החלטה בתיק פשר 1240/04

מונחת בפני בקשתה של עמותת התאחדות הסוחרים הכללית והעצמאים בישראל - המרכז (להלן: "המבקשת"), כי אורה לבטל את החלטת מפרקה של עמותת אשנב ארגון בעלי הקונדיטוריות (להלן: "המפרק" ו"העמותה בפירוק", בהתאמה) שלא לקבל את הצעתה ליטול לחזקתה את נכס המקרקעין של העמותה בפירוק, חרף היותה הצעה יחידה, ותחת זאת לפתוח בהליך של פרסום למימוש הנכס, ולאחר מכן לחלק את תמורת המימוש בין עמותות העוסקות במטרות דומות לזו של העמותה בפירוק.

עניין לנו במחלוקת, הנסבה אודות הזמנה להציע הצעות לפי סעיף 58 לחוק העמותות, אשר דן בגורל נכסי עמותה לאחר פירוקה. אין חולק, כי במסגרת זו התקבלה אך הצעה אחת, והיא הצעתה של המבקשת שבפני.

במסגרת כתבי הטענות, עלו מספר נקודות אשר מהוות את מוקד המחלוקת בין הצדדים, ולפי גישת המפרק, די בהן בכדי להצדיק את הצעד בו נקט.

1.         ראשית, הדמיון בין העמותה המבקשת לעמותה אחרת - התאחדות הסוחרים והעצמאים בישראל - תל אביב, אשר נגדה נוהלו בעבר הליכים בשל החזקה שלא כדין בנכסי העמותה בפירוק. תחילה, סבר המפרק בטעות כי עסקינן באותה עמותה עצמה, וטען כי אין היא זכאית לקבלת נכסי העמותה נוכח התנהלותה בעבר.

במסגרת כתבי הטענות, עמד המפרק על טעותו וקיבל את העובדה, לפיה מדובר בשני גופים משפטיים שונים, אולם חרף זאת, הוסיף לעמוד על התנגדותו - וזאת נוכח הדמיון הרב בין שני הגופים - לא רק בשמותיהם, אלא גם בפרטים נוספים, כגון זהות נציגם, זהות בא-כוחם ומשרדם הרשום.

2.         לטענת המפרק, נוכח האינטרסים הציבוריים בעניין חלוקת נכסי העמותה, הרי שעסקינן במצב לא ראוי ולא רצוי, בו מוגשת אך הצעה אחת, ואי לכך ראוי לנסות דרך מימוש שונה, אשר תניב מספר הצעות מגופים שונים, ולאחר מכן לחלק את התמורה בין גופים ללא מטרות רווח הדומים בעיסוקם ומטרותיהם לעמותה שבפירוק.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, מצאתי כי התנהלות המפרק, בנסיבות המקרה, הינה סבירה ואין עילה לבית המשפט להתערב בהחלטותיו נשוא הבקשה הנוכחית. זאת, נוכח הנימוקים הבאים:

3.         מעיון בכתבי הטענות של המבקשת, עולה כי לא ניתנה התייחסות מספקת להבדל המהותי בין ההליך נשוא הבקשה דנן לבין מכרז מסחרי רגיל. אין עסקינן, בנסיבות המקרה, במכרז או התמחרות לצורך רכישה בתמורה של נכס, אלא בהליך שמטרתו הענקה בלא תמורה של נכסי עמותה לטובת עמותה בעלת מטרות דומות . נוכח האמור לעיל, כמו גם נוכח מהותן של עמותות והאינטרס הציבורי הגלום בהם, קם אינטרס לנקוט בשיטות אשר יבטיחו התמודדות הוגנת ורחבה ככל הניתן, תוך נסיון לאפשר לגופים רבים ככל האפשר להגיש הצעות.

אוסיף ואעיר, כי ספק גדול אם קיימת למבקשת (כמוה ככל גוף אחר המבקש לזכות לפי הסעיף דנן) "זכות קנויה" לקבלת נכסים חינם אין-כסף, קל וחומר אם וכאשר עומד הדבר כנגד האינטרס הציבורי, המחייב עריכת התמודדות רחבה ורבת-משתתפים ככל היותר. מקריאת טענותיה של המבקשת, קשה להמנע מהתהיה, האם אין היא מנסה, מטעמים טכניים בעיקרם, לכבול את ידיו של המפרק אך בשל ההליך הראשוני בו בחר לנקוט.

4.         ספק גדול, אם להתנהלות כזו יש מקום במסגרת הליכים הקשורים בסעיף 58 לחוק העמותות, וזאת במיוחד לאור העובדה כי לא הוכחה הסתמכות מיוחדת או הוצאת הוצאות ניכרות מצד המבקשת בכל האמור בפניה אל המפרק. זאת ואף זאת; בנסיבות המקרה, מצביע המפרק בצדק על העובדה כי שמר לעצמו, מראש, את הזכות לנקוט בהליכים נוספים . לסעיף מסוג זה ישנה נפקות רבה, והיא משפיעה במידה רבה על זכותה של המבקשת "להסתמך" על היותה המציעה היחידה. דין זה, החל לא פעם אף בהתמחרויות מסחריות, יפה מכח קל וחומר לנסיבות המקרה דנן.

בעניין זה, אין נפקא מינא, אם בשלב הראשון העלה המפרק נימוקים אחרים לדחיית הצעתה של המבקשת. אין בכך מחסום בהכרח להעלאת טענות נוספות, אם וכאשר הוברר כי טיעון הסף ששימש לפסילת המבקשת לא היה מדוייק, וודאי שלא באורח גורף השולל את שיקול דעת בית המשפט לשקול דברים לגופם.

לסיכומה של נקודה זו: צדק המפרק, בכך שהאינטרס הציבורי תומך במיצוי הנסיון להשיג כמה שיותר מתמודדים על נכסי העמותה בפירוק, ואין בטיעוני המבקשת - עם כל הכבוד הראוי - בכדי להפוך את היוצרות בנקודה זו. זאת, גם אך לא רק לאור העובדה, כי תוכל להתמודד על דמי המימוש, אם וכאשר יחולקו.

5.         בכל האמור בדמיון הנטען בין העמותה המבקשת לבין העמותה אשר עשתה שימוש שלא כדין בנכסיה של העמותה בפירוק, די אם אעיר כי אף בנקודה זו, לא שוכנעתי מטיעוני המבקשת. במלוא הכבוד הראוי להבדל בין שתי ישויות משפטיות שונות, הרי שלא ניתן להתעלם מהשמות הדומים עד מאד של העמותות (ואין מדובר אך ורק ב"דמיון במספר מילים", אלא בשני שמות שנקל מאד להתבלבל ביניהם, נוכח העובדה כי הם שונים אך בסיומת (תל-אביב לעומת מרכז), ובהעדרה של מילה אחת מהשם עצמו. זאת ועוד; לא ניתן להתעלם מהעובדה כי לשני הגופים אותו נציג, אותו בא-כח ואותה כתובת.

בעניין זה, אין ממש בנסיונה של המבקשת לנסות ולטעון כי לא הוכחה זהות, אשר דומה כי מבקשת מן המפרק לעמוד ברף הוכחה גבוה ביותר, הנראה כעומד מעבר למאזן ההסתברות האזרחי. בנסיבות המקרה, דומה כי קיים חשד סביר ומבוסס (לפחות), בדבר קרבה בין העמותות והעומדים מאחוריהם (אף אם לא קיים, פורמלית, המושג של "עמותות קשורות" או "אחיות", וזאת נוכח אי-קיומו של מושג המניות בדיני העמותות).

אין לי, אם כך, אלא לחזור פעם נוספת על המושכלה, לפיה כאשר מדובר במתן בלא תמורה, נוכח אינטרסים ציבוריים, הרי שקיים טעם רב להקפיד על נקיון כפיהם של המתמודדים, ולמנוע ממי שפעלו שלא כדין (או ממקורביהם) גישה לאותה הענקה, אשר בשום פנים ואופן אינה בגדר "זכות מוקנית" לעמותה כזו או אחרת, וזאת אף אם הפכה - נוכח מצב זמני מסויים - למתמודדת יחידה.

יוצא, כי גם כאן פעל המפרק כדין, ואין לי אלא לאשר את עמדתו, לפיה אף לאחר גילוי טעותו מן השלב הראשון, וההבהרה כי מדובר בגופים משפטיים שונים לכאורה, אין הוא נסוג מהמסקנה המהותית אליה הגיע. אין לי אלא להעיר, כי נוכח הסעיף הנדון, הסעד המבוקש בידי המפרק, והחשד הסביר שהתעורר, אין המפרק נזקק לניהול "הליך הוכחות" כנגד העמותה המבקשת בכדי להגיע להחלטה שהגיע, ואין לבית המשפט כל עילה סבירה להתערב ולהופכה על פניה.