החלטה בתיק פשר 1398/02

עסקינן בבקשת המבקשים, כי אורה על עיכוב התביעה המתנהלת נגדם על ידי הבנק למסחר בע"מ (בפירוק) (להלן: "הבנק"), באמצעות מנהליו המיוחדים, בבית המשפט השלום בתל אביב במסגרת ת.א. 68087/04. כל זאת עד להכרעה בתביעה אשר הוגשה ע"י כונס הנכסים הרשמי, בתפקידו כמפרק הבנק, כנגד גורמים אשר במעשיהם ו/או במחדליהם לכאורה הביאו ו/או לא מנעו את מעילת הענק אשר הביאה לקריסת הבנק למסחר בע"מ.

מתגובת הכנ"ר עולה, כי עניינה של התביעה על-ידי הבנק כנגד המבקשים הינה, בקצירת האומר, בגין אשראי שניתן למבקשת 1, ולא נפרע על ידה. המבקשים 2 ו- 3 ערבו לחובות המבקשת 1 בהיותם בעלי מניותיה ומנהליה.

להלן פירוט העובדות בקצרה, כפי שפורטו במסגרת הבקשה;

1.         המבקשים טוענים כי ביום 15.2.05 הגישו את כתב הגנתם וכן כתב תביעה שכנגד, כנגד הבנק, הדירקטורים של הבנק, וכן כנגד בעלי תפקידים אחרים בבנק, בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, עם קריסתו של הבנק, בעקבות התרשלותם לכאורה של הנתבעים בתביעה שכנגד.

הבנק באמצעות מנהליו המיוחדים הגיש בקשה למחיקת התביעה שכנגד על הסף, הואיל ולא נתנה הרשות להגישה בהתאם להוראות סעיף 267 לפקודת החברות. בסופו של יום, טוענים המבקשים כי הושגה הסכמה לפיה תימחק התביעה שכנגד הבנק, ללא צו להוצאות.

הנתבעים האחרים  בתביעה שכנגד, הגישו ביום 12.7.05 בקשה לעיכוב הליכים באותה תביעה, זאת עד לאחר הכרעה בערעור שנידון לטענת המבקשים בבית המשפט העליון על החלטה הדוחה אישור תביעה כתביעה ייצוגית ולהליך נוסף בעניין התביעה שהגיש כונס הנכסים הרשמי ביום 20.6.05 כנגד נתבעים שונים, וביניהם אף הנתבעים בתביעה שכנגד. ביום 4.9.05 קיבל כבוד השופט יפרח כי את בקשת הנתבעים האחרים בתביעה שכנגד לעיכוב ההליכים בתביעה.

להלן טענות המבקשים;

2.         המבקשים מלינים על כי לא ניתנה להם זכות תגובה בבית משפט זה, עת ביקש הבנק לפתוח בהליכי התביעה כנגדם במסגרת ת.א. 68087/04. זאת ועוד; נוצר מצב לא הוגן לפיו מצד אחד ניתנת לבנק רשות להגיש תביעה כספית כנגד המשיבים, ומאידך, נמחקת תביעתם שכנגד הבנק מכוח סעיף 267 לפקודת החברות.

            לטענת המבקשים, ראוי לעכב את בירור התביעה העיקרית שהגיש כנגדם הבנק, גם בשל העובדה כי הטענות שמועלות כנגד אותם נתבעים שכנגד, הן בעיקרן לב ליבן של טענות ההגנה של המבקשים כנגד התביעה העיקרית שהוגשה נגדם.

3.         המבקשים טוענים כי זכותם לפנות לבית משפט זה, הן מכוח סעיף 307(ג) לפקודת החברות, הדן בזכותו של נושה או משתתף לפנות לבית משפט של פירוק בשל כוונת המפרק להפעיל את סמכותו, והן מכוח סעיף 310(ג) לפקודה, הדן בזכותו של מי שנפגע ע"י מעשה או החלטה של מפרק לפנות לבית המשפט של פירוק על מנת להביא לשינוי או לביטול ההחלטה.

זאת ועוד; לטענת המבקשים, אין זה הוגן לדרוש מהם לשלם חוב שנגרם לטענתם בשל מחדלי הבנק והנבעים שכנגד, ולהמתין לבירור טענותיהם ביחס לנתבעים שכנגד, אשר מעוכבות עתה.

4.         לבסוף, טוענים המבקשים כי אין כל הצדקה לכך שהבנק ייהנה כביכול 3 פעמים; פעם אחת, כשקיבל כספים מקופת המדינה לאחר הקריסה, פעם שנייה, באמצעות תביעה כספית כנגד המבקשים ופעם שלישית, באמצעות התביעה שהוגשה על ידו כנגד הנתבעים שכנגד.

5.         בתגובתם, ובין יתר טענותיהם, טוענים המנהלים המיוחדים כי יש לדחות את הבקשה על הסף ; זאת באשר בקשת המבקשים לעיכוב ההליכים נדחתה זה מכבר בבית המשפט השלום בהחלטתו של כבוד השופט יפרח. בעניין זה טוענים המבקשים כי לא ניסו להסתיר את החלטת בית המשפט השלום, וכי זו צורפה לבקשתם. לטענתם, בתגובה שהגישו לבקשה לעיכוב ההליכים אשר הגישו הנתבעים שכנגד, ציינו כי הם לא מתנגדים לעיכוב ההליכים, אולם סברו כי ראוי להתנות את עיכוב ההליכים בעיכוב מקביל של הדיון בתביעה העיקרית. לטענתם, למרות שסברו כי לבית המשפט השלום אין סמכות לעכב את ההליכים העיקריים המתנהלים בפניו, כי אם לבית משפט זה של פירוק, החליטו לציין בכל זאת, במסגרת תגובתם לבקשת עיכוב ההליכים, כי ראוי והוגן להתנות את עיכוב ההליכים כנגד הנתבעים שכנגד בעיכוב מקביל של הדיון בתביעה העיקרית.

בהחלטתו מיום 4.9.05, התייחס כבוד השופט יפרח לתגובת המשיבים וקבע כי;

"אשר לתביעה שהוגשה ע"י הבנק נגד הנתבעים (המבקשים בבקשה זו - ו.א.) , אין צורך לעכב את הבירור בה. טענות ההגנה של הנתבעים אף אם עניינם דומה לזה של התביעה שכנגד יכולות להתברר במסגרת בירור התובענה".   

לטענת המבקשים, אין בקביעתו זו של כבוד השופט יפרח בבית המשפט השלום משום "השתק פלוגתא".

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורה כי דין הבקשה להידחות, הן על הסף, והן לגופו של עניין. כל זאת מהטעמים הבאים;

6.         ראשית, אתייחס לטרוניית המבקשים על כי לא נתנה להם זכות תגובה, עת הגיש הבנק בקשה בפני בית משפט זה של פירוק, כי יאפשר לו להגיש תביעה  כנגד המבקשים;

בעניין זה ידוע, כי לנתבע פוטנציאלי, בכובעו שכזה, אין דרך כלל מעמד לטעון טענות בפני בית משפט של פירוק , וזאת בכל האמור בשאלת עצם הגשת התביעה. הליך של בקשת מפרק להגיש תביעה הינו הליך פנימי , המתנהל בין בית המשפט של פירוק, המפרק, כונס הנכסים הרשמי ולעיתים לנושי החברה. כפי שצוין גם במקבץ ההחלטות שצוטטו במסגרת  תגובת המנהלים המיוחדים ותגובת הכנ"ר, הרי שלנתבע עצמו אין כל מעמד בשלב זה; זאת, כשם שלו הייתה מוגשת נגדו תביעה אזרחית רגילה ע"י תובע סולבנטי, לא היה הנתבע זכאי להתערב ערב הגשת התביעה ולמנוע הגשתה. את טענותיו של הנתבע, עליו להשמיע לכשתוגש התביעה. יחד עם זאת, במקרה דנן, ככל שרצו המבקשים להגיש תביעה שכנגד הבנק שבפירוק, הרי שהיה עליהם לפעול עפ"י הוראות הדין, ולבקש את אישורו של בית המשפט זה של פירוק להגשת התביעה שכנגד, וזאת מכוח סעיף 267 לפקודה. משבחרו לא לנקוט בדרך פעולה זו, ומשנמחקה תביעתם שהגישו (ובהסכמה, לטענתם), אין להם להלין אלא על עצמם.