החלטה בתיק פשר 1428/03

מונחת בפני בקשתה של הגברת מיכל אפטר (להלן: "המבקשת"), שעניינה סופיות החלטתו של המנהל המיוחד לבדיקת תביעות חוב (להלן: "המנהל המיוחד"), בתביעת החוב אותה הגישה המבקשת במסגרת הליך פירוקה של חברת סקאיי בלדרות בע"מ- בפירוק (להלן: "החברה"), בה הועסקה המבקשת.

1.         בבקשתה, עותרת המבקשת להורות למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") להעביר לאלתר וללא דיחוי את תשלומי שכר העבודה להם זכאית המבקשת מכוח החלטתו של המנהל המיוחד.

            הוכחת החוב אשר הוגשה על ידי המבקשת ביום 12/8/2003, אושרה  על ידי המנהל המיוחד, והועברה אל המל"ל עוד בחודש אוקטובר 2003 לצורך תשלום הגמלה למבקשת. כאן יצוין כי המנהל המיוחד מצטרף לבקשתה זו של המבקשת וסבור כי יש לקבלה.

2.         דא עקא; עתה, לאחר שחלפו למעלה משלוש שנים ממועד העברת תביעת החוב המאושרת לידי המל"ל, מסתבר כי למל"ל התנגדויות והשגות באשר לתביעת החוב! לגישת המל"ל לא התקבלה עד למועד זה "כל אסמכתא" המוכיחה כי המבקשת אכן הועסקה על ידי החברה שבפירוק. (כך!)

3.         רואה אני בחומרה רבה  את גישה זו של המל"ל, אשר אינה עולה בקנה אחד עם החובות הבסיסיות ביותר של מוסד ממלכתי. דומה כי המל"ל בחר שוב לעשות עצמו לערכאת ערעור על החלטת המנהל המיוחד, וזאת חרף החלטתי שניתנה בפש"ר 66/98, בש"א 8087/01, איזדורפר חיים נ' המוסד לביטוח לאומי, החלטה אשר הפכה הלכה לאחר דחיית הערעור בעניינה בבית המשפט העליון (להלן: הלכת איזדרופר). 

            אין לי אלא לשוב ולהביא את הדברים אותם ציינתי במסגרת החלטתי בעניין איזדורפר, אשר יפים אף למקרה דנא:

"אין כל סיבה לפרש את החוק כאילו הוא הופך את המל"ל לערכאת ערעור מטעם עצמו על החלטות המפרק-מה גם שככל הנראה, כפי שמלמדות (למרבה הצער) נסיבות המקרה דנן, מדובר ב"ערכאת ערעור" בלא סדרי דין, שאינה כפופה ללוח זמנים ולעקרונות של צדק טבעי, שאינה רואה עצמה מחוייבת אף למינימום של נימוק עמדותיה ופסיקותיה בפני העובדים."

ועוד ציינתי שם:

"יוצא מכך, כי קבלת טענתו של המל"ל הינה בבחינת בל-ימצא, ודין טענה זו, המקנה לו זכות להפוך החלטות מנהל מיוחד, להדחות על פניה. המל"ל אינו ערכאת ערעור על המנהל המיוחד, ונראה כי התנהגותו בנסיבות המקרה דנן, על השיהוי הבלתי נסבל בו נקט, שיטת ה"לך ושוב" שסיגל לעצמו ביחסיו עם המבקשים, והעובדה כי הואיל לתת תגובתו רק לאחר שתי החלטות בית משפט, כאשר "חרב" ההוצאות לדוגמא כבר תלויה מעל ראשו, מבהירה אולי מדוע לא מצא המחוקק לנכון לתת סמכויות אלו בידו . "

(ההדגשה אינה במקור- ו.א)

4.         המל"ל לא היו מושתק מלטעון טענותיו בעניינה של המבקשת אולם היה עליו לעשות כן במסגרתו של ערעור המוגש כדין בפני בית המשפט אשר מינה את בעל תפקיד. מכיוון שלא עשה כן, ובהיותו כפוף למועדי הערעור המופיעים בחוק, הפכה החלטת המנהל המיוחד חלוטה, ועל כן היה על המל"ל לקיימה ללא דיחוי . דא עקא; דומה כי המל"ל בחר לעשות דין לעצמו על גב המבקשת, עיכב את ביצוע התשלום באמתלות שונות, ואף הניח בפני את התנגדותו אך ביום 19/7/2006, למעלה משלוש שנים לאחר שהוכרעה תביעת החוב לטובתה של המבקשת. כאן יצויין כי שתגובתו זו הונחה בפני אך לאחר שנתבקשה בשנית בהעדר תגובה מצידו!!! צר לי לומר כי התנהלות מסוג זה הפכה חזיון נפרץ במל"ל, ואין לי אלא להביע מורת רוחי מכך.

5.         החלטותי האחרונות לעניין התנהגות המל"ל, בתיקים אחרים, אף הועברו למנכ"ל המל"ל והיועמ"ש של המל"ל.

            למגינת הלב, איש מהם לא מצא להגיב ולמסור לבית המשפט מה בדיוק קורה במשרדי המל"ל בנושא תגובות לבקשות והתייחסות להחלטות בית המשפט.

בקשות רבות המונחות בבית המשפט אינן מוכרעות, ומונחות כאבן שאין לה הופכין. זאת,  בשל העובדה כי הכרעה בהם כרוכה בקבלת עמדות המל"ל, ואלה משתהות חודשים ארוכים. כך, למרות החלטות חוזרות ונשנות, לרבות הטלת הוצאות על המל"ל, המורות למל"ל להגיב תוך פרק זמן שנקצב בהחלטה

הפעם תעביר המזכירות את החלטתי שוב למנכ"ל המל"ל , היועהמ"ש למל"ל , וכן ליועץ המשפטי לממשלה .

6.         בנסיבות אלו, דין הבקשה להתקבל. המל"ל ישא בהוצאות המבקשת ובשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין, צמוד מהיום ועד ליום התשלום בפועל .

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום ט"ו בחשון, תשס"ז (6 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.