החלטה בתיק פשר 1086/06

עניינה של בקשה זו עיקולים זמניים אשר הוטלו על ידי כבוד השופט (בדימוס) מיכאל בן יאיר בשבתו כבורר בין ת.ג.א תשתיות שותפות מוגבלת בע"מ- בכינוס נכסים זמני (להלן: "השותפות") לבין קל בניין בע"מ (להלן: "המשיבה"). הפנייה לבורר נעשתה על ידי המשיבה מכוח הסכם לפיו ביצעה המשיבה עבור השותפות עבודות הנדסיות להקמת מכון לטיהור שפכים, בטענה כי  השותפות מסרבת לשלם למשיבה סכומים נטענים בסך 4,950,000 ש"ח. העיקולים שהטיל הבורר, הוטלו אף בצו זמני של בית משפט, וזאת בהחלטת כבוד הרשם גלדשטיין מיום 5/4/2006. ודוק; העיקולים דנן, אשר התבקשו על ידי המשיבה, הוטלו לאחר מתן צו הכינוס .

1.         צו הכינוס ניתן לשותפות בתאריך 24/1/2006, ובמסגרתו מונה כונס נכסים זמני (להלן:"הכונס") על נכסי השותפות אשר משועבדים לטובת הבנק לפיתוח תעשייה בע"מ, הוא הנושה המובטח.

2.         כונס הנכסים מגיש עתה בקשה זו, בה עותר הוא להורות על ביטולם של העיקולים הזמניים בטענה כי צו הכינוס גובר עליהם, וכי כל הכספים מגיעים ממילא לידי הכונס. עוד טוען הכונס, כי למיטב ידיעתו משועבדים לנושה המובטח כל נכסי השותפות ללא יוצא מן הכלל, ועל כן אין לשותפות כל נכסים שהינם ברי עיקול.

            הכונס מוסיף כי כספים המגיעים לשותפות ממחזיקים שונים, ובהם צחר תשתיות זורמת בע"מ (להלן: "צחר"), ופרי גליל בע"מ (להלן: "פרי גליל") מיועדים אף הם לקופת הכינוס.

            עוד טוען הכונס כי צווי העיקול עלולים לגרום לסיכול הליכי הכינוס, אשר מטרתם הפעלת מכון הטיהור, ומימוש זכויות השותפות כעסק חי. 

3.         המשיבה טוענת כי אין להורות על ביטול גורף של צווי העיקול. מעיון בתגובת המשיבה עולה כי זו אינה חולקת על קדימותו של כינוס הנכסים על פני צווי העיקול בנוגע לאותם נכסים שלגביהם קיים שיעבוד לטובת הנושה המובטח, אולם היא מציינת כי שיעבוד זה קיים רק לגבי אותם נכסים מסוימים של השותפות, שעליהם הוטל שיעבוד, ולא על נכסים אחרים השייכים לשותפות, שעיקולם אינו נדחה מפני צו הכינוס. כך למשל מציינת המשיבה, שזכויותיה של השותפות כלפי פרי הגליל אינן משועבדות לטובת הבנק שלבקשתו מונה כונס הנכסים.

            יחד עם זאת מודיעה המשיבה כי בנסיבות העניין מסכימה היא "להשעות את תוקפו של צו העיקול ביחס למחזיק מספר 4 (צחר), וזאת מבלי להודות בעדיפות כלשהי של זכויותיו של הבנק לפיתוח התעשיה על זכויותיה של המשיבה".

            המשיבה אף מביעה את הסכמתה כי הכספים אשר יועברו על ידי פרי גליל ישמרו בקופת הכינוס, ועם קבלת פסק דין הבורר תוגש בקשה מתאימה בשאלת תוקף השעבוד ביחס לכספים אלה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הצדדים לה, ניתנת החלטתי זו;

4.         אין חולק כי מבחינה משפטית, גובר צו כינוס נכסים על עיקולים המוטלים על אותם הנכסים אשר עליהם רובץ השיעבוד. המחלוקת בין הצדדים במקרה דנא נטושה סביב סוגיית היקפו של צו הכינוס, והשאלה מה דינם של אותם נכסים אשר אינם משועבדים בשיעבוד ספציפי.

5.         אמנם, פעמים רבות מוביל מינויו של כונס הנכסים לריקון החברה מכלל נכסיה. במצב דברים זה, הופך הליך הכינוס להליך שתוצאותיו דומות לתוצאות הליך הפירוק. לעניין זה אף התייחסתי במסגרת החלטתי ב פש"ר (תל-אביב-יפו) 1748/02 - רו"ח א' להב נ' רשות לניירות ערך, שם ציינתי כי:

"ההבדל בין פירוק לכינוס, אם כך, הינו בעיקר ההבדל בין הליך קולקטיבי, לבין הליך דו-צדדי. כפועל יוצא מכך, הרי בעוד שכינוס נכסים משאיר את הישות המשפטית, לכאורה, ברשות בעליה הקודמים, הרי שפירוק יורד לעצם הישות המשפטית ולוכד את כל-כולה ברשתו.

בחיי המעשה, תוצאתם של הליכי כינוס הינה דומה מאוד, לא פעם, לזו של הליכי פירוק, באשר כל שנותר מחוץ לסמכותו של הכונס הינה ישות ערטילאית, חסרת פעילות ונכסים."

אלה אינם פני הדברים במקרה דנא, כאשר הנשייה המובטחת אינה מתפרשת על מלוא נכסי החברה. ודוק; כאשר קיימים נכסים אשר אינם מצויים בצילו של השעבוד, ברי כי הנושה המובטח אינו זכאי להיפרע מהם . לפיכך, כונס הנכסים אשר מונה מטעמו של אותו נושה מובטח אינו רשאי לממשם, וקל וחומר אינו יכול לטעון לבטלותם של עיקולים המוטלים על נכסים אלה.  זאת ואף זאת; יודגש כי בכינוס נכסים להבדיל מהליכי פירוק, אין בדין כל הוראה גורפת לביטול עיקולים. קבלת גישתו של הכונס, מאיינת למעשה את השוני הקיים בין הליך פירוק לבין הליך כינוס. 

6.         זאת ואף זאת; טענת הכונס לפיה  "למיטב ידיעתו" משועבדים לנושה המובטח כל נכסי השותפות היא טענה תמוהה. הכונס מונה לשותפות מכוח השיעבודים שהוטלו, ומתפקידו לבדוק על אילו נכסים מתפרשים השיעבודים הללו . בהמשך לכך, ובהעדר צו פירוק , נותרים כל אותם נכסים אשר אינם משועבדים באגרות חוב ברשותה של החברה , וכדי למנוע את הברחתם אין מניעה מלהטיל עיקולים על אותם נכסים. יפים לעניין זה הדברים האמורים ב פש"ר 1378/00 בש"א 17986/01, טיטן-בנץ בע"מ נ' ארליך:

"כאשר בדיון בסמכויות כונס נכסים עסקינן, יש לבדוק ראשית כל אלו נכסים תפס במינויו, ואילו נכסים נותרו מחוץ לאגרת החוב. ככל שבנסיבות המקרה ימצא בית המשפט כי מינוי הכונס מוגבל יותר למסגרתם של נכסים ספציפיים, אשר מותירים נכסים אחרים ופעילות אפשרית של החברה מחוצה לו, כך יטה יותר לפסוק כי על הכונס להצטמצם במסגרת הנכסים עליהם מונה, ולא להתערב בפעילות החברה."

קבלת טענותיו של הכונס, עלול להוביל לכך שהמשיבה תמצא עצמה עומדת בפני שוקת שבורה, באשר קיימים נכסים אשר אינם שייכים לקופת הכינוס, ואילו היא אינה רשאית להיפרע מהם בדרכים המוקנות לה על פי דין.

7.         גם טענתו של הכונס לפיה עיכוב הכספים אצל רשויות מקומיות ובהן צפת, חצור הגלילית, וראש פינה, עלול להביא לסיכול הליכי הכינוס ולהפסקת הפעלת מכון הטיהור על ידי הכונס כעסק חי, אינה יכולה למנוע מהמשיבה את הסעד המגיע לה על פי דין. אמנם, מצב זה עלול להערים קשיים מסוימים על הליכי הכינוס, אולם אין מנוס אלא לפעול על פי המצוי ולא על פי הרצוי. אוסיף כי על אותן רשויות מקומיות בהיותן רשות ציבורית, מוטלת בדין חובה להמשיך ולהפעיל את מכון טיהור השפכים, ולמנוע נזקים אקולוגיים, וכי תפקיד זו אינו מוטל לפתחו של כונס הנכסים בלבד, בהיותו נציגו של הנושה המובטח אשר מונע בראש ובראשונה מאינטרס כלכלי.

8.         אשר על כן, אני מורה על בטלותם של העיקולים על נכסים המשועבדים לשותפות מכוח אגרת חוב, לרבות עיקולים על כספים המופקדים בבנק בחשבון הכינוס ו/או על שם הכונס בתפקידו ככונס זמני ו/או על כספים אשר מקורם בפעולות אשר בוצעו על ידי הכונס הזמני במסגרת הסמכויות אשר ניתנו לו עם מינויו.