החלטה בתיק עש 1048/06

1.    מהות הבקשה:

הבקשה שבפני היא בקשה לדחיית תשלום קנס פסילת ספרים, בהתאם לסעיף 95 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק").

הערעור אשר הוגש על ידי המבקשות התייחס להחלטת המשיב בהשגה על שומת תשומות, פסילת ספרי המבקשת 1 לשנת 2002, פסילת ספרי המבקשת 2 לשנת 2003 והשתת קנס אי ניהול ספרים על שתי המבקשות.

כמו כן הוגש ערעור על החלטת המשיב בדבר הטלת כפל מס בגין קבלת חשבוניות מס שלא כדין על המבקשת 2.

המבקשות פועלות בתחום הפקת ארועים פרטיים כגון חתונות, ולשם פעילות זו הן נזקקות לחומרי גלם, מרכיבי ארוחות ומשקאות וכוח עבודה. 

במסגרת כתב הערעור נאמר כי עמדת המשיב לענין מס תשומות היתה כי המבקשות ניכו מס תשומות על פי חשבוניות פיקטיביות, וכי מי שנחזו להוציא את החשבוניות נשוא הערעור אינן אלה אשר סיפקו את הסחורות ולא הן אשר הוציאו את החשבוניות.

המשיב פסל את ספריה של המבקשת 1 על יסוד אי המצאת חומר הנהלת חשבונות. המבקשות טענו במסגרת הערעור כי יש להורות למשיב להתיר להן את ניכוי מלוא סכומי מס התשומות הכלולים בחשבוניות, לבטל את פסילת הספרים והקנסות ולבטל את כפל המס.

בבקשה שבפני התבקש בימ"ש כאמור להורות על דחיית תשלום הקנס אשר הוטל על המבקשות בגין אי ניהול ספרים, וזאת עפ"י סעיף 95(ג) לחוק.

המשיב הודיע כאמור למבקשות על פסילת הספרים לשנים 2002-2003, כאשר הנימוק לפסילת ספרי המבקשת 1 היה אי המצאת חומר הנהלת חשבונות.

המבקשת 1 טענה כי פסילת הספרים היא מיותרת וחסרת משמעות, כי ממילא הספרים נפסלים עפ"י הוראת סעיף 77ב(ב) לחוק, לאור ניכוי מס תשומות הכלולים בחשבונית שהוצאה לכאורה שלא כדין.

בנמקו את פסילת ספרי המבקשת 2 הסתמך המשיב על סעיף 77ב(ב) לעיל.

המשיב הסתפק בהוראות החוק מבלי שטרח לנמק מדוע השית את הקנס המירבי.

המבקשות הפנו להחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בע"ש 1572/04 פ.מ.י חברה לבנין וכוח אדם בע"מ נ' מע"מ אשדוד (להלן: "ענין פ.מ.י").

באותו מקרה דחה ביהמ"ש את גביית הקנס בגין אי ניהול ספרים אשר עילתה בסעיף 77 לחוק.

ביהמ"ש קבע כי הוראת סעיף 95(ג) בחוק, לפיה הגשת ערעור אינה מובילה לדחיית תשלום קנס בגין אי ניהול ספרים נותרה כהוראה יחידה בחוק, שכן כאשר מוגש ערעור על דחיית השגה שהוצאה לפי סעיף 77, בין שומת עסקאות ובין שומת תשומות, יעוכב תשלום המס שבמחלוקת עד לתום בירור הערעור. כך גם בהטלת כפל מס עפ"י סעיף 50(א) לחוק.

ביהמ"ש קבע כי תוצאה זו נראית על פניה בלתי רצויה, שכן באותו מקרה עניינם המהותי של שומת התשומות והחלטת הקנס זהה, כלומר החשבוניות הפיקטיביות הנטענות.

משקבע המחוקק כי הגשת הערעור מעכבת את גביית המס, ראוי שתעוכב גם גביית הקנס אשר הוטל על ידי המשיב בשל אותה עילה ובשל אותן חשבוניות פיקטיביות. 

לאור החלטה זו והלכות אשר נקבעו בעקבותיה, ביקשו המבקשות לדחות את גביית הקנס.

2.  תגובת המשיב: