החלטה בתיק פשר 165/96

מונחת בפני בקשתו של יוסף מולאור, כונס נכסיהן ומנהלן של חברת מחצבות מוריה בע"מ ושל חברת מוריה חברה קבלנית להנדסה אזרחית בע"מ (להלן: " הכונס"; " מחצבות מוריה" ו-" מוריה הנדסה", או שתי החברות ביחד - " החברות",בהתאמה), בה הוא עותר כי בית המשפט יתיר לו לשלם לבנק הפועלים (להלן: " הבנק") סך של 135,000$ בצירוף מע"מ. מן האמור בבקשה עולה, כי במסגרת תפקידו למימוש נכסיהן של החברות, חתם הכונס על הסכם עם חברת מחצבות רקפת בע"מ (כיום בפירוק; להלן: " רקפת"), על פיו רכשה רקפת את נכסי החברות. בסכסוך אשר נתגלע בין הכונס ובין רקפת, טען הכונס כי על רקפת להעביר את יתרת התשלום עבור הציוד אשר נמכר, ומנגד טענה רקפת כי הייתה רשאית לבטל ההסכם. סכסוך זה נדון בפני שלוש ערכאות בתי המשפט המחוזיים - בתל-אביב, בירושלים ובחיפה.

במסגרת ההליכים בבית משפט זה, ניתנה החלטה על ידי כבוד סגן הנשיא לויט (להלן: " החלטת המכירה"), כי על רקפת לפנות את המחצבה באזור תפן, ולהשיב את הציוד שבה לידי הכונס, כי על הכונס לפעול למכירת הציוד, וכי הבירור לגבי הזכאות בתמורה יידון בעתיד. הציוד נמכר באישור בית המשפט תמורת סך של 135,000$ בצירוף מע"מ, אשר שולמו ביום 17.2.2000. מאז מופקדים הכספים בקופת הכינוס. רקפת התנגדה לבקשתו של הכונס מיום 26.3.2000 להעביר הכספים לבנק, ובהמשך ביקשה חברת Conifer Reality Limited (להלן: " קוניפר") להצטרף להליך ולהתנגדות רקפת, וזאת מן הטעם שלטענת קוניפר משועבדים לה חלק מן הכספים להבטחת הלוואת בעלים שנתנה לרקפת. נוכח תגובת הכנ"ר לאותה בקשה, היא נמחקה לבקשת הכונס.

יצוין, כי קוניפר צורפה כמשיבה לבקשה דנן, אך זו נמנעה מליתן תגובתה על אף 2 הזדמנויות אשר ניתנו לה לעשות כן. אשר על כן, אין לראות בקוניפר כמי שמתנגדת לבקשת הכונס להעביר הכספים לבנק.

רקפת הגישה, במסגרת בהליכים, אשר התנהלו בבית המשפט המחוזי בירושלים, תביעה בסך כ-1,350,000 ש"ח כנגד מחצבות מוריה וכנגד הבנק. על פי החלטת כבור השופט זילברטל מיום 15.12.2003, הופסקה התובענה, וחידושה הותנה בתשלום הוצאות בסך 40,000 ש"ח על ידי רקפת (להלן: " החלטת ההוצאות").

רקפת הגישה, במסגרת ההליכים אשר התנהלו בבית המשפט המחוזי בחיפה, באמצעות מפרקה - עו"ד רונן גפני, בקשה כי בית המשפט יורה לכונס להעביר לרשותו את הכספים ממכירת הציוד. כבוד סגן הנשיא גינת קבע בהחלטתו מיום 28.9.2004 (להלן: " החלטת הבירור"), כי על הסכסוך להתברר בפני ערכאה אזרחית מוסמכת, וכי נוכח החלטת כבוד השופט זילברטל מיום 15.12.2003 עומדת בפני המפרק האפשרות להמשיך התביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בכפוף לעמידה בתנאים שהוצבו בהחלטתו. כן הוסיף כב' סגן הנשיא גינת כי גורל התמורה ממכירת הציוד, אשר מופקדת בקופת הכינוס, תוכרע על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב.

