החלטה בתיק פשר 1158/02

מונח בפני ערעורו של מר בנימין חדד (להלן: " המערער") על החלטת המנהל המיוחד לנכסיו של החייב סולומון דב (להלן: " המנהל המיוחד" ו-" החייב"), בה נדחתה תביעת החוב שהגיש בשל איחור בהגשתה. צו הכינוס בעניינו של החייב ניתן ביום 17.2.2002, ופורסם בעיתונות ביום 1.1.2003. המועד האחרון להגשת תביעות חוב הינו, אם כן, 1.7.2003. תביעת החוב הוגשה על ידי המערער למשרדי הכנ"ר ביום 10.8.2004, וביום 21.11.2004 קיבל בא כוחו מכתב ממשרדי הכנ"ר, בו צוין כי תביעת החוב על צרופותיה התקבלה, נמצאת בטיפול, וכי על תוצאותיה יודע למערער בבוא העת. בחודש יולי 2007 קיבל המערער את החלטת המנהל המיוחד לדחות את תביעת החוב, וזאת בשל איחור בהגשתה, והיעדר בקשה להארכת מועד. המערער טוען, כי במהלך שלוש השנים שבין הגשת תביעת החוב ובין דחייתה הוצג בפניו מצג כאילו תביעת החוב אשר הגיש אושרה, וקובל על כך כי הכנ"ר לא הודיעו במהלך תקופה זו כי הוגשה באיחור. בעקבות מצג זה ניהל המערער התכתבות עם משרדי הכנ"ר בסוברו, על סמך מכתב האישור אודות קבלת תביעת החוב במשרדי הכנ"ר, כי תביעתו אושרה, ואף הגיש בקשה לבית המשפט לחלוקת הכספים. כן צירף המערער טופס ממשרדי הכנ"ר במחוז באר-שבע, על פיו מוחזרת לפלוני תביעת חוב אשר הוגשה, וזאת מן הטעם שהוגשה באיחור. כן טוען המערער כי לא ניתן לדחות את תביעת החוב עתה ובדיעבד, שלוש שנים לאחר שהוגשה.

המנהל המיוחד טוען בתגובתו כי תביעת החוב הוגשה באיחור של למעלה משנה, בלא הסבר מניח את הדעת לאיחור זה, ועל כן נדחתה כדין. המנהל המיוחד שולל את טענות המערער בנוגע להודעת הכנ"ר אשר נשלחה אליו, וטוען כי המדובר בטופס סטנדרטי אשר אך נועד להודיע לנושים כי תביעת החוב אשר הגישו התקבלה במשרדי הכנ"ר, וזאת בניגוד ל אישור תביעת החוב. לעניין זה, מציין המנהל המיוחד גם כי הוא מונה לתפקידו על ידי בית המשפט ביום 6.6.2007, וקיבל לידיו את תביעות החוב ביום 28.6.2007. אשר על כן לא יכול היה כלל לדון בתביעת החוב של המערער קודם לכן.

המערער טוען בתשובתו, כי אכן סבר סובייקטיבית כי תביעת חובו אושרה, וזאת על יסוד הודעת הכנ"ר על קבלתה במשרדיו. כן עותר המערער כי הכרעת בית המשפט בערעור זה תעוכב עד להכרעת בית המשפט העליון בערעור אשר הוגש על החלטתי ב-פש"ר 1742/03, בש"א 26121/04 בנק הפועלים נ' חיים כהן , פורסם בנבו (להלן: " עניין בנק הפועלים"), בה נדחה ערעור אשר נסיבותיו, אליבא ד'מערער, דומות.

הכנ"ר בתגובתו תומך בטענות המנהל המיוחד כי דין הערעור להידחות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתגובת הכנ"ר, ניתנת החלטתי זו:

1.         אין עוררין כי תביעת החוב של המערער הוגשה באיחור של למעלה משנה, ואף בלא בקשה מתאימה להארכת מועד. לאור זאת, הרי שבדין דחה אותה המנהל המיוחד מטעם זה, ודי היה בכך כדי לדחות את הערעור.

2.         אלא שהמערער טוען בערעורו כי בהתנהלות הכנ"ר בעניינו היה כדי להקים מצג ולטעת בו ציפייה כי תביעת החוב אושרה, כך בהסתמך על מכתב מטעם הכנ"ר לבא כוחו של המערער כי תביעתו התקבלה, וכן לאור "שתיקתו" של הכנ"ר אודות דחיית תביעת החוב במשך כשלוש שנים, הן בנוגע למכתבים ששלח המערער לכנ"ר, והן בבקשה אשר הגיש המערער לבית המשפט לחלוקת הכספים. אשר על כן יש לבחון האם בהתנהלות נטענת זו של הכנ"ר יש כדי להוות "טעמים מיוחדים" לקבלת תביעת החוב על אף האיחור בו הוגשה.

סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, קובע כי:

"נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מ טעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע"

(ההדגשה אינה במקור)

החוק אינו קובע מהם אותם טעמים מיוחדים, או מהן אותן סיבות שבעטיין לא יכול היה הנושה להגיש את תביעת החוב במועדה, אך בהלכה הפסוקה בעניין זה שזורה כחוט השני הדרישה הראשונית, כי נושה אשר הגיש תביעת החוב באיחור לא יכול היה להגישה במועד הקבוע בחוק, וזאת מטעמים אובייקטיביים . ודוק; המדובר בגורמים אובייקטיביים אשר עניינים בתקופה עובר להגשת תביעת החוב , ולא בכאלו שעניינם בתקופה שלאחר הגשתה.

3.         חזקה על המערער כי ידע שתביעת חובו הוגשה באיחור כבר במועד הגשתה, ואין בהתנהלותן של רשויות השלטון אשר תפקידן פיקוח על הליכי חדלות הפירעון או ניהולו, בהם הכנ"ר או בעלי התפקיד, כדי ליצור ציפייה או הסתמכות של נושה פלוני, אשר יהא בהן כדי לאיין את התרשלותו של הנושה בהגשת תביעת החוב במועד אשר נקבע לכך. אני דוחה, אם כן, את טענותיו של המערער כי יש בהתנהלות הכנ"ר מן המועד בו הוגשה תביעת החוב באיחור ועד למועד דחייתה על ידי המנהל המיוחד, כדי להוות טעם מיוחד להגשתה באיחור

בענייננו לא הציג המערער ולו ראשית טענה או ראיה כי התקיימו טעמים אובייקטיביים להגשת תביעת החוב באיחור, וכל הטענות אשר בפיו נוגעות להתנהלות הכנ"ר לאחר הגשת תביעת החוב.

4.         בעניין בנק הפועלים, עליו הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ואשר עד להכרעה בערעור זה מבקש המערער דנן להמתין, העלה בנק הפועלים את הטענה כי האיחור בהגשת תביעות החוב נגרם בשל טעות משרדית במשרדו של ב"כ הבנק. ככל שהוגש ערעור לבית המשפט העליון, הרי שיהא בו כדי לקבוע, בין היתר, האם יש בטעות משרדית זו כדי להוות טעם מיוחד לקבלת תביעת החוב. לאור העובדה שבעניין בנק הפועלים ציין המערער מהו הטעם להגשת תביעת החוב באיחור, הרי שלא מצאתי כי יש דמיון בין מקרה זה והמקרה דנן.

5.         אף טענותיו של המערער אודות "מצג" של הכנ"ר, אשר בעקבותיו קמה למערער "הסתמכות", אינן מבוססות. המכתב אשר קיבל ב"כ המערער ממשרדי הכנ"ר, ואשר על פיו התקבלה תביעת החוב במשרדיו (זאת בניגוד לאישור תביעת החוב), הינו טופס סטנדרטי אשר נשלח לכל נושה אשר הגיש תביעת חוב, ואין בו כדי להקים או לשלול זכויות. טופס זה אף מציין מפורשות כי תביעת החוב נמצאת בטיפול, וכי תישלח הודעה למערער אודות תוצאותיה. עוד יצוין כי מתגובת הכנ"ר מיום 4.1.2007 לבקשת המערער לחלוקת כספים, עולה כי טרם מונה מנהל מיוחד לבדיקת תביעות החוב, ופועל יוצא מכך הוא כי תביעות החוב טרם הוכרעו.

אף בטופס אשר צירף המערער מכונס הנכסים הרשמי בבאר שבע אין כדי לסייע, וזאת נוכח נהלי העבודה השונים בין המשרדים, אשר נגזרים ככל הנראה (ואין אני קובעת מסמרות בדבר) מהבדלים בעומסי העבודה במשרדים השונים.

לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן קמה למערער טענת הסתמכות כלשהי.

6.         כמו כן, אין באפשרותי לקבל את טענת המערער כי קבלת תביעת החוב אשר הגיש לא תפגע בנושים, וזאת נוכח ידיעתם אודותיה מזה כשלוש שנים. תיק פש"ר זה עומד בפני סיום וחלוקת הכספים לנושים אשר תביעות החוב שהגישו אושרו. משמעותו של כל שינוי בחלוקת הכספים הינה הפחתת הדיבידנד אשר כל נושה יקבל, והמערער לא הניח כל תשתית לידיעה או הנחה כלשהי של הנושים האחרים כי תביעת חובו תאושר או כי יהא עליהם לחלוק עימו את הדיבידנד אשר יחולק.

7.         פטור בלא כלום אי אפשי;