החלטה בתיק פשר 1361/02

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי להחלטה הבאה, כדלקמן:

1.         עניין לנו בבקשה לעיכוב ביצוע, שמושאה כספים שנשמרו בקופת הסדר הנושים עבור המבקשת. המושכלה הבסיסית החלה בעניין זה הנה, כי במידה ולא ינתן עיכוב ביצוע, הרי שהנאמן יהיה חופשי לחלק את הכספים כדיבינד ליתרת נושיה של תבל. התוצאה תהיה, כי במצב כזה תעמוד המבקשת אל מול "שוקת שבורה", אשר תסכל מראש את תוצאות הערעור - באשר אין חולק כי החזרת הכספים מידיהם של הנושים השונים תהיה משימה קשה ביותר, אם לא בלתי אפשרית.

2.         אכן, חלק גדול מטענות הנאמן וכונס הנכסים הרשמי הינן טענות כבדות משקל, המעוגנות הן בהגיונם של דברים והן בהחלטות הקודמות אשר ניתנו בעניינה של המבקשת. אלא מאי? חרף כל זאת, נותרת על מכונה ההלכה הבסיסית, כי במקום בו אי מתן צו עיכוב-ביצוע יגרום, במובהק, למצב דברים בלתי הפיך שיסכל את הערעור מראש, הרי שברוב-רובם של המקרים די יהיה להוכיח כי קיים סיכוי סביר כלשהו לקבלת הערעור.

3.         עוד יוער, כי לא פעם מתחשבות ערכאות ערעור בסיכון כי לא ניתן יהיה להשיב כספים שחולקו בידי מפרק. אי לכך, קיימת נטיה להורות על סעד לפיו צד ג' אשר חויב בתשלום למפרק (ומערער על כך) יאלץ אכן לבצע את התשלום, אולם המפרק לא יהיה רשאי לחלקו לנושים טרם הכרעת הערעור (בעניין זה, ראה למשל את ההחלטה בעיכוב הביצוע בעניין ע"א 8160/01 הבנק הבינלאומי נ' פאן-אל-א סחר בינלאומי בע"מ). במידה והכספים מוחזקים מניה וביה בידי בעל התפקיד - הרי שחלה הסיפא, ובדרך-כלל לא תנתן רשות לחלקם.

4.         בנסיבות המקרה, לא עלה בידי המשיבים להוכיח כי עניין לנו בערעור סרק שאין בו מאומה; עסקינן בסוגיות משפטיות נכבדות וסבוכות, אשר נדונות עתה בבית המשפט העליון. אי לכך, קיים משקל רב לטענת המבקשת בדבר החשש מסיכול הערעור מראש.
זאת ועוד; אני מתחזקת בהחלטתי נוכח העובדה, כי הסדר הנושים התייחס, מראש, לסוגיית הכספים המעוכבים, ואין עסקינן בשום פנים ואופן בהכשלת הסדר או ב"מהלומה" בלתי צפויה לנושים. כמו כן, מהודעות הצדדים עולה כי בית המשפט העליון ידרש לבירור הערעור לגופו בתוך מספר חודשים.

5.         אי לכך, אין מנוס מקבלת בקשת עיכוב הביצוע, במובן זה שהנאמן לא יהא רשאי לחלק את הכספים שנשמרו עבור המבקשת, וזאת עד להכרעתו של בית המשפט העליון.

6.         לעומת זאת, ספק גדול בעיני אם צודקת המבקשת בטענתה, כי אין היא חייבת להפקיד כל ערבון להבטחת הוצאות.

אכן, הנושים ויתרו על אספקטים מסויימים של פיצוי בגין החזקת הכספים המתמשכת בידי הנאמן. לעניין זה נודעת משמעות, ואין ספק כי בכוחו למנוע את אילוצה של המבקשת להפקיד סכום עתק כערובה. עם זאת, אין לומר כי אין לחלוף הזמן הממושך

משמעות בעבור הנושים: עצם העיכוב בחלוקת כספים המגיעים לנושים על-פי ההסדר, גורמת מעצם טיבה חסרון כיס ונזק, ומונעת מהנושים להשתמש בכספים דנן לצרכיהם.

זאת ועוד; עניין לנו במבקשת שהינה גוף זר, אשר בלא שיופקד סכום ממשי כערבון שניתן יהיה לחלטו בהליך מהיר ופשוט אם ידחה הערעור, יהיה זה קשה וסבוך ביותר לאלצה לשלם כספים והוצאות. לעניין זה משמעות רבה; זאת גם על רקע הטענות שהועלו בכתבי הטענות, לפיהם טרם שולמו הוצאות משפט שנפסקו לחובת המערערת, ולגביהן לא חל כל עיכוב ביצוע.

7.         לאור האמור לעיל, יהיה זה צודק ונכון ליתן צו עיכוב ביצוע בנסיבות המקרה, וזאת בכפוף להפקדת ערבון (או לחלופין, ערבות בנקאית) בסך 150,000 ש"ח, אשר יופקד בידי הנאמן עד לסיום ההתדיינות בערעור. כמו כן, במידה והדבר טרם נעשה, כפוף עיכוב הביצוע לתשלום מלא של כל הוצאות המשפט אשר הוטלו על המבקשת , ואם לא שולמו, אזי לכל היותר תשולמנה תוך 7 ימים מיום החלטתי זו.

המזכירות תודיע לצדדים את החלטתי.

היום י"א באייר, תשס"ו (9 במאי 2006) בהעדר הצדדים.

תפארת

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: