר לפיה יש מקום למנות מנהל מיוחד וזאת כיוון שיש צורך בפעולות דחופות מסויימות. בין היתר לאור העובדה כי ראוי לבדוק אם בעל המניות קיבל סכומים כלשהם על חשבון המכירה של החברה. סכומים אשר, בסופו של יום, ישולמו לעובדים על ידי המל"ל תחת על ידי החברה.

על פי הבקשה שהוגשה לבית משפט זה, ולאחר שהודעה על דבר בקשת הפירוק פורסמה כדין והומצאה תעודה מאת הרשם לפי תקנה 7 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, ניתן בזה צו פירוק לפיו:

1.         החברה הנ"ל תפורק בידי בית-משפט על פי הוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999 ופקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983.

2.         כונס הנכסים הרשמי בתל-אביב ידאג לכינוס אסיפות נושים לעניין החברה שבפירוק.