רקפת הגישה תגובה באמצעות מפרקה. לטענתו, הסכסוך אשר נתגלע בין רקפת ובין החברות לא הוכרע בהחלטת המכירה. כן טוען מפרקה של רקפת, כי נוכח היעדר כספים בקופת הפירוק של רקפת, לא ניתן היה להמשיך את ההליכים בירושלים, בהתאם להחלטת ההוצאות. מפרקה של רקפת טוען, כי פועל יוצא מכך, הוא כי הכונס אינו יכול לפטור עצמו מלהגיש בקשה מתאימה לערכאה המוסמכת לבירור המחלוקות בין החברות ובין רקפת, אשר יהא בה כדי להכריע בגורל הכספים אשר בקופת הכינוס. אשר על כן מבקש מפרקה של רקפת כי הבקשה תידחה, תוך שבית המשפט יורה לצדדים היכן וכיצד להמשיך בבירור סכסוך הבעלות בציוד אשר נמכר.

הכונס, בתשובתו, טוען כי מפרקה של רקפת מנסה בתגובתו לערער על החלטת ההוצאות והחלטת הבירור, וכי יש לדחות ניסיון זה על הסף בהיות החלטות אלו פסקי דין חלוטים. כן טוען הכונס, כי משפתחה רקפת בבירור סכסוך הבעלות בבית המשפט המחוזי בירושלים, וזאת בעקבות החלטת המכירה, ומשעל פי החלטת ההוצאות הופסקה התובענה שם ונקבע כי היא תימשך בכפוף לתשלום ההוצאות, הרי שאין להשיב הגלגל אחורה עתה ליום מתן החלטת המכירה. המפרק מציין כי החלטת הבירור מציינת מפורשות, כי לעובדה שקופת הפירוק של רקפת ריקה אין כל משמעות לנושא הערכאה הרלוונטית לבירור הסכסוך. עוד טוען הכונס, כי רקפת ביטלה כבר ביום 13.5.1999 את ההסכם בינה ובין הכונס, ועל כן אין לה זכות כלשהי בנכסים או בתמורתם.

כונס הנכסים הרשמי טוען בתגובתו, כי לאור החלטת הבירור, אשר ראתה בהחלטת ההוצאות ככזו המסיימת את המחלוקות הקיימות בין רקפת ובין הכונס, ומכיוון שרקפת לא פעלה, בין אם בעצמה ובין אם באמצעות מפרקה, להגשת תביעה חדשה או לחידוש ההליכים בירושלים, הרי שאין מניעה מלשלם את תמורת המכירה לבנק.

לאחר שעיינתי מטענות הצדדים ובתגובת הכנ"ר, ניתנת החלטתי זו:

1.                   אין עוררין בענייננו, כי הייתה זו רקפת אשר פתחה בהליכים בבית המשפט המחוזי בירושלים, בהם תבעה נזקיה הנטענים מהחברות, ואשר על פי תוצאתם הייתה נקבעת זכותה של רקפת לכספים כלשהם מהחברות. על פי ההחלטה בעניין ההוצאות הופסקה תובענה זו, והמשכה הותנה בתשלום הוצאות על ידי רקפת. משלא שולמו הוצאות אלו, וזאת בלא כל קשר למצב הכספים בקופתה של רקפת, בין אם נכון להיום ובין אם נכון ליום בו ניתנה החלטת ההוצאות, הרי שרקפת ויתרה על זכותה להמשיך בתובענה. יוצא, אם כן, כי רקפת ויתרה להלכה ולמעשה על המשך בירור תביעתה בבית המשפט המחוזי בירושלים. משכך, הרי שהחלטתו של כבוד השופט זילברטל מהווה פסק דין לכל דבר ועניין, בה נדחו טענות רקפת כנגד החברות. יצוין, כי כך קבע גם כבוד השופט גינת מפורשות בהחלטת הבירור.

2.                   רקפת, אשר לא חידשה את תביעתה בבית המשפט המחוזי בירושלים, ואף לא הגישה תובענה אחרת, מנועה, ואף מושתקת, מלהעלות כיום במסגרת ההליך דנן טענות אשר נדחו בהחלטת ההוצאות, אף אם לא נדונו לגופן ומשכך הדבר, הרי שאין לרקפת כל זכות אשר על פיה היא יכולה לדרוש כי הכספים לא יועברו לבנק הפועלים כבקשת הכונס.

3.                   לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל במלואה. הגם שקופת הפירוק של רקפת ריקה, לא ניתן להתעלם מניסיונה להשתמש שלא כדין בהליך דנן כערכאת ערעור על החלטות קודמות של בתי משפט אחרים. אשר על כן תישא קופת הפירוק של רקפת בהוצאות הכונס ובשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום כ"ז באלול, תשס"ז (10 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים.

תפארת

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: