החלטה בתיק פשר 1174/03

מונחת בפני מחלוקת שהתעוררה בין מפרק חברת אמר ש.שיווק בע"מ לבין מר אברהם אגמי, ואשר עיקרה בפסק-דין של בית משפט השלום, אשר התנהל כנגד מספר צדדים, ביניהם החברה בפירוק, בגין שריפה שכילתה (בין היתר) את הנכס אותו שכרה  החברה מהמשיב. עיקר טענתו של המפרק הינה, כי פסק-הדין בטל מעיקרו נוכח העובדה (עליה אין חולק) כי ההליכים נמשכו במשך תקופה ארוכה ביותר לאחר הפירוק , וזאת בלא לידע את בית המשפט של פירוק או את כונס הנכסים הרשמי .

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, ניתנת החלטתי זו.

1.         על-פניו, אכן מטיל הדין איסור חד-משמעי על המשך הליכים אזרחיים כנגד חברה בפירוק, וזאת אלא אם ניתן אישור מפורש של בית המשפט של פירוק המאשר את המשך ההליך בערכאה האזרחית, וזאת לפי סמכותו שבסעיף 267. בנסיבות המקרה, אכן אין ספק כי ההליכים נוהלו בניגוד לאמור לעיל למשך פרק זמן המתקרב לשנתיים.

זאת ועוד; הגם שדומה כי האחראים העיקריים למחדל הם בעלי המניות (שאינם צד לבקשה הנוכחית), אשר אין ספק כי ידעו אודות הפירוק וחובתם המוחלטת היתה ליידע את המפרק או הכונס הרשמי אודות ההליכים, הרי שספק גדול בעיני אם יכול היה מר אגמי שלא לדעת דבר על הפירוק, וזאת במשך תקופה ארוכה שכזו. מן הראוי לזכור, כי עניין לנו במשכיר נכס מתוכו פעלה החברה , אשר לכאורה יכול, צריך וסביר שיעמוד בקשר תכוף עם החברה, וזאת גם לאחר השריפה.

במאמר מוסגר יוער כי בנסיבות המקרה, ולאור העובדה כי בעלי המניות אינם צד להליך הנוכחי, לא אוכל לקבוע ממצאים כלשהם בשאלה, האם הטעו הללו את מר אגמי בטענה לכאורית כי הם ממשיכים לפעול בשם החברה, אם לאו.

2.         השאלה המרכזית הנשאלת הינה האם, לאור האמור לעיל, יש מקום להכריז על פסק דינו של בית משפט השלום כבטל מעיקרו, אם לאו.

בעניין זה, יש ליתן את הדעת לעובדה, כי אין עסקינן בתביעה פשוטה בו תובע אחד מול נתבע בודד, אלא בתביעה סבוכה, אשר התנהלה בין מספר גדול של צדדים, כולל מספר משמעותי של הודעות צד ג', ודנה בעניינים שחלקם נזיקיים במובהק. קשה להמלט מן הרושם, בנסיבות המקרה, כי לא ניתן להפריד "פלח" מפסק הדין העוסק אך ורק בחברה בפירוק ולבטלו, תוך הותרת יתרת פסק הדין בלא פגע. נהפוך הוא: מכתבי הטענות עולה תמונה של פסק דין סבוך, בו כרוכים הצדדים השונים איש ברעהו, באופן אשר יקשה מאד על עריכת הפרדה כזו.

3.         האם, בנסיבות אלו, חייב בית המשפט של פירוק להכריז על בטלות פסק הדין האזרחי, וזאת בלא שיקול דעת , או בבחינת "יקוב הדין את ההר"?

בנסיבות המקרה, ספק גדול בעיני האם כך הם פני הדברים; זאת, הן מסיבות משפטיות-עקרוניות והן נוכח עובדותיו הקונקרטיות של המקרה.

4.         ראשית ; כפי שהובהר קודם לכן, עניין לנו בתביעה סבוכה ביותר ומרובת צדדים, אשר עוסקת בחלקה הגדול בנושאים נזיקיים הדורשים מספר גבוה של חקירות, הערכות שווי ונזק, וכיוצא באלו.

שנית; אכן, חובת הצדדים היתה ליידע את בית המשפט של פירוק אודות ההליכים ולבקש את אישורו להמשך ההליכים; אולם במקרה כזה, אין כל ספק כי היה נקבע, שהליך מסוג זה אינו מתאים ואינו יכול להידון בדרך מקוצרת של "בקשה למתן הוראות", ויש להעבירו (ובמקרה הנוכחי להחזירו) לערכאה האזרחית המוסמכת .

מושכלה זו תקפה מניה וביה, והיא כרוכה בעצם טיבו של המקרה נשוא התביעה. אי לכך, לו החלטתי כיום כי פסק הדין בטל, הרי שהיינו מגיעים לתוצאה הנראית על-פניה כאבסורד: ביטול פסק-דינו של בית משפט שלום, שההתדיינות בו נמשכה כחמש שנים (!) ותבעה זמן ומאמץ רב מצד צדדים רבים (כאשר החברה בפירוק אינה אלא אחת מתוך מספר ניכר של מתדיינים), וזאת אך ורק בכדי להחזיר את התיק, פעם נוספת, לאותה ערכאה עצמה (!) כדי להתחיל את כל המהלך מחדש.

5.         אין צורך להכביר כי מצב כזה הינו בלתי נסבל, ועומד בניגוד למושכלות הבסיסיות ביותר של צדק והגינות, שלא לדבר על יעילות שיפוטית והמנעות מכפל-דיון. אין חולק, על חשיבות הכלל בדבר עיכוב הליכים, אולם אין פירושם של דברים כי במידה והופר, יהיה בית המשפט של פירוק עצמו מחוסר שיקול דעת באשר לתוצאות.

אוסיף ואעיר, כי בניגוד למקרים אחרים של הפרת סעיף 267, דומה כי אין עסקינן במצב בו ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ובאורח האומר דרשיני, אלא עסקינן בפסיקה שניתנה לאחר דיונים ממושכים, ואשר ספק אם רוב-רובו משפיע באורח אמיתי על קופת החברה בפירוק.

6.         מעבר לאמור לעיל אזכיר, כי במידה והופרה מצוות סעיף 267, הרי שלחברה בפירוק עומדת הגנה נוספת. זאת, באשר פסק-דין לחוד, והיכולת לגרוע מקופת הפירוק אגב ביצועו לחוד.

אין לפסול, כי במקרים מסויימים בהם נמשכו הליכים אזרחיים בלא לידע את המפרק או בית המשפט של פירוק, עשויה התרופה המתאימה להיות לאו דווקא הכרזת פסק-הדין האזרחי כבטל (וזאת ביחוד אם מעורבים בו צדדים שלישיים), אלא בחסימת הזוכה מן היכולת לממשו בפועל נגד החברה בפירוק, או לאלצו להגיש תביעת חוב, במסגרתה יוכל בעל התפקיד "להציץ מאחורי הפרגוד" של פסק הדין, או למצער של חלקיו הנוגעים לחברה בפירוק.

7.         לסיכומה של נקודה זו : בלא להידרש לטענות המשיב בעניין הסמכות, הרי שבנסיבות המקרה הכרזת פסק-דינו של בית משפט השלום כבטל תיצור עיוות דין גדול בהרבה מזה שבגללו התבקשה מלכתחילה, ואין בית משפט זה יכול ליתן לכך את ידו.

8.         משהגענו לכאן, לא נותר אלא ליתן את הדעת לגורל הכספים שבמחלוקת בין המשיב לבין המפרק.