החלטה בתיק פשר 1547/98

מונחת בפני בקשתו של מפרק חברת מריקה מריטקס (1987) בע"מ, כי אפסוק את שכר-טרחתו, וזאת בגין כהונה בת שש שנים בתפקיד ולמעלה מ-200 שעות עבודה. שכר הטרחה המבוקש הינו בסך 20,000 דולר בתוספת מע"מ, וכן עותר המבקש לפסוק לטובתו החזר הוצאות ראוי.

הבעיה המרכזית המתעוררת בנסיבות המקרה, היא כי קופת הפירוק ריקה לחלוטין , קל וחומר שאין בה כספים די הצורך בעבור שכר-הטרחה המבוקש. אי לכך טוען כונס הנכסים הרשמי, כי חרף כל הצער שבדבר, לא ניתן לשלם את שכר-טרחתו של המבקש, וזאת באשר אין מקורות למימונו.

חרף האמור לעיל, עומד המפרק על בקשתו, ולטענתו, העובדה כי אין בקופת הפירוק כספים, אין די בה לכשעצמה כדי למנוע תשלום שכר-טרחה, ואף לא תשלום שכר-טרחה נוסף בגין מאמץ מיוחד. בעניין זה, מנסה המפרק להסתמך על פסק דינו של כב' השופט זיילר בפש"ר 147/99 בש"א 2942/02, וכן על פסק דינו של כב' השופט שפירא בפש"ר 202/99, בש"א 6052/03.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, ניתנת החלטתי זו.

1.         אין ספק, כי הנקודה הבעייתית ביותר בבקשה שבפני הינו העדר מקור לתשלום שכר-הטרחה , סוגיה אשר המפרק נמנע מלתקוף אותה באורח ישיר. דומה, כי מטענותיו משתמע שהינו מצפה כי כונס הנכסים הרשמי (ולמעשה, קופת המדינה) תשא בשכרו ובהוצאותיו.
אלא מאי? בעניין זה, ספק בעיני אם עלה בידי המפרק להצביע על אסמכתא חקיקתית כלשהי להטלת שכר-טרחת מפרק על כונס הנכסים הרשמי. זאת, בעוד אפשרות כזו אינה מוזכרת, ולו ברמז, בתקנות הרלוונטיות לתשלום שכר-טרחה.

2.         אוסיף ואעיר, כי ספק גדול אף אם פסקי הדין שהזכיר המבקש (בלא לצרף את העתקיהם) מסייעים בידו.

כך למשל, הסוגיה בה דן כב' השופט שפירא בפש"ר 202/99 בש"א 6052/03 הינה שונה, ועיקרה עוסק בקריטריונים לקביעת תוספת מאמץ מיוחד. זאת ועוד; חרף האמור בפסק-הדין, הרי שמעיון בסיפא שלו עולה כי שכר-הטרחה והתוספת שולמו מתוך הכספים שבקופת הכינוס , וזאת להבדיל מנסיבות המקרה דנן.

לשון אחר; בדברו על מצב בו "הקופה ריקה", התכוון כב' השופט שפירא לכך, כי הכספים בקופה מועטים מאד, ובאותו מקרה, די היה בהם בכדי לשלם אך 2% מתביעות החוב, ולא למצב בו הקופה ריקה לחלוטין. די בכך בכדי להבהיר, כי אין באמור באותו עניין בכדי להשליך על ענייננו, ובוודאי שלא לתמוך בסעד החריג - שלא לומר בלתי מבוסס - אותו מבקש המפרק.

3.         מעבר לדרוש אעיר; ספק גדול בעיני אם ראוי לקבל את הגישה לפי ניתן לפסוק תוספת מאמץ מיוחד, אף במצבים בהם לא הוכחו פעולות חריגות מצד בעל התפקיד, קל וחומר כאשר בסופו של יום, לא הביא "המאמץ" הנטען כל פרי עבור הנושים.

בעניין זה, חרף העובדה כי לשונו של המונח המשפטי דנן מתייחסת אך ל"מאמץ", הרי נוכח עקרונות היסוד של דיני חדלות הפרעון, הרי שיש אף יש מקום לקשור תוספת מאמץ מיוחד לא רק בהשקעת שעות לכשעצמה, אלא אף בכך כי אותה השקעה מעידה אכן על מאמץ חריג או למצער - הבאת תועלת מיוחדת עבור הנושים. דבר זה מתיישב עם התכלית היסודית העומדת בבסיס התקנות, הכורכת באורח מובהק את שכר בעל התפקיד עם תוצאות מאמציו.

4.         מהו, אם כן, הדין במקרה בו משקיע המפרק מאמצים במשך שנים, וחרף האמור לעיל, מוצא הוא את עצמו עומד אל מול קופה ריקה?

אכן, אין ספק כי בעבור אותו מפרק, התוצאה קשה. אלא שכאמור, אין כל בסיס חוקי להטלת שכרו על המדינה, מה גם שאין להתעלם מכך כי תפקיד המפרק, מעצם טיבו, כרוך בסיכון מסויים, וזאת מעצם אופיים של תיקי חדלות הפרעון בכלל, ותקנות השכר בפרט.

בעניין זה, די אם אומר כי כשם שמפרק עשוי, במקרים לא מעטים, ליטול שכר טרחה נכבד מאד בעבור חודשים ספורים של עבודה, הרי כך הוא נוטל על עצמו סיכון מסוג הדומה לזה שהתממש בנסיבות המקרה דנן.

זאת ואף זאת; הטלת סיכון שכזה על המפרק (אשר להבדיל מהנושים, נכנס אל תיק חדלות הפרעון מרצונו החופשי, ולא מכורח), כרוכה אף באינטרס הכללי לעודד עבודה תמציתית ויעילה של בעלי תפקיד , תוך השמת הדגש לא על מספר השעות שהושקעו, אלא על התועלת שצמחה לנושים מאותה השקעה (ואין ספק כי בתיק הנוכחי, הרי שגם הנושים, ולא רק המפרק, לא זכו לדיבידנד כלשהו). דומה כי בדרך זו, מבקש המחוקק לכוון את בעלי התפקיד לניהול תמציתי ויעיל של הליכי הפירוק, וזאת גם ובעיקר במצב בו דומה כי הקופה דלה במשאבים, ואין סיכוי משמעותי לשנות זאת בעתיד.

5.         לאור האמור לעיל, אין מנוס מדחיית הבקשה. בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום להוסיף על נזקו של המפרק וליתן צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום י"ג באייר, תשס"ז (1 במאי 2007) בהעדר הצדדים.