החלטה בתיק פשר 1735/05

עסקינן בבקשת המפרק הזמני למועדון הכדורגל הפועל רמת גן, להורות על בטלות הוראת סעיף   4ב. לתקנון התאחדות הכדורגל, המורה על הפחתת 9 נקודות ליגה ממאזן קבוצת כדורגל, אשר נגדה ננקטו הליכי פירוק, ולקבוע כי הוראה זו אינה חלה על הקבוצה שבפירוק.

זה המקום לציין, כי בקשה דומה במהותה הוגשה במסגרת בש"א 17114/05 על-ידי מר אליעזר ניר, מנהל קבוצת הכדורגל לשעבר, גם היא כנגד אותו סעיף 4ב. לתקנון ההתאחדות. מבלי שאדון בסוגית מעמדו של מר אליעזר ניר בהגשת בקשות כגון דא, טענה שהועלתה במסגרת תגובת ההתאחדות לאותה בקשה, הרי שהחלטתי במסגרת בקשה זו מטעם המפרק הזמני, תיתן מענה אף לבקשה שהוגשה כאמור במסגרת בש"א 17114/05 ותייתר את הדיון בה. 

1.         במהלך עונת המשחקים 2004-2005, התקינה ההתאחדות לכדורגל את הוראת סעיף 4ב. לתקנון, הקובעת כלהלן;

"4ב. (א) קבוצה החברה בהתאחדות, אשר ניתן כנגדה ו/או כנגד התאגיד המנהל אותה צו להקפאת הליכים ו/או צו פירוק או שמונה לה מפרק ו/או נאמן ו/או כונס נכסים, בין במינוי זמני ובין במינוי של קבע, תחולנה לגביה ההוראות הבאות:

...

(3) ניתן הצו במהלך עונת המשחקים, יופחתו ממאזנה של הקבוצה באופן אוטומטי ומיידי 9 נקודות ליגה.

על אף האמור לעיל, ניתן הצו כאשר נותרו לקבוצה 10 משחקי ליגה עד לתום העונה או במהלך הפגרה, יופחתו הנקודות ממאזן הקבוצה בעונת המשחקים שלאחר מכן".

בהתאם להוראת סעיף 4ב. לתקנון המצוטט לעיל, הפחיתה ההתאחדות לכדורגל (להלן גם: "המשיבה" ו/או "ההתאחדות") ממאזנה של הקבוצה שבפירוק, 9 נקודות ליגה.

2.         טוען המפרק הזמני (להלן גם: "המבקש") כי מבחינה אריתמטית, הפחתת 9 נקודות משמעה "מחיקת" 3 ניצחונות במשחקי הליגה, או "מחיקת" נקודות של 9 תוצאות תיקו. לטענתו, עסקינן בהוראה הפוגעת פגיעה קשה וממשית בנכסה העיקרי והיחיד כמעט של הקבוצה שבפירוק, הוא רישומה כקבוצת כדורגל פעילה בליגה הארצית לכדורגל. זאת משום שהוראה זו גוזרת על הקבוצה, כמעט בוודאות, ירידה לליגה נמוכה יותר לעונת המשחקים 2005-2006, שלא לדבר על מניעת עלייתה לליגה גבוהה יותר. כך, מסכלת אותה הוראה ומשבשת את אפשרות מכירת הקבוצה לצד שלישי כ"עסק חי", במחיר ראוי ומתאים.

            המבקש טוען, כי עסקינן בסנקציה אוטומטית, שרירותית וגורפת, המענישה למעשה את המפרק הזמני, השחקנים, הנושים וקופת הפירוק, כאשר אין ולא הייתה למי מהם מעורבות כלשהי בניהול הכושל הקודם של הקבוצה.

3.         טענתו העיקרית של המפרק הזמני היא, כי הוראת סעיף  4ב. לתקנון ההתאחדות,  עומדת בסתירה מוחלטת להלכה המנחה שנקבעה בפש"ר 1802/02 בבש"א 4031 בעניין מועדון הכדורגל הכוח רמת גן נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל ואח' (להלן: "הלכת הכח רמת גן"), שכן היא איננה עולה לכאורה בקנה אחד עם דיני חדלות הפירעון, ומתיימרת להעמיד את הוראות תקנון ההתאחדות מעל הוראות קוגנטיות שבחקיקה ראשית. לטענתו, בית המשפט של פירוק הוא הטריבונל היחיד המוסמך, על פי דין, לדון ולקבוע בעניינים המשפיעים השפעה מהותית על נכסי החברה שבפירוק ועל נושיה, ובמיוחד להטיל "סנקציות" בשל עצם כניסתה של הקבוצה להליכי חדלות פירעון.

4.         זאת ועוד; לטענת המבקש, הטלת הסנקציה העונשית לכאורה על הקבוצה שבפירוק בהורדת אותן 9 נקודות, סותרת אף את הוראת סעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג - 1983, בו נקבע כי;

"267. צו פירוק מעכב הליכים - 

משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".

לטענת המפרק הזמני, מלשון סעיף 267 לפקודה אנו למדים כי אסור היה להתאחדות להטיל סנקציה כלשהי נגד הקבוצה שבפירוק, ולהפחית נקודות ממאזנה, שכן מדובר בנקיטת "הליך" כנגד הקבוצה שבפירוק, אשר נפתח בלא קבלת רשות מבית המשפט של פירוק ובתנאים שיקבע.

            בבקשתו, מצטט המבקש קטעים מהחלטתי בעניין הכח רמת גן, תוך שהוא מנסה להקבילם לנסיבות המקרה דנן.  

5.         מנגד, טוענת ההתאחדות לכדורגל (להלן גם: "ההתאחדות" ו/או "המשיבה"), כי הוראת סעיף 4ב. לתקנון ההתאחדות נשוא הבקשה, אינה מתנגשת עם הוראות הדין, ואינה עומדת בסתירה להלכת הכח רמת גן. לטענתה, שוגה המפרק הזמני במתן פרשנות רחבה מידי ומרחיקת לכת להלכת הכח רמת גן וגוזר ממנה מסקנות שגויות. זאת משום שאם נלך לשיטתו של המפרק הזמני, כי אז מרגע שנכנסת קבוצה להליכי פירוק, אין ההתאחדות רשאית לכאורה להטיל עליה סנקציות כלשהן, העלולות להשליך, במישרין או בעקיפין, על קופת הפירוק ונושי החברה. כך למשל, החלטות של הרשות לבקרת תקציבים שלא לאשר תקציב קבוצה, כמו גם החלטות במישור המשמעתי, דוגמת הרחקת שחקן, שיש בהן כדי להשפיע באופן ישיר על התנהלותה המקצועית והכלכלית של הקבוצה, דינן לכאורה להתבטל, היות ויש בהן כדי להשליך, במישרין או בעקיפין, על קופת הפירוק ונושי החברה. המשיבה סבורה, כי תוצאה שכזו, פרי פרשנותו הרחבה של המפרק הזמני את הלכת הכח רמת גן, אינה מתקבלת על הדעת.

6.         זאת ועוד; לטענת ההתאחדות, טענת המבקש כי הזכות לרישום קבוצת הכדורגל כקבוצה פעילה בליגה הארצית הינה הנכס העיקרי של הקבוצה, וכל פגיעה בזכות זו מהווה פגיעה לכאורה בנושי החברה, אשר עליה להתבטל, יוצרת עיוות במציאות הספורטיבית. לטענתה, העובדה שהקבוצה שיחקה בליגה הארצית בעת כניסתה להליכי הפירוק, אינה מקנה לה זכות אוטומטית להשתתף במשחקי ליגה זו עד ליציאתה מהליכים אלה. זכות זו מותנית לטענתה במילוי תנאים מוקדמים הקבועים בתקנון ההתאחדות.

7.         טענתה העיקרית של ההתאחדות היא, כי הוראת סעיף 4ב. לתקנון ההתאחדות, אינה עומדת בסתירה להלכה שנקבעה בעניין הכח רמת גן, ואינה מתנגשת עם דיני חדלות הפירעון הקוגנטים. לטענתה, הקפאת החובות לקבוצה שבפירוק יוצרת לה יתרון ממשי אל מול קבוצות האחרות שבליגה, המתורגם הלכה למעשה ליתרון ספורטיבי. ההתאחדות מסכימה, כי חוסר השוויון בין גופים המתחרים זה בזה, הנוצר בעקבות הליכים של חדלות פירעון, אינו ייחודי לתחום הספורט, כפי שאף צוין בהלכת הכח רמת גן, אלא שלטענתה הוא מתחדד על כר הדשא.