החלטה בתיק פשר 1700/05

מונח בפני ערעורה של חברת זנלכל בע"מ (להלן: "המערערת"), כנגד הכרעתם של נאמני קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ (להלן: "הנאמנים" ו"קלאבמרקט", בהתאמה), לדחות חלק מתביעת החוב שהגישה המערערת. במסגרת הערעור, העלתה זנלכל מספר טיעונים כנגד הכרעת הנאמנים, לרבות אי עמידה בחובת הנמקה, התעלמות ממסמכים וכיוצא באלו. אלא, שבסופו של דבר הצטמצם עיקר המחלוקת לסוגיה מרכזית אחת: האם היתה קלאבמרקט זכאית ל"בונוסים" (קרי, מחיר מופחת למוצרים הקבוע בחוזה בין קלאבמרקט לספק, כפונקציה של היקף הקניה), וזאת נוכח קריסתה והעובדה כי עקב הקריסה, הפרה את החוזה עם הספק ולא שילמה את כל התמורה המגיעה לו.

אין חולק, כי הסכום שבמחלוקת בערעור זה, או למצער חלקו הארי, קשור לעובדה כי לגרסת הנאמנים עובדת קריסתה של קלאבמרקט אינה מאיינת את שיעורי הבונוס, ואינה מחזירה את המחיר באורח אוטומטי לשיעורו הגבוה יותר, אשר היה נותר בתוקפו במקרה של היקף מכירה נמוך מן "ההיקף הקובע" לבונוס, כפי שהוא קבוע בחוזה בין הצדדים.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים וכונס הנכסים הרשמי, ולאחר שהמערערת קיבלה, לפנים משורת הדין , זכות להגשת תגובה נוספת המתייחסת לאמור בעמדת כונס הנכסים הרשמי, ניתנת החלטתי זו.

1.         סוגיית היחסים בין מוסד ה"בונוס" המסוכם בין ספק לרשת קמעונית ובין הקלעות הרשת לחדלות פרעון, נדונה על-ידי בהרחבה בפסק-דין בערעור אחר שהוגש על הכרעת נאמני קלאבמרקט בתביעת חוב: פש"ר 1700/05, בש"א 23086/06 שקד תבל בע"מ נ' קלאבמרקט. על-פניו נראה כי הסוגיה העולה בו, ואף חוזה הבונוס שעמד בבסיס המחלוקת שבין הצדדים לאותו עניין, דומים עד מאד לנסיבות ענייננו אנו.

גם בעניין שקד, דובר בחוזה קצר, אשר התייחס ל"יעדי מכירות" וכיוצא באלו. נוכח כותרת זו, טענה המערערת באותו עניין, כי ראוי לפרש את החוזה, כמביא מאליו לפרשנות לפיה אם התמוטטה הרשת טרם ששילמה את מלוא הסכום בעד המוצרים, לא נכנס ה"בונוס" לתוקפו. בין יתר טענותיה, ניסתה המערערת אף לתמוך את הדברים בכותרות ההסכם, אשר דיברו על "יעדי מכירות".

2.         בפסק-דיני בעניין שקד, חזרתי על ההלכה הידועה והמושרשת, כי חוזה מפורש בדרך-כלל כפשוטו; בית המשפט עשוי לסטות מכלל זה, אך ורק במקרים חריגים, בהם מוכחת באורח ברור סתירה בין התכלית ללשון , באורח שפרשנות החוזה מביאה לתוצאה אבסורדית, או כזו שאין הדעת סובלת אותה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל, תמיד, על הטוען לפרשנות החורגת מלשון החוזה, ואין עסקינן בנטל קל להוכחה.

זאת ועוד; כאשר הוראות ההסכם מבהירות באורח חד משמעי, כי שיעור הזמנה פלוני יזכה למחיר X, ואילו שיעור אלמוני שמעבר לסף מסויים במחיר Y, הרי שלשון החוזה מלמדת כי עניין לנו בקשר פשוט בין היקף הזמנה לבין מחיר ליחידת סחורה מוזמנת:

" די באמור לעיל, בכדי להטיל ספק גדול באחת מהטענות ה"פרשניות-מקדמיות" של המערערת, לפי מהעובדה כי החוזה בין הצדדים נושא כותרת של "הסכם יעדים" בכדי להצדיק את מסקנתה כי "ברור לכל" כי לבונוס יש משמעות רק "במסגרת הדיון ביעדי המכירות" - זאת כאשר ההסכם עצמו נוקט בלשון פשוטה וברורה, אשר לכאורה יוצרת קשר ישיר בין כמות הרכישות לבין ירידת רף המחיר.

לשון אחר: כשם שהסכם אשר ברור מלשונו ותכליתו כי הוא הסכם מכר דירה, אינו הופך לאקדמי ובלתי-מחייב גרידא, אך משום שהוא נושא את הכותרת "זכרון דברים", כך אין הסכם הדן במחירים וכמויות הזמנה הופך ל"דיון" בלתי מחייב גרידא, אך ורק בשל הכותרת שנתנו לו הצדדים. גישה שכזו עומדת בניגוד לעקרונות היסוד של דיני החוזים, ואין מנוס מדחייתה" (ההדגשות אינן במקור - ו.א).

דברים אלו מדברים בעד עצמם, ואני מאמצת אותם כחלק בלתי נפרד אף מהחלטתי זו.

3.         הקביעה המרכזית בעניינה של שקד תבל הינה, כי אין די בטענת המערערת, לפיה "ברור מאליו" כי לו היתה יודעת כי קלאבמרקט עתידה לקרוס ולא לשלם את המגיע ממנה, לא היתה מסכימה כלל ועיקר להפחתת מחירים במסגרת "בונוס". זאת, באשר טענה זו יפה ונכונה לכל ספק ולכל חוזה באשר הוא ; אף ספק סביר לא היה חותם על חוזה, לו ידע מראש כי הצד השני יקלע לחדלות פרעון, אלא שאין בכך בכדי להוכיח את הטענה הספציפית כלפי הבונוס דווקא, במקום בו נראה הדבר אך ורק כמדרג פשוט וברור של מחיר תלוי-היקף הזמנה. הפרת החוזה עקב הקריסה יוצרת חיוב אשר ניתן לתרגמו לתביעת חוב, אולם אינה מאיינת את ההסכם עצמו; קל וחומר, שאין היא מאיינת תניה ספציפית בחוזה (אלא אם כן נקבע הדבר באורח ברור בין הצדדים), או גורמת להעלאה למפרע של המחיר וביטול המדרג נשוא היקף ההזמנות. וכלשון פסק הדין בעניין שקד:

" קריסתו של אחד הצדדים לחוזה אינה אלא סיכון כלכלי-מסחרי, שהינו אחד מהסיכונים אותם מחלקים הצדדים במסגרת ההסכמה החוזית. בוודאי שאין מקום לאמץ דין, לפיו מרגע שנכנס אחד הצדדים לחדלות פרעון, משתנה פרשנותם של כל החוזים והופכת לפרשנות גורפת וחד-צדדית לטובת הצד שכנגד.

אי לכך, אין רבותא בכך כי המערערת לא היתה נכנסת לעיסקה (קרי, היתה מסרבת ליתן בונוס כלשהו) לו ידעה בוודאות כי קלאבמרקט תקרוס, אלא ראוי לדון בכך באספקלרייה של חלוקת הסיכונים: האם החוזה שבין הצדדים מבטל את הבונוס על רכישות באורח אוטומטי היה והרוכש יקרוס (קרי, גלגול הסיכון על הרוכשת), או שמא הוא משאיר אותו בעינו (קרי, גלגול הסיכון על המוכר)". (ההדגשות אינן במקור - ו.א)