מהות ההליך
1. לפנינו שלוש בקשות, שעניינן טענות מקדמיות, אשר הוגשו בהתאם להוראת סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן -
"חוק סדר הדין הפלילי"). האחת, בקשת הנאשמים 2, 4, 16 ו-17, באמצעות באות-כוחם, עוה"ד מרינה גורדין, קרן חן-סופר ונועה עזרא-זיסמן, לביטול סעיפי אישום ולתיקונם של סעיפי אישום אחרים, בהתאם להוראת סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי. השניה, בקשת הנאשמים 13 ו-14, באמצעות בא-כוחם, עו"ד רון אבישור, לתיקון כתב האישום, בהתאם להוראת סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי. השלישית, בקשת הנאשם 12, באמצעות בא-כוחו, עו"ד אשר אוחיון, לתיקון כתב האישום, בהתאם להוראת סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי, ולהפרדת משפטו של הנאשם 12 ממשפטם של יתר הנאשמים, בהתאם להוראת סעיף 88 לחוק סדר הדין הפלילי.
חרף החלטתנו מיום 6.4.2006, לפיה הנאשמים רשאים להגיש טענותיהם המקדמיות עד ליום 11.6.2006 וחרף דיון שהתקיים ביום 18.7.2006, במסגרתו השיבו הנאשמים לתגובת המאשימה לטענותיהם המקדמיות, הגיש בא-כוח הנאשם 5, עו"ד ברוך רובין, הודעתו על טענה מקדמית רק ביום 17.8.2006. לציין כי בהתאם להחלטתנו דלעיל, הגיש הנאשם 5 תשובתו לכתב האישום ביום 12.6.2006.
2. קודם לדיון בבקשות, נבקש לעמוד, בקליפת אגוז, על עובדות כתב האישום, המגולל פעילותו הפלילית של ארגון פשיעה, אשר פעל במבנה היררכי, סדור ושיטתי. בראש הארגון הפשיעה עמדו הנאשמים 1, 2 ו-3, ראשי הארגון, תחתיהם במדרג פעילים נוספים בארגון, הנאשמים 7, 9, 10, 13 ו-15, עימם חברים נוספים בארגון, הנאשמים 4, 5, 6, 8, 11 ו-14, וכן חברות, אשר קידמו הארגון בפעילותו, הנאשמות 16, 17, 18, 19, 20, 21, 22, 23 ו-24 ונאשם 12, לרבות חברות קש, אשר שימשו אף הן הארגון בפעילותו, הנאשמות 25, 26, 27 ו-28.
כעולה מכתב האישום, הנאשמים מואשמים כי פעלו יחדיו כארגון פשיעה לצורך ביצועה של תוכנית עבריינית רבת היקף, אשר בבסיסה מהילת דלקים, הפצתם ומכירתם לציבור תוך הצגת מצג כוזב על-פיו המדובר בדלקים תקניים. כתב האישום מונה 34 אישומים, המייחסים לנאשמים או לחלקם, בין היתר, ביצוע עבירות של פעילות בארגון פשיעה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, קשירת קשר להונות את הציבור או כל אדם, גניבה, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, תקיפה, חטיפה, כליאת שווא, איומים, שיבוש מהלכי חקירה פלילית, השמדת ראיות, הדחה בחקירה, עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן -
"חוק מס ערך מוסף"), עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן -
"פקודת מס הכנסה"), רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן -
"חוק איסור הלבנת הון") ועבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003 (להלן -
"חוק מאבק בארגוני פשיעה").
בקשת הנאשמים 2, 4, 16 ו-17
3. בפי באות-כוח הנאשמים שלוש טענות מקדמיות עיקריות, בעטיין התבקש בית המשפט להורות על ביטול סעיפים בכתב האישום כנגד הנאשמים, או חלקם, ולחילופין על תיקון כתב האישום, בהתאם להוראת סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי. בקליפת אגוז, האחת, טענה בדבר פגם או פסול בכתב האישום, כאמור בסעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי; השניה, טענה בדבר חוסר סמכות עניינית, כאמור בסעיף 149(2) לחוק סדר הדין הפלילי; והשלישית, טענה לפיה העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה, כאמור בסעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי.
4. טענתן המקדמית הראשונה של באות-כוח הנאשמים, עניינה פגם או פסול בכתב האישום, כמפורט להלן:
ראשית,הארגון הנטען בכתב האישום אינו "ארגון פשיעה", כהגדרתו בחוק מאבק בארגוני פשיעה. לדידן, תנאי לקיומו של "ארגון פשיעה", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, הינו קיומה של עבירת בסיס מסוג פשע או עבירה המנויה בתוספת הראשונה לחוק. אלא שבענייננו, עבירת הבסיס, מושא התארגנות ארגון הפשיעה הנטען, הינה עבירה של מהילת דלקים, אשר אינה עבירה מסוג פשע ואינה נמנית על התוספת הראשונה. לפיכך, בהינתן כי עובדות כתב האישום אינן מקימות עילה מכוח חוק מאבק בארגוני פשיעה, דין האישום הראשון - שעניינו ארגון פשיעה, במסגרתו מואשם הנאשם 2 בפעילות בארגון פשיעה - להתבטל, כמו גם הוראת סעיף 3 לחוק, שעניינה עבירה במסגרת ארגון פשיעה כנסיבה מחמירה, המופיעה בהוראות החיקוק באישומים שונים בכתב האישום.
בתשובת הנאשמים לתגובת המאשימה הוסיפו באות-כוח הנאשמים וטענו, כי יש לדחות טענת המאשימה כי עבירת הבסיס הינה עבירה של קבלת דבר במרמה, עת עבירת מהילת הדלק, העומדת במרכז פעילות ארגון הפשיעה, הינה עבירה המעוגנת בחקיקה ספציפית, הגוברת על חקיקה כללית.
שנית,עבירות מסויימות, המנויות בכתב האישום, בוצעו עובר למועד היכנסו לתוקף של חוק מאבק בארגוני פשיעה. לטענת באות-כוח הנאשמים, יש להורות על מחיקת סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, מהוראות החיקוק באישומים הבאים, מן הטעם כי העובדות המפורטות בהם יכולות להקים עבירות, אשר בוצעו עובר למועד פרסומו כדין של החוק (17 ליוני 2003), ולפיכך אין הוראותיו חלות עליהן: האישומים הראשון והשני בפרק השני (קבלת דבר במרמה), בו מואשמים הנאשמים 2, 4 ו-16; האישומים הראשון והשני בפרק השלישי (גניבת דלק), בהם מואשם הנאשם 2; האישום הראשון בפרק הרביעי (עבירות סחיטה, איומים וחטיפה), בו מואשם הנאשם 2; האישומים הראשון והשני בפרק החמישי (שיבוש והדחה), בהם מואשם הנאשם 2; האישום הראשון בפרק השישי (חשבוניות המס הכוזבות), בו מואשמים הנאשמים 2, 4, 16 ו-17; האישומים החמישי והשישי בפרק השישי, בו מואשם הנאשם 2, עבירות על פקודת מס הכנסה; האישום השמיני בפרק השישי, בו מואשמים הנאשמים 2, 4 ו-16, עבירות על פקודת מס הכנסה; האישומים הראשון והשני לפרק השמיני (איסור הלבנת הון), בהם מואשם הנאשם 2. לטענת ב"כ הנאשמים, כל מקום בו מתעורר ספק באשר למועדים בהם בוצעו העבירות, מושא האישומים דלעיל, יש לפרש הספק, לרבות ההיגד "במועד שאינו ידוע למאשימה", לטובת הנאשמים, דהיינו, מועד אשר הינו עובר לפרסום חוק מאבק בארגוני פשיעה.
בתשובת הנאשמים לתגובת המאשימה הוסיפו באות-כוח הנאשמים וטענו, כי כעולה מדברי המשתתפים בדיונים בועדת חוקה, חוק ומשפט, שקדמו לחקיקת חוק מאבק בארגוני פשיעה, בעמדם על המשמעות שיש ליתן להוראת סעיף 31 לחוק, אין חולק כי נאשם לא יועמד לדין על עבירות שביצע עובר להיכנסו לתוקף של החוק, בהתאם לעקרון לפיו אין עונשין למפרע. תכלית הוראת סעיף 31 לחוק הינה מתן אפשרות להוכחת התמשכות ושיטתיות פעילות הארגון באמצעות הבאת ראיות בדבר עבירות שבוצעו עובר להיכנסו לתוקף של החוק.
שלישית,כתב האישום נוקט לשון גורפת ועמומה והינו נעדר פירוט מספק של העובדות עליהן מבססת המאשימה את כתב האישום. כך, בשימוש שנעשה במונח "נאשמים", מבלי לפרט למי מהנאשמים מיוחסות העובדות הנטענות בסעיפי כתב האישום השונים, כמפורט בבקשה. העדר פירוט עובדתי כאמור ביחס לנאשמים מקפח בהכרח הגנתם ומסב להם עיוות דין. לפיכך, על המאשימה לתקן סעיפי כתב האישום בהם מופיע המונח "נאשמים" ולציין במפורש באילו נאשמים מדובר.
רביעית,כתב האישום לוקה בפגמים ובאי בהירויות נוספים, הן באשר להעדר ציון מועדים בסעיפים שונים בכתב האישום, והן באשר לטענה בדבר יצירת מערך קש, עת מרבית החברות, אשר קידמו הארגון בפעילותו, לרבות חברות קש, אשר שימשו הארגון בפעילותו, כנטען, נוסדו זמן רב לפני חודש ספטמבר 2002, מועד התאגדות הארגון, כאמור בכתב האישום. כמו כן, לוקה כתב האישום בפגמים ובאי בהירויות הן באשר לסכומים המרכזיים הנקובים בכתב האישום, הן באשר לסכומי מס ערך מוסף הנקובים בכתב האישום והן באשר לזיהוי הנאשמים בהיררכיית ארגון הפשיעה. כך למשל, היות הנאשם 14 נמנה אף הוא על מנהליה הפעילים של הנאשמת 18, מבלי שהדבר צוין בפרק הכללי לכתב האישום. לפיכך, בית המשפט התבקש להורות על מחיקת סעיפי האישום האמורים ולחילופין להורות למאשימה לתקן את כתב האישום ולהבהיר את העניינים הבאים: המועדים המדויקים בהם בוצעו העבירות; הטענה בדבר התאגדות הארגון במועד כאמור בכתב האישום; הסכומים המרכזיים הנקובים בכתב האישום; כי המאשימה אינה טוענת לנזקים בגובה מס ערך מוסף, המפורט בכתב האישום והסכומים הנכונים לטענתה, וזיהוי הנאשמים בהיררכיית ארגון הפשיעה.
חמישית,טוענות באות-כוח הנאשמים, כי המאשימה נקטה באכיפה בררנית בהימנעה מלצרף לכתב האישום שורה ארוכה של גורמים מרכזיים, אשר היו, בין היתר, צדדים לעסקאות מושא כתב האישום ו/או נטלו חלק פעיל בעבירות הנטענות. בכך נהגה המאשימה איפה ואיפה, המגיעה כדי פגם בכתב האישום, בעטיו התבקש בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום כנגד הנאשמים, כמו גם מחמת הגנה מן הצדק.
בתשובת הנאשמים לתגובת המאשימה הוסיפו באות-כוח הנאשמים וטענו, כי החלטת המאשימה להעמיד לדין את הנאשמים ושלא להעמיד לדין גורמים שונים, עניינה אכיפה בררנית החורגת בבירור ממתחם הסבירות, בעטיה יש להורות על ביטול כתב האישום, מטעמי הגנה מן הצדק.
שישית,טענת הגנה מן צדק, שעניינה אופן התנהלות רשויות החקירה בתיק. לטענת באות-כוח הנאשמים, במהלך חקירת הנאשם 2 במשטרה, לא ניתנה לו אפשרות להתייחס לכל אחת מחשבוניות המס, דבר העולה כדי עיוות דין, בהינתן כי בגין חשבוניות מס לגביהן התאפשר לנאשם 2 להתייחס בחקירותיו, לא ייחסו לנאשם ביצוע עבירות בכתב האישום. יתרה מזאת, התנהלות פסולה של רשויות החקירה כלפי הנאשם 2, אשר לא נחקרו על פועלם, מגיעה לכדי התנהגות בלתי נסבלת של הרשות שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות, המגיעה כדי עיוות דין, בעטיו התבקש בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום. אשר ליתר הנאשמים, טוענות באות-כוחם כי זכותם להליך הוגן נפגעת לנוכח היקף החומרים בתיק, לרבות קיומו של חומר חקירה רב אשר טרם הועבר לידיהן ופרק הזמן שניתן להן ללמדו.
שביעית,הנאשמות 18-21 ו-25-28 אינן מיוצגות, וחרף הוראת סעיף 127 לחוק סדר הדין הפלילי, המאשימה לא העמידה לדין את האנשים המורשים כדין לייצגן. לפיכך, ומשנטען כי הנאשם 2 נמנה על מנהליהן הפעילים של החברות, נגרם לנאשם עיוות דין, שכן אין בידו החומרים החשבונאיים ואחרים הנוגעים לחברות אלה. לפיכך, התבקש בית המשפט להורות על מחיקת הנאשמות כאמור מכתב האישום.
5. טענה מקדמית נוספת שהעלו באות-כוח הנאשמים עניינה העדר סמכות עניינית, בהינתן כי חלק ניכר מעסקאות מכירת הדלקים לא נעשו בשטחי מדינת ישראל, אלא לתושבים המתגוררים בשטחים המוחזקים. לפיכך, על המאשימה לפרט העסקאות מושא כתב האישום שבוצעו בשטח מדינת ישראל ולמחוק מכתב האישום עסקאות, אשר נעשו מחוץ לשטח המדינה, מחמת העדר סמכות עניינית.
6. ולבסוף, טענו באות-כוח הנאשמים, כי עובדות מסויימות בכתב האישום אינן מהוות עבירה ביחס לנאשמים, או חלקם, ולפיכך יש להורות על מחיקת האישומים ביחס אליהם, כדלקמן: האישום הראשון בפרק השני (קבלת דבר במרמה - נפטא בפטור) - מחיקת הוראות החיקוק, שעניינן צו הבלו על דלק (פטור), התשל"א-1971 (להלן -
"צו הבלו על דלק"), וקשירת קשר לביצוע פשע, ביחס לנאשמים 2, 4 ו-16; האישום השני בפרק השני (קבלת דבר במרמה - מהילת דלק ומכירתו) - מחיקת הנאשמות 4 ו-16; האישומים הראשון והשני בפרק השלישי (גניבת דלק) - מחיקת הנאשם 2; האישום השני בפרק רביעי (עבירות סחיטה, איומים וחטיפה) - מחיקת הוראת החיקוק, שעניינה תקיפה, ביחס לנאשם 2; האישומים החמישי, השישי והשביעי בפרק החמישי (שיבוש והדחה) - מחיקת הנאשם 2; האישום השלישי בפרק השישי (חשבוניות המס הכוזבות) - מחיקת הנאשמות 4 ו-16; האישום השני בפרק השמיני (איסור הלבנת הון) - מחיקת הוראת החיקוק, שעניינה עשיית פעולה ברכוש אסור, ביחס לנאשם 2.
תגובת המאשימה לבקשת הנאשמים 2, 4, 16 ו-17