החלטה בתיק פ 1044/07

עניינה של החלטה זו, הבאת ראיות לצורך קביעת כשירותו הנפשית של נאשם בעת ביצוע העבירה כשאין מחלוקת על מסוגלותו לעמוד לדין כיום.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז -  1977 (להלן: "חוק העונשין").

על פי עובדות כתב האישום, ביום 12/6/05 הגיש הנאשם תלונה כוזבת במשטרה, לפיה שמעון דדון ומאיר דדון, שבצעו עבורו באותה עת עבודות שיפוצים במאפיה שבבעלותו, לקחו אותו בניגוד לרצונו לפרדס וכבלו אותו באזיקים. שמעון איים עליו באקדח באומרו שיחסל אותו ואת משפחתו אם לא יאפשר לו לסיים את העבודה בה החל. לאחר מכן  השאירו אותו השנים כבול למשך כשעה ואיימו עליו שאם יתלונן על מעשיהם, יחסלו אותו וישרפו את המאפיה שלו.

בעקבות התלונה נחקרו שמעון ומאיר במשטרה ונעצרו למשך יומיים. בעימות שנערך ביניהם לבין הנאשם, הנאשם הודה כי בדה את סיפור התלונה.

בטרם מתן תשובה לכתב האישום,  ביקש הסנגור להפנות את הנאשם לבדיקה פסיכיאטרית אשר תבחן את מצבו הנפשי בעת ביצוע העבירה ואת כשרותו לעמוד לדין.

הנאשם הופנה לבדיקה פסיכיאטרית ונבדק ביום 15.4.07 בלשכת הפסיכיאטר המחוזי ע"י ד"ר צ'רנס. ואלה עיקרי חוות הדעת הפסיכיאטרית:

מוכר למערכת בריאות הנפש משנת 1998 ואובחן כלוקה בסכיזופרניה ובהפרעות נפשיות נוספות. במרוצת השנים אושפז מספר פעמים, בפעם האחרונה באוקטובר 2006. בעבר טופל בין היתר במסגרת טיפול מרפאתי כפוי. נוטל תרופות ונמצא במעקב. מקובץ אשפוזיו עולה כי בין השנים 1998- 2006 סבל ממצבים פסיכוטיים בעוצמות שונות.

לגבי אחריותו הפלילית נקבע כי "אין אפשרות לקבוע בוודאות מה היה מצבו הנפשי בעת ביצוע המעשה אך קיימת סבירות שהיה נתון תחת השפעת תכנים דלוזיונליים ושיפוטו היה פגום ולפיכך סביר להניח שבעת ביצוע המעשה לא היה אחראי למעשיו."

את הערכתו ביסס ד"ר צ'רנס על כך שבתקופה הרלוונטית הנאשם סבל ממצבים פסיכוטיים והיענותו לטיפול תרופתי לא הייתה טובה.

כמו כן צויינה התייחסותו של הנאשם במהלך הבדיקה לאירוע; טען כי פעל מתוך פרנויה וביקש סליחה על מעשהו.

באשר למסוגלותו לעמוד לדין, נקבע שהינו כשיר וזאת לאור העובדה שמחלתו נמצאת ברימסיה חלקית והוא מסוגל  להבין את הליכי המשפט ולעקוב אחריהם.

התביעה לא הסתפקה באמור בחווה"ד, ביקשה לקבל הבהרה וביוני 2007 נשלחה לביהמ"ש חוו"ד משלימה בה נאמר ע"י הפסיכיאטר:

" אין באפשרותי לדעת מה היה מצבו הנפשי הברור בעת ביצוע המעשה. אך קיימת סבירות...כי היה נתון להשפעת תכנים דלוזיונים ושיפוטו ככל הנראה היה פגום."

לאחר קבלת שתי חוות העת, סברה התביעה כי על יסוד האמור בהן לא ניתן לקבוע מה היה מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירות ועל כן יש לקבוע את התיק לשמיעת הוכחות. בשלב הזה הוחלט על שמיעת עדותו של ד"ר צ'רנס.

בעדותו אמר העד שאינו זוכר את הבדיקה הקלינית שערך לנאשם והעיד על אופן ביצוע בדיקות מסוג זה בדרך כלל: בחינת פגיעה בשיפוט, בבוחן המציאות וסימני דיכאון.

כמו כן הוסיף, כי חוות דעתו נסמכת על התיק הרפואי של הנאשם.

הרופא עמד על הקושי שבהערכת מצבו הנפשי של הנאשם בזמן ביצוע עבירה שמועדה כשנתיים לפני בדיקתו ואמר: " בצורה הכי נאמנה לאמת, אני לא יכול להגיד בצורה ברורה אם היה במצב פסיכוטי וזה היה כנראה." (עמ' 16, ש' 13-15). הערכתו נסמכת על אשפוזיו של הנאשם בסמוך לביצוע העבירה ולאחריה, כמפורט בקובץ האשפוזים של הנאשם.

ועוד אמר בעדותו כי אין להסיק מחומר הראיות בתיק: מהודעות הנאשם במשטרה לרבות הודאתו, דו"ח העימות וקלטת וידאו של העימות כי הנאשם הבין מעשיו וכושר שיפוטו לא היה פגום. לדעתו, ראיות אלה אינן מהוות תחליף לבדיקה פסיכיאטרית ואין להסיק מהן על מצבו הנפשי של הנאשם.

עיון בקובץ היסטוריית אשפוזיו של הנאשם מעלה כי משנת 1998 ועד 2006 אושפז פעמים רבות, טופל במסגרת טיפול מרפאתי כפוי ואף נמצא מספר פעמים בלתי כשיר לעמוד לדין. יצוין כי ביום 31.5.05, 12 יום לפני ביצוע העבירה, החליטה הועדה הפסיכיאטרית לשחרר את הנאשם מאשפוז, תוך שהיא קובעת כי אינו מסוכן לעצמו או לסביבתו ומקבל טיפול תרופתי. כמו כן הומלץ על המשך  טיפול מרפאתי כפוי.