החלטה בתיק פשר 1554/07

מונחת בפני בקשתה של חברת פנפורד (ישראל) בע"מ, כי אתן צו לפירוקה הזמני של חברת א.י.א יהלומים בע"מ. המשיבה מתנגדת לסעד הפירוק הזמני ולבקשת הפירוק בכלל, וזאת מטעמים דיוניים ומהותיים גם יחד. לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, ניתנת החלטתי זו.

1.         דין טענותיה הדיוניות של המשיבה להדחות על הסף.

אכן, אין ספק כי לטובת בנק איגוד רשום לכאורה שיעבוד צף על כלל נכסי החברה. זאת ועוד; ספק גדול אם ניתן, בשלב כה מקדמי של בקשת פירוק, לתקוף את השעבוד או לבקש סעדים הכרוכים בכך. אלא מאי? קיומו של שעבוד, אף אם הוא תקף לחלוטין ומקיף את כלל נכסי החברה, אין בו בכדי לבלום או להביא לדחייתה של בקשת פירוק כנגד החברה . זאת, בין היתר, הן משום שלמפרק סמכויות לבדוק את השעבודים, והן משום שאף אם כל הנכסים משעובדים ולא נפל פגם בשעבוד, הרי שהליכי פירוק עשויים לאפשר, בסופו של דבר, אף הליכי חקירה ובמידת הצורך תביעות אישיות כנגד מנהלי החברה , אשר מצבת נכסיהם נבדלת ונפרדת ממצבת הנכסים של הישות המשפטית.

כך או כך, נפסק בעבר ולא בכדי, כי נושה מובטח אינו יכול להתנגד לבקשת פירוק בטענה כי היות והכל משועבד, הרי ש"אין תועלת בהליכים" (פש"ר 1941/02 בש"א 18788/02 בנק הפועלים נ' פיתהות מעדן). אי לכך, ספק גדול אם צירופו של הנושה המובטח במקרה הנוכחי היה מעלה ומוריד, באשר הטענות היחידות שיש להן משקל, בכל האמור בבקשת הפירוק, הינן טענות הנוגעות ליחסים בין המבקשת לחברה שפירוקה מבוקש.

זאת ואף זאת; דווקא כניסתה המהירה של החברה, בהסכמה, להליכי כינוס נכסים, והעברה מהירה של נכסים לבנק עשויים לחזק את בקשת הפירוק, הן נוכח העובדה כי הדברים מרמזים על חדלות פרעונה של החברה, והן משום שהם עשויים (בלא כל צורך לפסוק ולקבוע ממצאים בשלב זה) לחזק את חששם של הנושים הבלתי מובטחים מקיפוח ומאי-שמירה על האינטרס הלגיטימי שלהם.

אוסיף ואעיר, כי אין לי אלא לתמוה על הדרך בה קובל בא-כח המשיבה על עצם ה"יומרה" (כך כלשונו) לפקח על הנושה המובטח, באשר חזקה על כל העוסק בדיני חדלות פרעון כי הוא יודע היטב, כי בדיקת שעבודים וניסיון לפקח (ובמידת הצורך אף לנסות ולהגביל) על פעילות הנושה המובטח, הינה, באורח מובהק, זכותו ואף חובתו של מפרק , בכובעו כמייצגם של הנושים הבלתי מובטחים.

2.         בכל הנוגע למחלוקות אודות המעשים והמחדלים לכאורה של החברה, נושיה והנהלת הבורסה, וכן לעניין סוגיית תום-הלב שמועלית בתגובות. אין ספק, כי קיימות בעניין זה מחלוקות עובדתיות ניכרות, אלא מאי? בנסיבות המקרה, דומה כי אין כל צורך להכריע בהן כדי להכריע את הבקשה שבפני .

במה אמורים דברים? אף אם הבקשה הראשונית לא הצליחה לבסס תשתית עובדתית מספקת למתן סעד פירוק זמני במעמד צד אחד , הרי דומה כי דווקא תגובתה של המשיבה מחזקת ומבססת היטב את הטענה, כי היא חדלת פרעון אליבא דכולי עלמא . לאחר עיון בתגובה, הרי שקשה עד מאד לחלוק על העובדות הבאות:

א.         החברה הסכימה מרצונה, לסעד כינוס נכסים לטובת נושה מובטח, אשר לטענתה היא, כל נכסיה משועבדים לו. במסגרת זו הסכימה למסור לבנק, ב"הליך מזורז" ולאלתר, את כל מלאי היהלומים שלה (מלאי המהווה נכס עיקרי), וזאת בתקווה שהלה יעמיד לה אשראי נוסף, שאף לשיטתה הכרחי לשם המשך פעילותה .

במסגרת זו, הועברו אף מסמכים רבי חשיבות לבנק, ואשר לטענת המשיבה, הוא מסרב להחזירם.

ב.         החברה חבה כספים בסכום ניכר לנושים רבים. בעניין זה, אין לי אלא לתמוה על הדרך המתחמקת בה מנסה המשיבה לנקוט בכתבי טענותיה, ולפיה לכאורה לאור תפיסת מסמכיה, "אין ביכולתה לדעת" למי וכמה היא חייבת. טענה זו, עם כל הכבוד הראוי, דבק בה אבק-ריחה של התממות, באשר חזקה על מנהלי חברה, כי הם יודעים היטב למי הם חבים כספים - ולו באורח כללי, ובלא צורך ב"דיוק במאת האחוזים" לגבי סכומי החובות.

ג.          המשיבה הציעה הצעת הסדר לנושיה, אולם בכתבי טענותיה אין היא מפרטת את התוצאה. לטענת המבקשת, עסקינן בהסדר בסכום נמוך ביותר, אשר נדחה על הסף בידי הנושים.

ד.         עולה מסקנה מבוססת למדי, כי הנהלת הבורסה פועלת כנגד המשיבה, וכי (תהא ה"אשמה" הספציפית בכך על מי שתהא), בפועל משרדיה פונו, באורח המעלה סימן שאלה גדול על המשך קיומה כ"עסק חי".

3.         סוף דבר; בנסיבות המקרה, התקיימו כל הנסיבות המצדיקות פירוק זמני; לא זו בלבד, כי החברה נראית כחדלת פרעון באורח מובהק, אלא שדווקא ההסדרים המהירים ו"קביעת העובדות" ביחסים בינה לבין בנק איגוד, מצדיקים אף מצדיקים מינוי מהיר של בעל תפקיד אשר נועד להגן ולשמור על האינטרסים של הנושים הרגילים.

לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל.