החלטה בתיק פשר 1369/06

מונחת בפני מחלוקת אשר התעוררה בין מפרקה של חברת מיראלי בניה והשקעות בע"מ (להלן: "החברה") לבין פקיד השומה כפר-סבא; הנוגעת לכספים להם זכאית החברה לקבל מחברת האחים שרבט חברה לבניין בע"מ. עיקר המחלוקת נוגעת לדרישתו של פקיד השומה לקבל, מראש, 10% מהכספים דנן בכדי להנפיק אישור על פטור מניכוי מס במקור. לטענת פקיד השומה, לא הוכח כי החבות דנן אינה במעמד של הוצאות פירוק, באשר לשיטתו "לא הומצאו נתונים המעידים כי ההכנסה אכן דווחה במסגרת הדוחות הכספיים בתקופה שלפני הפירוק". לטענת המשיב, במצב של מחלוקת מסוג זה, אין בית המשפט של פירוק מוסמך לדון "בשאלת החבות במס", באשר הערכאה היחידה המוסמכת לדון בסוגיות אלו(כך לשיטתה של באת-כוחו המלומדת של המשיב), הינה בית המשפט הגבוה לצדק.

כונס הנכסים הרשמי מצטרף לעמדת המפרק, בטענה כי הדיון הנוכחי אינו עוסק בסוגיה האם חייב המפרק לנכות מס במקור, אלא אך בסוגיה המקדמית של מתן אישור לפטור מניכוי מס במקור בידי חברת האחים שרבט.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, ניתנת החלטתי זו;

1.         הסוגיה המרכזית, שמן הראוי ליתן עליה את הדעת הינה כי, בניגוד לטענת המשיב הרי שבקשת המפרק אינה נסבה ואינה מבקשת הכרעה בדבר קיומה ושיעורה של החבות במס ; עניין לנו, למעשה, בבקשת מסמך אשר כל תפקידו הינו לאפשר לחברה בפירוק לקבל כספים לידיה - וזאת לא מרשויות המס, אלא מצד ג' החב לה כספים בגין פסק בוררות אשר ניתן זמן רב בטרם נקלעה החברה להליכי פירוק .

זאת ואף זאת; המפרק, במעמדו כ"ידו הארוכה של בית המשפט", התחייב במסגרת הבקשה להחזיק את הכספים בנאמנות , עד שיקבע באיזו דרך יש לחלקם לנושי החברה ועל-פי דיני הפירוק, כולל בירור עתידי של מעמד רשויות המס.

2.         דומה, כי די בכך בכדי להפוך את טענות המשיב לתמוהות; חרף נסיונה  של באת-כוחו המלומדת לאבחן את המקרה מהאמור בפש"ר 1765/02 בש"א 22683/03 נאמן פוייכטוונגר נ' עיריית אשדוד, הרי שאותה פסיקה הינה רלוונטית למדי אף למקרה הנוכחי, וזאת בכל האמור לרציונל הבסיסי שעומד ביסודה : הצבעה על הפסול שבנסיון של רשויות המס (או כל רשות אחרת, לצורך העניין), להתנות מתן אישורים ב"שידרוג" (בין אם מוחלט או זמני) של מעמדן כלפי המפרק או הנאמן בהקפאת הליכים, תוך עקיפת דיני חדלות הפרעון.

בנסיבות העניין, יגעתי ולא מצאתי, מדוע לא יועברו הכספים לידיו הנאמנות של המפרק, בכדי שלאחר מכן, ניתן יהיה לערוך בירור של מעמד רשויות המס כלפי קופת הפירוק, כפי שהדבר נעשה באורח שגרתי בתיקי חדלות-פרעון הכוללים חבות במס. הטענה, כי יתכן ולרשויות המס זכות לתבוע חלק מהסכום במעמד של הוצאות פירוק, אינו מעלה ואינו מוריד בנסיבות ה מקרה דנן.

3.         בלא לקבוע מסמרות בעניין זה, הרי שאף אם בנסיבות שאינן אגב חדלות-פרעון, רשאי פקיד השומה לדרוש מהנישום כי "יוכיח שאינו חב" כלפיו, הרי שבעת שבהליך חדלות פרעון עסקינן, חל הכלל הספציפי והחד-משמעי: אין מפרק, נאמן בפשיטת רגל או נאמן בהקפאת הליכים, רשאים לותר או להעניק מראש ובלא בירור לנושה סכומים השייכים לקופה, באשר דבר זה עשוי להתברר כהעדפת נושים אסורה.

העובדה, שהנושה טוען כי "יתכן" ולחלק מהחוב מעמד של הוצאות פירוק, אינו מבטל ואינו מהווה חריג לכלל זה. אכן, אם יוברר כי עסקינן בהוצאות פירוק, הרי שהמפרק יהא חייב לשלם לפקיד השומה את מלוא החוב בטרם יוכל לחלקו לנושים או לנצל את הסכום למטרות אחרות. אולם, אין הדבר פוטר מליבון מושכל של הסוגיה, וזאת שלא על דרך "מחטף לכאורה", במסגרתו מחוייב המפרק לוותר על מקצת הסכום בלא ליבון, ובמסגרת הליך מקדמי שנועד לאפשר לו לקבל את הסכום מצד ג'. קל וחומר, שהמשיב לא היה רשאי להשתמש באישור לצד ג' כ"בן ערובה" בכדי לאלץ את המפרק לעבור על כלל זה.

לשון אחר; אין עסקינן במחלוקת אודות שיעור המיסוי, השייכת לתחום הפנימי של דיני המס, אלא - באורח מובהק - באיזון שבין הדין הכללי לדיני חדלות הפרעון, ובעיקר לכלל הבסיסי הקובע כי נכסי החברה ירוכזו תחילה  בידי בעל התפקיד, ו לאחר מכן יוכלו הנושים לתבוע את המגיע להם מהקופה - ואין נפקא מינא, אם עסקינן בחוב במעמד של הוצאות פירוק, או במעמד של נשיית העבר המצריכה הגשת תביעת חוב.

4.         לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל.

בנסיבות המקרה, ישא המשיב בהוצאות המפרק ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח + מע"מ. סכום ההוצאות יקוזז בעתיד מסכום אותו ישלם המפרק בעתיד למשיב (זאת, בין אם במסגרת הוצאות פירוק או דיבידנד על חשבון תביעת חוב).

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום כ"ז באלול, תשס"ו (20 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: