החלטה בתיק פשר 001506/05

עסקינן בבקשת חברת שיווק ישיר בשרון בע"מ, למתן צו פירוק לחברת פרסומי פסגה הוצאה לאור בע"מ. לאור החלטת בית המשפט העליון מיום 10.7.05 ברע"א 3801/05, בדחותו את בקשת רשות הערעור מטעם  המבקשת על שתי החלטות ביניים שנתנו על  ידי, ניתנת החלטתי הסופית בבקשה זו כעת.  

1.         המבקשת הינה חברה העוסקת במתן שירותי הדפסה והוצאה לאור. המשיבה הינה חברה  העוסקת בקידום מכירותיו ובהוצאתו לאור של המקומון "קול השרון".

2.         בקשת הפירוק מטעם המבקשת הוגשה ביום 16.01.05. בבקשתה, טוענת המבקשת כי המשיבה אינה עומדת בתנאי התשלום כפי שהוסכמו לכאורה בין הצדדים בהסכם, על פיו ניתנו למשיבה שירותי הדפסה וכריכה בגין הדפסה שבועית של המקומון "קול השרון". לטענתה, בסמוך לסוף חודש יוני 2004 הפסיקה המשיבה במפתיע את ההדפסה אצל המבקשת, והעבירה אותה לביצוע בבית דפוס אחר כאשר היא מותירה את המבקשת ביתרת חוב לפירעון העומד על סך 1,058,604 ש"ח.

3.         זאת ועוד; לטענת המבקשת, שיקים בסך כולל של 599,160 ש"ח שנמשכו לפקודתה חוללו, בידיה נותרו שיקים שטרם הגיע מועד פירעונם בסך כולל של 271,840 ש"ח, זאת בנוסף ליתרת חוב פתוח בסך 187,604 ש"ח. בסה"כ, טוענת המבקשת לחוב כאמור בסך של 1,058,604 ש"ח.

4.         המבקשת טוענת כי פתחה בשלושה תיקי הוצאה לפועל בגין השיקים שחוללו לטענתה, כאשר בשניים מהם המשיבה הגישה התנגדות. כאמור, בקשת הפירוק הוגשה ביום 16.01.05. לטענת המבקשת, הדיון בבקשת ההתנגדות לביצוע השטרות, בשניים מתיקי ההוצאה לפועל, נקבע ליום 25.01.05, היינו, לאחר הגשת בקשת הפירוק.

5.         מנגד, מכחישה המשיבה בתגובתה לבקשת הפירוק כל חוב לו טוענת המבקשת. לטענתה, המבקשת היא זו שהפרה את ההסכם בין הצדדים באופן חד צדדי ובחוסר תום לב, הכל תוך הפרת חוזה בין המשיבה ללקוחותיה ולמזמיני המודעות ובלי ליתן לה פרק זמן סביר ו/או הודעה מוקדמת להיערכות בהתאם. משכך, נאלצה היא לחפש בית דפוס אחר. זאת ואף זאת; לטענתה, נוכח התנהלותה של המבקשת, נתנה המשיבה הוראה לבנק לבטל את ההמחאות שנמסרו למבקשת.

6.         אשר להליכי ההוצאה לפועל, טוענת המשיבה כי בשני תיקים הגישה התנגדות, ועל התיק השלישי נודע לה רק בדיעבד, כאשר הסתבר לה לכאורה, כי חתימתה של הגב' רבקה פדלון, מנכ"ל המשיבה, על אישור המסירה זויפה, או שנחתמה על ידי אדם אחר. זאת ועוד; לעניין ההתנגדויות לביצוע שטר שהגישה המשיבה בבית משפט השלום בנתניה, ההליך נותר תלוי ועומד ונקבע דיון לחודש יוני 2005. הוסיפה המשיבה וטענה כי היא עומדת להגיש תביעה כספית כנגד המבקשת על סכום של למעלה ממיליון וחצי ש"ח, בגין נזקים שנגרמו לה לכאורה. 

עיננו הרואות, כי נכון למועד בו הוגשה בקשת הפירוק, התנהלו בין הצדדים הליכים

משפטיים תלויים ועומדים  לבירור החוב הנטען, ובין הצדדים היתה מחלוקת אמיתית באשר לעצם קיומו.

7.         זאת ועוד; בקשת הפירוק לוותה בבקשה למינוי מפרק זמני, שנדחתה על ידי ביום 16.02.05. עוד בהחלטתי זו  קבעתי כי:

"מכתבי הטענות עולה כי החוב הנטען על ידי המבקשת שנוי במחלוקת. בין אם צודקת המבקשת בטענותיה ובין אם לאו, נראה כי המדובר בטענות הראויות להתברר, וכידוע - אין בקשת הפירוק המקום ההולם לבירורן של מחלוקות כאלו, מה עוד כי נראה שהן מתבררות בימים אלו ממש בפני כב' ראש ההוצאה לפועל, במסגרת ההתנגדויות לביצוע שטר שהגישה המשיבה." (ההדגשות אינן במקור - ו.א.)

בהמשך אותה ההחלטה הצעתי למבקשת כי עד למועד הדיון בבקשה העיקרית, מוטב כי תביא ראיות מובהקות לכך שהמשיבה אכן חדלת פירעון, כטענתה, שאם לא כן, מוטב לה אם תשקול למשוך את בקשתה. כמו כן ציינתי כי אם יתברר שהבקשה הוגשה לשווא, עשוי הדבר לגרור חיוב בהוצאות נכבדות, היות וסעד הפירוק הינו סעד קיצוני וחמור, וכי די בכך שחרב הפירוק מונפת מעל לצווארה של המשיבה, כדי להביא לפגיעה קשה בעסקיה. 

8.         ביום 5.04.05 נערך הדיון בפני בבקשה העיקרית דנן. עובר למועד זה, הגישה המבקשת במסגרת בש"א 8081/05, בקשה לצירוף ראיות לאימות טענותיה בבקשת הפירוק. לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים קבעתי במהלך הדיון כי בקשה זו לצירוף ראיות איננה אלא מסווה לתיקון בקשת הפירוק, ואין בה כדי לבסס חדלות פירעון כלשהי. כמו כן ציינתי כי לבקשה צורפו מסמכים אשר ספק בעיני אם על פי דיני הראיות ניתן להגישם, בודאי שלא בדרך כפי שהוגשו. המסמך אשר ביקשה המבקשת להציג בעת הדיון היה תצהיר של רואה החשבון שלה , אשר במידה רבה אין הוא אלא בגדר "ראיית רקע", אשר משקלה ונפקותה  בכל הנוגע לזירת המחלוקת האמיתית, שאלת קיום החוב, היו מועטים ביותר, אם בכלל.

9.         ב"כ המבקשת טען שהמשיבה העבירה  את פעילותה לחברה אחרת, ובכך לכאורה הבריחה את נכסיה. לטענתו, יש לראות בפעולות אלה הוכחה לחדלות פירעון. טענה זו יש לדחות מכל וכל. עוד במהלך הדיון לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ המבקשת. אם אין חוב, או כשהחוב שנוי במחלוקת, כמו במקרה דנן, באיזו הברחת נכסים מדובר?!   - חברה שאיננה חדלת פירעון, רשאית לנהוג בנכסיה ככל העולה על רוחה. לפיכך החלטתי שלא להתיר את הגשת הראיות, משלא היה בהן כדי לבסס חדלות פירעון כלשהי, באשר הן לא הצביעו על כך שהחוב איננו שנוי במחלוקת. ברי, שלא היה מדובר באותן "ראיות מובהקות" בהן עסקה החלטתי בבקשת הפירוק הזמני. יש לציין, כי במהלך הדיון ניסה ב"כ המבקשת להציג מסמכים ורשימות שאין בהם קשר לדיון, וספק אם היו קבילים לפי דיני הראיות. 

10.        בקשת פירוק זו לוותה בהגשת בקשות רבות מטעם המבקשת. כך למשל, במסגרת בש"א 9154/05, ביקש בא כוחה להאריך את המועד להגשת סיכומי המבקשת, כל זאת כאשר סיכומיה כבר צריכים היו להיות מוגשים לאותה עת. בכך, העמידני בפני עובדה, ולא היה בידי מנוס אלא להיעתר לבקשה.

11.        ביום 13.4.05, לאחר שהסתיים הדיון בבקשה כאמור, הגישה המבקשת בקשה נוספת תחת הכותרת "בקשה דחופה להוספת ראיה". בבקשתה טענה המבקשת לשינוי נסיבות מהותי לאחר שבית המשפט השלום בנתניה דחה ביום 5.04.05 את בקשת ההתנגדות לביצוע השטר.

12.        ביום 14.04.05 ניתנה החלטתי בה דחיתי את הבקשה הדחופה להוספת ראיה. זאת משום שמדובר ב ראיה שבאה לעולם לאחר שהדיון בבקשת הפירוק הסתיים . דיון זה נסב רובו ככולו סביב השאלה לעניין קיומו של חוב אמיתי, ואותה בקשה דחופה, לא היה בה אלא תיקון בקשת הפירוק על ידי הוספת ראיה, אשר לא היתה קיימת כלל בעת הדיון . ברי, כי תיקון בקשת פירוק לא יכול להיעשות על דרך של הוספת ראיה לאחר שהדיון הסתיים. זאת ואף זאת; במועד הגשת הבקשה, טרם חלף המועד להגשת הערעור על החלטת כבוד